Il quartetto Rosendorf

רביעית רוזנדורף #1

by Nathan Shaham, Shulim Vogelmann (Translator)

Tel Aviv 1936. Kurt Rosendorf, fuggito dalla Germania nazista, approda nella Palestina sotto il Mandato britannico per suonare il violino nella neonata orchestra filarmonica della Terra d'Israele. Costretto ad abbandonare patria, moglie (cristiana) e figlia, Rosendorf, per sfuggire allo sconforto della sua vita sradicata, forma un quartetto d'archi perché solo nella musica da camera potrà ritrovare un senso alla sua esistenza. Sceglie, come secondo violino, Konrad Friedmann, giovane, ingenuo e fervente sionista; come viola, Eva Staubenfeld, donna bellissima ma cinica e fredda, avvolta da un passato enigmatico; come violoncello, Bernard Litowsky, uomo infantile e volgare, ma anche audace e divertente.
Il romanzo, narrato a cinque voci (quelle dei componenti del quartetto e del loro amico scrittore Egon Loewenthal, anch'egli esule dalla Germania), procede in un appassionante intreccio di emozioni e riflessioni, attraversa la storia di Israele e d'Europa ed è un magnifico tributo ai poteri consolatori e terapeutici della musica.

Genres: Historical Fiction, Israel, Fiction, Music, World War II

361 pages, Paperback

First published January 1, 1987

Reviews

[Siv30 · Rating 5 out of 5]

לסקירה מפורטת בעברית, קישור לבלוג שלי -

https://sivi-the-avid-reader.com/רביע...

[Marica · Rating 2 out of 5]

E’ difficile vivere in un paese senza primavera
Il libro racconta di quattro musicisti arrivati in Palestina in fuga dalla Germania nei primi anni 30 e del loro difficile collocarsi a Tel Aviv, città che aveva anche lei 30 anni. E’ un romanzo psicologico dove ciascuno si racconta e parla di musica. Paure, speranze, povertà, nostalgia dell’Europa, famiglie divise, carriere interrotte, solitudine sessuale, Haganà, Palm, Stern.
Con lo stesso materiale, Amos Oz e altri autori israeliani hanno scritto libri bellissimi. Questo purtroppo l’ho trovato molto cerebrale e poco caritatevole nei confronti dei personaggi, le cui debolezze sono guardate con disprezzo. Non è il mio modo di guardare alla gente, troppo scoraggiante.

[Racheli Zusiman · Rating 4 out of 5]

רוזנדורף, כנר יהודי ממוצא גרמני, עולה לארץ בשנים שאחרי עליית היטלר לשלטון כדי לנגן בתזמורת שהוקמה בתל אביב, ומקים רביעייה קאמרית של 2 כינורות, ויולה וצ'לו. הספר מתאר את קורותיה של הרביעייה בין התקופה הזו ועד מלחמת העולם השנייה (וגם קצת אחרי), ומחולק ל-5 חלקים. ארבעה מהם מנקודת מבטו של כל אחד מחברי הרביעייה (3 גברים ואישה אחת), ועוד אחד מנקודת מבטו של סופר שמלווה אותם.
ספר נהדר ממש. כתיבה משובחת. החלקים שונים אחד מהשני, בהתאם למספר, אבל כל אחד מהם מעולה בפני עצמו. החלק של רוזנדורף היה מסקרן (ולטעמי החלש מביניהם - כמו שרוזנדורף הוא הרגיש וחלש האופי מבין הדמויות...). החלק של פרידמן
(הכנר השני) היה נוגע ללב ועורר בי חמלה. החלק של שטאובנפלד (נגנית הויולה, האישה מבין הארבעה) היה מטלטל ומצמרר. החלק של ליטובסקי (צ'לו) היה משעשע מצד אחד ומקומם מצד שני. החלק של אגון לונטל (הסופר) היה מרתק ואינטליגנטי.
היה מעניין מאוד ללמוד על המתרחש הן באירופה והן בארץ בתקופה זו דרך קורותיהם של הגיבורים ודרך דעותיהם והשקפת עולמם לגבי המתרחש. עוד נקודה מעניינת היא הפער בין איך ששטאובנפלד מצטיירת בעיני הגיבורים הגברים לבין איך שהיא משתקפת לנו הקוראים דרך החלק שלה בסיפור. ממחיש מאוד לדעתי את נקודת המוצא עליה מושתת המאבק הפמיניסטי וחוסר ההבנה העמוקה שיש לגברים כלפי החוויה הנשית. אני לא יודעת אם הסופר התכוון להתייחס לנושא הזה בספר, אבל זה אחד הדברים שבלטו לי מאוד.
לסיכום, מומלץ ביותר. קריאה מענגת במובן הזה שהיא מהווה אתגר למוח ומשאירה אחריה רושם רב.

