שנת המתנות

by Yuval Abramovitz, יובל אברמוביץ'

"שנה של מתנות ממני אל עצמי, זה בדיוק מה שאני צריכה. לא מתנה אחת גדולה ויקרה אלא שנה של מתנות. דברים שמעולם לא עשיתי. שמעולם לא ניסיתי. שמעולם לא טעמתי. שמעולם לא שכבתי. שנה של אהבה עצמית. של בזבזנות. לשים את עצמי לפני כולם. לפני רונן, לפני הפסיכולוגית ולפני הקבר של אבא שלי".

ביום הולדתה ה-39 מיכל הופמן מקבלת מבעלה מתנה מפתיעה המאלצת אותה לצאת למסע לא צפוי. נחושה ללמוד על עצמה כל מה שאפשר, היא מכריזה על "שנת המתנות", שנה שמתחילה בסיבוב קניות חסר עכבות ובזלילת קרואסונים נוטפי חמאה, והופכת במהלך הרומן הקצבי והסוחף למקצה שיפורים ושיפוצים בחייה.
כדרכו, יובל אברמוביץ' מוביל את הקוראים בביטחון ובהומור בעלילה תוססת ונוגעת ללב. "שנת המתנות" הוא ספר מעורר מחשבה ושאלות על חברות, זוגיות, משפחה, בדידות, אובדן, מתנות משמעותיות, הצלחה ואמת.

270 pages, Unknown Binding

Published January 1, 2019

Reviews

[Siv30 · Rating 3 out of 5]

לסקירה מפורטת בעברית, קישור לבלוג שלי -

https://sivi-the-avid-reader.com/שנת-...

[Racheli Zusiman · Rating 2 out of 5]

מיכל הופמן היא סופרת ומרצה מוערכת בתחום החינוך הפיננסי לנשים. היא נשואה לרונן, שופט בבית המשפט המחוזי ונמצאת בטיפולי פוריות. אמא של מיכל עזבה אותה ואת אבא שלה כשמיכל הייתה ילדה ועברה לארצות הברית. אבא של מיכל, אליו הייתה מאוד קשורה, נפטר. גם עירית, חברתה הקרובה, נפטרה מסרטן.
יום אחד בעלה של מיכל עוזב אותה ומשאיר אחריו רק מכתב בן 14 שורות. הוא מתגרש ממנה במהירות, משאיר לה הכול ולא מעוניין להסביר לה מה קרה. מיכל ההמומה לוקחת את הפרידה בצורה מאוד קשה. בניסיון לארגן מחדש את חייה היא מחליטה שהשנה הקרובה תהיה "שנת המתנות", בה תיתן מתנות לעצמה ו"תחיה את החיים". היא מנהלת סוג של יומן עם כל מיני רעיונות לדברים שהיא צריכה לעשות כדי לשנות ולשפר את חייה.
מצד אחד, דמותה של מיכל כן מעוררת הזדהות מסוימת, והשבר שלה נוגע ללב. היא גם כביכול עוברת איזשהו תהליך, וכביכול מבינה שהמתנות והיעדים שהיא מגדירה לעצמה בהתחלה הם שטחיים, וכביכול יוצרת לעצמה יעדים יותר "נכונים". העניין הוא שזה לא באמת מה שקורה, ומיכל לא עוברת שום תהליך. הכול רק למראית עין. אין שום שינוי בדמות שלה לאורך כל הספר.
הספר מלא סתירות. מיכל מצד אחד מגדירה את עצמה כמישהי מרצה, שתמיד התכופפה בפני אחרים וספציפית בעלה, ומצד שני כמישהי מרדנית שתמיד פעלה בהתאם לרצונותיה ונגד "המערכת" והייתה מרוכזת בעצמה ובהישגיה. העניין הוא שמיכל באמת נורא מרוכזת בעצמה. כל המתנות והיעדים שלה קשורים רק לעצמה. בשום מקום בספר היא למשל לא העלתה את האפשרות להקדיש מזמנה לטובת אחרים או לעשות משהו לטובת אחרים. אמנם היא בסוף יורדת מרשימת הדרישות הדראקונית שלה לחברים ולבני זוג פוטנציאליים, אבל גם בקשרים שהיא בסוף כן יוצרת - לא נראה שהיא תורמת להם משהו ממנה, אלא רק הם תומכים בה. הכול סובב סביבה. היא רואה ברכישה של כל מיני חפצים מיותרים סוג של "התבגרות" בזה שכאילו היא מרשה לעצמה סוף סוף לפנק את עצמה. נו באמת. היא מרגישה בוגרת בזה שהיא מתחברת עם אנשים שהם כביכול שונים ממנה. וואו, ממש "הורשמתי". אולי היה כדאי למיכל לקרוא על תיאוריית הדלי המלא ולהבין שכדי למלא את הדלי שלנו, אנחנו צריכים קודם כל למלא את הדלי של זולתנו...
יש חלק משמעותי שמוקדש לאל-הורות של מיכל. חבל שהטיעונים בעד אל-הורות הם כ"כ מגוחכים והופכים את כל העסק לבדיחה. הסיבות להורות הן רק כדי להפיץ את הגנים שלנו או כדי שיהיה מישהו שיסעד אותנו בזקנתנו? כמה פופוליזם. וואלה, לי יש ארבעה ילדים ואלו בכלל לא הסיבות שאני הייתי מציינת. ההתנגדות של מיכל להורות היא כי לא בא לה להחליף חיתולים או ללכת לגני שעשועים או כדי שהגוף שלה לא ייהרס? לגיטימי, אבל גם מאוד שטחי ולא גורם לדמות להראות חכמה יותר, אלא בעיקר מגוחכת. אם כבר, לאל-הורות היה מגיע יחס יותר מכבד ויותר עמוק ופחות שטחי.
בתכל'ס, בסוף הספר לא הבנתי מה היה המסר שלו ומה אני אמורה ללמוד ממנו. לא נראה שמיכל השתנתה או התבגרה בצורה כלשהי. יש לציין שהספר מאוד קולח וקל לקריאה (לסגנון הכתיבה פחות התחברתי, אבל זה עניין של טעם), אז זה היה סוג של קריאה רכילותית בלי משמעות ממש.

