בגיל 14 למדתי לבצע בעיטה צדית בקפיצה. היה עלי לקפוץ מעל מכשול פשוט: כיסא בית-ספר. הוא ניצב מולי במרכז האולם, איים ללכוד אותי ולרסק אותי אל הבלטות החשופות. כשראה המורה שלי את מצוקתי, את רגלי הנאחזות בקרקע באימה, ניגש אלי. זה פשוט, אמר, כדי ללמוד לקפוץ, כדי להצליח לעוף, דבר ראשון עלייך להסכים ליפול.
'גם קופים נופלים מעצים' הוא סיפור מסע אישי, המתרחש כולו במרחב האימונים של אומנות הלחימה.
בניגוד להרגלי אתחיל מהקנקן. הספר יפהפה. פשוט מרהיב. כריכה בצבע אפור עדין עם דשים (אני כל כך אוהבת דשים!) ציור עדין, אולי רישום, של אישה בבגדים לבנים נופלת, נשמטת ברכות, דפים עבים בצבע שנהב ושם אניגמטי ומסקרן "גם קופים נופלים מעצים". את הספר היפהפה הזה של מעין רוגל קיבלתי ישירות הביתה, עם הקדשה מקסימה, ככה זה כשמשתתפים במימון המון, והתוצאה בהחלט הייתה שווה את ההמתנה. הספר מתאר מסע אישי של אישה שכבר בגיל ארבע החליטה שבגדי בלט אינם בשבילה והיא רוצה רק "חוג עם מכות". בגיל חמש וחצי היא נכנסה לראשונה ל"דוג'אנג" למקום, למרחב הלחימה והלמידה והתחילה במסע הארוך להפוך לאמנית לחימה ותוך כדי כך גם לגלות את עצמה.
הספר כתוב בצורה אינטימית, מרגשת ומינימליסטית משהו. הקורא מלווה את מעין במסעה וחווה איתה את הכאב, הקשיים, השאלות והתשובות. אהבתי מאוד את תהליך החיפוש והלמידה ואת הדרך שמעין עברה ועדיין עוברת, כי הרי הדרך נמשכת כל עוד אני חיים ושום דבר אינו קבוע מלבד השינוי עצמו. אני מלאת הערכה למסע שמעין עברה כמו גם ליכולת המדהימה שלה להעביר אותו במילים ולשתף אותנו בתובנות שלה. זהו אינו ספרה הראשון שאני קוראת וכבר התאהבתי בסגנונה המיוחד אשר מגיע כאן לשיא בשלותו.
אני שמחה וגאה שהייתי חלק מתהליך יציאתו של הספר הקטן והמופלא הזה לאוויר העולם והוא תופס עכשיו בגאווה את מקומו על המדף לצד ספריה האחרים של מעין. כן יירבו.