[Zek · Rating 5 out of 5]

סקירה שפרסמתי בבלוג שלי בשנת 2008:
אינני בטוח שאם הייתי נתקל באקראי בספר זה או בסופר נתן שחם הייתי נותן בו מבט שני. למרות שאני חובב מוזיקה מושבע, על פניו סיפור המסגרת נראה די משעמם - קורותיה של רביעיית כלי קשת בארץ ישראל לפני מלחמת העולם השנייה - אז זהו שזה רק על פניו. בעקבות המלצות חמות על הספר שניתנו בפורום "ספרים וספרות", רכשתיו לאחרונה ואני יכול להצטרף ולהמליץ עליו בחום - פשוט תענוג צרוף.

קורט רוזנדורף, כנר ידוע מגרמניה שעלה לארץ בשנות השלושים והשאיר מאחוריו אישה וילדה, מונה ע"י ברוניסלב הוברמן לכנר הראשי ב"תזמורת הסימפונית הארץ-ישראלית" (שהיוותה את הבסיס לתזמורת הפילהרמונית הישראלית) אותה הקים באותה תקופה. רוזנדורף מייסד במקביל רביעיית כלי קשת הנושאת את שמו ומורכבת מחברים אותם הביא מהתזמורת. הרביעייה מופיעה ברחבי הארץ וקוצרת שבחים.

הסופר נתן שחם, שבבורותי טרם התוודעתי לשמו עד לפני כחודשיים, בנה את הספר באופן מבריק כך שכל פרק נכתב מנקודת מבט של חבר ברביעייה ואילו הפרק האחרון נכתב מנקודת מבטו של הסופר אגון לוונטל, שעלה לארץ באותה אוניה עם קורט רוזנדורף, הצטרף לרביעייה כחבר-צופה קבוע בחזרותיה ובהמשך הפך לידיד אישי של חלק מחבריה.

שחם השתמש במסגרת הסיפור הנ"ל כמנוף לתיאור ההוויה הארץ-ישראלית באותה תקופה, הגעגועים למולדת גרמניה, המאבק של הישוב היהודי מול הערבים ובהמשך מול האנגלים, הפערים המנטאליים והתרבותיים בין העולים מגרמניה (וביניהם חברי הרביעייה) לבין האיכרים והפועלים הבורים, הצברים ותרבות הלבנט. כל האמור לעיל מישני לדבר העיקרי בספר והוא תיאור היחסים הבין אישיים בין חברי הרביעייה ומחשבות כל אחד מהם על חבריו.

"רביעיית כלי קשת היא מיקרוקוסמוס. היא תמצית הווייתה של החברה האנושית כולה. בחוגה הסגור נרקמת אחווה לחוצה, שמרוסנים בה כל יצרי אנוש, כבכל קהילה שליכודה הוא תנאי נחוץ והכרחי לביצוע תפקידיה" – אגון לוונטל ע"מ 245.

