עשי שאזכור: אני מאמין שלכל אחד יש רק הזדמנות אחת ויחידה לאהבה ואם היא לא מתממשת, אתה נדון לחיות בלעדיה. אבל מה קורה אם ההזדמנות היחידה שחשבת שניתנה לך, לא ניתנה באמת? מה אם כל מה שחשבת שיש לך זה שקר? שמי ג’ושוע ריד. האמנתי בכוחי להקים בית ומשפחה, שיתנו לי יציבות עליה חלמתי כל חיי. חשבתי שהצלחתי להקים אותם על בסיס איתן, אבל מהר גיליתי שזה מגדל קלפים רעוע. היום אני לא מאמין באהבה ולא מעוניין בה.
אני מאמינה שלאהבה יש כוח לגרום לך לגדול ולהתפתח ואם היא לא מסוגלת לעשות את זה, אז אין בה כלום אמיתי. אבל מה קורה אם האהבה הזו מתגלה כעטיפה יפה, אך ריקה מתוכן? שמי ג’קי סאליבן. האמנתי באהבה. נקודה. ראיתי אותה כל כך מקרוב, שכמעט הצלחתי לגעת בה ואז גיליתי שבכל מקום שיש אהבה יש גם טירוף ורוע. היום אני לא מאמינה באהבה ולא מעוניינת בה.
ג’וש וג’קי נפגשו באקראי הרחק ממקום מגוריהם. הם יכלו לחלוף זה על פני זה ולהמשיך הלאה, אבל החליטו לעצור. בניגוד למה שהם מאמינים בו, הם נותנים לעצמם יום אחד לחלום שאפשר אחרת.
החלום מתנפץ, אבל היום הזה מוציא את שניהם למסע ארוך בו יהיה עליהם להחליט אם החיים שהם מכירים, אותם הם גם רוצים, או שמא עליהם להילחם על מה שהאמינו בו בעבר לפני שהחיים של שניהם התנפצו.
עשי שאזכור מאת סנדרה הבה הוא רומן עכשווי, מרתק ומותח על המאבק למציאת אהבה בצל משקעי עבר ועל התמודדות עם קשיים הנערמים בדרך. זה סיפור נוגע ללב בו הגיבורים נלחמים בעצמם וזה בזה ועושים ככל שביכולתם לזכור ולא לשכוח.
היי אנשים, ההתחלה די הזכירה לי שילוב בין "להתאהב בג'ייסן ת'ורן" בשילוב של "לשנוא את אדם קונר".
סופרת מצליחה, שהספרים שלה הפכו לסדרה הוזמנה לראיון בתוכנית אירוח מפורסמת.. אבל יש לה פחד קהל.. למזלה הבחור שהתארח לפניה מחליט לעזור לה (שחקן מפורסם חתיך וכל השטויות) ניצוצות, כוכבים, חדי קרן מתעופפים שמפליצים קשת בענן... והם יוצאים לדייט, שנגמר בחדר מלון שלו.
*דמויות* הראשית היא אישה חזקה שעברה הרבה בחייה (יותר מדי לדעתי). הראשי... לא מחדש הרבה, חתיך שחושב שהשמש זורחת לו מהתחת, ובגלל דרמה קטנה בעבר ממרמר את החיים של האנשים מסביבו.
בחלק הראשון של הספר הכל זורם יחסית על מי מנוחות ובחלק השני הסופרת מפילה עלינו פצצה אחרי פצצה. שניהם נלחמים בשדים שלהם במשך מחצית מהספר.. ואחרי הצלחה שלהם בנושא הרומנטית מתחילה הדרמה האמיתית. העלילה נחמדה, הדרמה הייתה לי מוגזמת. סך הכל ספר נחמד בהתחשב בעובדה שמדובר בסופרת ביכורים.
תודה לJenny Shnidman שהייתה לי אוזן קשבת.
נ.ב.
למה אף אחת לא כותב/ת רומן עם סצנות סטנדרטיות שיכולות לקרות לכל אחד ואחת..
"שני אנשים הלכו לסופר, נפגשו במחלקת הירקות, פנו את דרכם ליחידת העגבניות, הושיטו את ידם לאותה עגבניה והיא נפלה.. שניהם באו להרים את העגבניה ואז הסתכלו אחת על השני.. כוכבים, ניצוצות וחדי קרן מפליצים קשת בענן בטעם של תות, ושאלו אחת את השני מה הם יעשו עם העגבניה..." אם בא לכם שזה יהיה יותר פילוסופי אפשר להשתמש בתפוח ולא עגבניה...