בחורף

by Yosef Haim Brenner, יוסף חיים ברנר (Author's Hebrew Name)

"בחורף" הוא רומן על החיים היהודים במאה התשע עשרה, המתאר נער יהודי העוזב את העיירה ומגיע לישיבה בעיר הגדולה, "מציץ" לעולם החיצוני והחילוני – נפגע, ונוטש את אמונתו ואת אורח החיים הדתי. הגיבור ברומן - ירמיהו פייארמן - נוסע לישיבה וחוזר הביתה, ושוב עוזב את הבית - לישיבה, וכך כמה פעמים, מן הבית לישיבה – ובחזרה, בטלטלה שאפיינה את נערותו והתבגרותו של י"ח ברנר.

160 pages, ebook

First published January 1, 1904

About the author

Also published as Joseph Hayyim Brenner, Joseph Chaim Brenner

Yosef Haim Brenner (Hebrew: י.ח. ברנר and יוסף חיים ברנר) was born to a poor Jewish family in Novi Mlini, Russian Empire. He studied at a yeshiva in Pochep, and published his first story, Pat Lechem ("A Loaf of Bread") in HaMelitz, a Hebrew language newspaper, in 1900, followed by a collection of short stories in 1901.

In 1902, Brenner was drafted into the Russian army. Two years later, when the Russo-Japanese War broke out, he deserted. He was initially captured, but escaped to London with the help of the General Jewish Labor Bund, which he had joined as a youth.

In 1905, he met the Yiddish writer Lamed Shapiro. Brenner lived in an apartment in Whitechapel, which doubled as an office for HaMe'orer, a Hebrew periodical that he edited and published in 1906–07. In 1922, Asher Beilin published Brenner in London about this period in Brenner's life.

Brenner married Chaya, with whom he had a son, Uri.

Brenner immigrated to Palestine (then part of the Ottoman Empire) in 1909. He worked as a farmer, eager to put his Zionist ideology into practice. Unlike A. D. Gordon, however, he could not take the strain of manual labor, and soon left to devote himself to literature and teaching at the Gymnasia Herzliya in Tel Aviv. According to biographer Anita Shapira, he suffered from depression and problems of sexual identity. He was murdered in Jaffa on May 1921 during the Jaffa riots.

Reviews

[Zek · Rating 2 out of 5]

מנקודת המבט שלי המגרעת הכי גדולה של הספר, שלא באשמתו של הסופר כמובן, זו השפה הארכאית והשימוש הרב במילים בארמית ומהמקרא שהקשו עלי את הקריאה השוטפת ,למרות שאינני יכול לומר שלא הבנתי על מה מדובר. גם לולא השפה הארכאית שהתיישנה היה חסר לי בספר הומור... איזה קמצוץ של יידישקייט. אני מבין שהומור זה לא הקטע אצל ברנר ואין לי אלא להצר על כך שככל הנראה דרכינו יפרדו לאחר סיום הקריאה בספרו זה..

[Sharon de Koning Kessel · Rating 5 out of 5]

קשה לשרוד את החורף של ברנר ויש פה מין אירוניה משום שאת האש של יוסף חיים ברנר לא ניתן לכבות גם אם מאוד רוצים. האיש כולו גחל לוהט של רגשות ועצבים רוטטים, מספר בגילוי לב על עצמו ועל משפחתו ולא מטייח שום דבר, אפילו במותו היה כולו קפיץ וזאת לא אשכח משום שחזיתי בגוויתו כששודרה התכנית ״עמוד האש״ ויוסי בנאי הודיע בקול דרמטי על הרצח הנורא. שפתו לא קלה ולעיתים מסורבלת וארכאית אך הוא מובן לי, מובן יותר מקול תרועתם של הסופרים כיום, אותם אלה שחושבים שיש בהם תעוזה כי הם משתמשים לעיתים קרובות במילים כמו זין וכוס. הוא ממחיש סיטואציות וגורם להם להישמע דיכאוניות עד כאב, הוא לא מרחם על אך אחד, אפילו לא על עצמו. הוא המזיד והקורבן בו זמנית ואין אחד שידמה לו