"לכתוב על הומור זה כמו להניח כנפי פרפר מתחת לזכוכית מגדלת: המחקר עשוי להרחיב את הידע המדעי, אך יופיו של הפרפר יימחק, הוא לא יתרומם יותר", כתבה הסופרת, המתרגמת והעיתונאית הנפלאה רות בונדי בפתח הדבר של "רצינות ההומור", הספר האחרון שאת כתיבתו השלימה לפני מותה.
למרות זאת, החליטה בונדי לחקור את שורשי ההומור הצ'כי המפורסם ואת השפעתו על ההומור של היהודים הצ'כים. בגיל 93, מצוידת בחוכמת חיים, ידע עצום והומור צ'כי דק אך נוקב, יוצאת בונדי למסע מרתק שבו היא מלהטטת בין קורותיהם וכתביהם של מיטב הסופרים הצ'כים, שרבים מהם נחשפו לקהל הישראלי באמצעות תרגומיה. מקארל צ'אפק ועד האשק ו"החייל האמיץ שווייק", ממילן קונדרה ועד בוהומיל הראבאל, מיאן נרודה עד ואצלב האוול. וגם קפקא, כמובן. ובעזרת כל אלה, היא חוזרת לסיפור חייה שלה.
האם יש הומור של עם? עד כמה משפיעים עליו בירה ("שאלת מיליון הליטרים") ומשטרים דיקטטוריים? האם גם בשואה אפשר היה להשתמש בהומור והאם המציאות הישראלית עדיין מאפשרת התייחסות הומוריסטית?
רצינות ההומור הוא ספר קטן־גדול, קליל־רציני, מתוק־מריר, מצחיק־עצוב, שכל חובבי הספרות הצ'כית וכתיבתה של רות בונדי ימצאו בו הנאה ועניין גדולים מאוד.
זהו ספרה האחרון של רות בונדי. את הספר כתבה בונדי בגיל 93. היא נפטרה בנובמבר 2017, בגיל 94 (זכור לי היום העצוב) והספר פורסם ב-2018, לאחר מותה, בידי בתה, העיתונאית טל בשן.
הספר סוקר את ההומור הצ'כי דרך דמויות מפתח בספרות, השירה והעיתונות הצ'כית תוך התייחסות להיבטים שונים ובהם היהדות (הומור עצמי והומור אנטישמי), ההומור במחנות ההשמדה, מקומה של הבירה, הקומוניזם ועוד.
הספר מיועד למיטיבי לכת המתעניינים באיזוטריה של התרבות הצ'כית בכלל והצ'כו-יהודית (ביטוי שפגשתי לראשונה בספר) בפרט.
סגנון הכתיבה של רות בונדי, המתובל בהומור לכל אורכו, מסוגל להפוך כל נושא למעדן. אני חייבת לציין, שבמקרה זה נושא הספר לא ריתק אותי כפי שריתק אותי סגנון כתיבתה של בונדי: הכתיבה המהולה בהומור כמעט נסתר ומשפטי הפאנצ' שנאמרים בצורה אגבית וללא הלמת תוף. הנה בונדי הכותבת על ההומור הצ'כי ומדגימה אותו לכל אורך הספר בכתיבה שלה. היה נראה לי מתבקש שלספר תתווסף אחרית דבר שעוסקת בהומור של בונדי בכתיבתה, כפי שעסקה היא בהומור של אחרים לאורך הספר.
גם בגיל 93 בונדי צלולה ועדכנית כתמיד ודבר אינו נסתר מעיניה החדות. אחרית הדבר שכתבה היא עצמה, השאירה אותי מהורהרת ועצובה מאוד על לכתה של אשת הרוח הגדולה הזו.