[Liza Fireman · Rating 2 out of 5]

מאוד רציתי לקרוא את הספר הזה, שנראה כמו הדבר הגדול האחרון בישראל. המסר בספר אמור להיות חיובי, צריך לפנק את עצמנו, לשים את עצמנו במרכז לפעמים, לקנות לעצמנו מתנות ולאפשר לעצמנו. ״לא הכסף מונע ממני לפנק את עצמי. בעצם, חשבתי כשישבתי מול המחברת הפתוחה, מעולם לא הענקתי לעצמי מתנות כי מעולם לא שמתי את עצמי במרכז".

הבעייה המרכזית, היא שהמספרת, מיכל, היא בחורה מעצבנת ושיפוטית, שמרוכזת בעצמה מא׳ ועד ת׳. היא היתה מרוכזת בעצמה כשבעלה עזב אותה, היא היתה מרוכזת בעצמה גם לפני, והיא סופר מרוכזת בעצמה גם אחרי, כשהיא לכאורה לומדת לתת לעצמה.

מעבר לכך ישנם משפטים הזויים שהיא כותבת באמצע הספר, שלא עזרו להתרשם ממנת המשכל או מההשכלה של הגברת. לדוגמא:
לצנוח צניחה חופשית זה קצת כמו התאבדות (ב-ר-ו-ר!)
כל הגברים השוויום תפוסים. רק נשים שוות
הוא אמר שזה הדבר הכי טוב, אז אולי אני הדבר הכי טוב בחזקת שתיים (חמודה, מקום שני, לא חזקת שתיים?!)

שיפוטיות היתה התכונה המרכזית שלה. היא מעוניינת בחברים חדשים, אך יש לה רשימת דרישות מפה להונולולו. היא שופטת אנשים ש״סימני קריאה במקום סימני שאלה כאלה שנותנים לחיים לנהל אותם במקום שהם ינהלו את החיים״, כאשר היא כולה מלאה בסימני קריאה. היא מנסה לתת עצות לחיים לקורא, כאשר נראה שהיא בעצמה אין לה אחיזה או הבנה טובה של החיים.

בנוסף, הסופר לא עשה תחקיר מי יודע מה על נשים לדעתי, ו/או בחר להתעלם מחוסר הגיון בריא. דוגמא אחת היא יונתן שהתדרדר להירואין, וכמובן נגמל והפך להיות בריא ומוצלח, אפשרי, אבל לא דרגת אמינות גבוהה. או בוטוקס, שכידוע עובר מיידית ובזריקה אחת בלבד (או שלא, חמש דקות באינטרנט היו מגלות לו את זה).

אניווי, הכוונה טובה, הביצוע לדעתי ממש לא. תחלמו, תתנו לעצמכם מתנות, תלכו להגשים את החלומות שלכם. אם אתם מחליטים לקרוא את הספר הזה, תיקחו רק את הרעיון המרכזי. 2 כוכבים.

[Ronen David · Rating 5 out of 5]

ספר חמוד לאללה, מומלץ...

[Rebecca · Rating 5 out of 5]

"לא הכסף מונע ממני לפנק את עצמי. בעצם, חשבתי כשישבתי מול המחברת הפתוחה, מעולם לא הענקתי לעצמי מתנות כי מעולם לא שמתי את עצמי במרכז"

זה רק אחד המשפטים מהספר שהתחברתי אליו, מצאתי את עצמי מתחברת לכל כך הרבה משפטים.
מצד אחד עובר בראש שהכל ברור אבל מצד שני אף אחד לא עושה את הדברים האלה באמת.
בכל אופן מעבר לעלילה עצמה הספר כתוב בצורה שקל להתחבר אליו והקריאה בו זורמת מאוד

[Vika Bar · Rating 4 out of 5]

את הסקירה הזאת וסקירות נוספות ניתן למצוא כאן
הספר בקצרה

ביום הולדתה ה-39 מקבלת מיכל מכתב מבעלה שבו הוא נפרד ממנה. ככה, בלי שום הקדמות והכנות, נזרקת מיכל לעולם הרווקות. ובתוך ההתמודדות שלה עם המצב החדש היא מחליטה להקדיש את השנה הקרובה למתנות ממנה לעצמה. היא מתפנקת בקרואסון מושחת, חופשה מפנקת, ובעיני המתנה הגדולה שהיא מעניקה לעצמה זה הניסיון להכיר ולקבל את עצמה. הספר עוקב אחרי מיכל בשנה הזו, עם כל המחשבות והתהיות שלה, החוויות, ההחלטות, השינויים. זה ספר על מסע של אישה מוצלחת, קרייריסטית, צינית ובעיקר… אישה קצת אבודה ובודדה.

מה חשבתי עליו

מן הראוי להתחיל דווקא ממה שלא התלהבתי ממנו – העלילה עצמה. זה לא שחשבתי שהיא גרועה, אבל היא פשוט הייתה…. רגילה. היא נפלה להרבה קלישאות (בעיקר בסוף שלה, אבל לא רק), הייתה בנאלית לפרקים ובשום שלב לא הרטיטה אותי מסקרנות של "מה יהיה הלאה".
ואחרי שציינתי את זה אני רוצה להתמקד במה שכן אהבתי בספר.
אהבתי את הכתיבה הקלילה, הצינית, הזורמת.
אהבתי את הדמות של מיכל, רווקה בת 39, אישה שעל פניו יש לה הכל, אבל זה רק "על פניו". מה שהפתיע אותי זו היכולת של יובל אברמוביץ' לכתוב דמות נשית בצורה כל כך אמינה (לפחות עבורי. אני מודה שלאורך הספר הנהנתי לעצמי בהזדהות).
זה ספר פיל גוד נחמד שמנקה את הראש. אם אתם מחפשים משהו כזה – הספר הזה בהחלט יכול להתאים.

[or · Rating 4 out of 5]

בדיוק הספר שהייתי צריכה- כמו משב אוויר טוב לנפש 💌
הספר כל כך מדויק וכל כך התחברתי לכל התהפוכות והדרך המטולטלת של מיכל. לרגעים היא עצבנה אותי, לרגעים התחברתי אליה ופשוט היא הרגישה לי הכי אנושית.
הספר הזה הוא הפתיחה לשנת מתנות בעצמו ౨ৎ ˖🎁 ࣪⊹

[Ella Mazor · Rating 5 out of 5]

ספר פשוט כיף