ואמנם, השורה הראשונה במשפט הנ"ל מיטיבה להגדיר את מהות הספר. באופן זה אנו מתוודעים לעולמו הפנימי של כל אחד מחברי הרביעייה (או אפשר להגיד החמישייה..), אנו גם נחשפים לפוליטיקה הפנימית ביניהם, למתחים סמויים וגלויים מן העין שמקורם בעיקר על רקע העובדה שהם חולקים את הרביעייה עם אישה יפהפיה בשם אווה שטאובנפלד שמהווה ציר מרכזי בעלילה ומקרינה על הסובבים אותה ריחוק מנוכר. בנוסף לכך אנו מתוודעים למחשבותיו של כל חבר על שאר חבריו ואיך למרות המתחים, לפחות כלפי חוץ יחסיהם נראים מושלמים. ולבסוף אנו למדים איך המצב הגיאו-פוליטי – היטלר שולט בגרמניה וטרם פרוץ מלחמת העולם השנייה - משפיע על כל אחד מהם באופן שונה ובהתאמה לאופיו ולדעותיו הפוליטיות.

[Aronz · Rating 4 out of 5]

I read this book in the Ivrit (modern Hebrew) original.
The book deals with both the struggles of the Jews in the 1930's and 40's, prior to the establishment of the State of Israel. This, as experienced by four refugees from Germany who play in the newly founded Israel Philarmonic Orchestra and who establish a string quartet.
The book is very much like a string quartet, except that unlike music, each voice has to be told separately.
The book is considered a "classic" of modern Israeli literature and I would on the whole agree with this, although I would also sympathise with those who find it somewhat tiresome.
This is a heavy book to read, but very worthwhile. If you like this sort of thing.

[Leslie · Rating 3 out of 5]

This is not really a novel, but an excuse for boring and discursive philosophical and historical ruminations. The book allows each member of the quartet, plus a hanger-on novelist/commentator, a single chapter of first-person narrative. Set in Palestine, each musician is a refugee from Nazi Germany, and each has a tale to tell. It provides a wonderful picture of the times--the Zionist and socialist passions, the still-continuing Arab/Jew conflict, the increasing recognition of Hitler's unstoppable ascent to power. But there is virtually no plot development, and too many philosophical asides. The book has an arid quality that makes it impossible to recommend.

[Shir L · Rating 4 out of 5]

A beautiful, elegant novel of interwoven stories. It poses questions on migration and identity, art, politics, and love... without forcing cheap answers. The structure is fragmented in a somewhat modernist way but it is engaging and not forcedly cumbersome, operating in a formal but also quite lyrical fashion.

[Itay Aleh Feit · Rating 4 out of 5]

השנה היא 1937, ודווקא כשהוא עומד על סף התהילה, הכנר הגרמני המהולל קורט רוזנדורף בורח מגרמניה, מולדתו האהובה, אל עיר קרתנית לחופי הים התיכון, כשהוא מותיר אחריו אישה קשה, בת מוכשרת ותהילה שלעולם לא יזכה לטעום ממנה. בתל אביב הקטנה הוא מחליט להרכיב רביעיית כלי קשת, בניסיון נואל לשמר את רוח החיים בתרבות האירופית שהוא הביא עימו לארץ הברברית אליה הגיע.
בארבעה קולות ועוד אחד, מציג המחבר תפיסות שונות בנוגע לאמנות, מוזיקה, דרך ארץ, ובעיקר בנוגע לעתיד הלא ברור: של אירופה, של הציונות ושל העם היהודי.
נתן שלם משתמש בעברית פיוטית ובמיומנות טכנית עילאית, ובצירוף מידה בלתי מבוטלת של תעוזה חותר תחת המיתוס ההיסטורי של הציונות, בניסיון להבין את עתידה שלה ושל התרבות שהיא יצרה במדינת ישראל. באורח כמעט פלאי, הספר רלוונטי היום לא פחות ואולי אפילו יותר מב1987, שנת ההוצאה המקורית שלו.
בונוס: הרבה שמאלץ של תל אביב הקטנה ואנשים בה מעט
לתת מתנה ל: סבא וסבתא. הספר הזה כאילו נוצר בדיוק עבורם, אלא אם כן יש לכם עוד מכרים שמתלהבים באותה מידה ממוזיקה קלאסית ומהציונות בראשית דרכה.

[Marvin · Rating 3 out of 5]

Random observations: (1) This is more introspective than I’m comfortable with (this from the guy who just yesterday raved about Sarah Perry’s introspective novel, Enlightenment). (2) Authors of historical novels often succumb to the temptation to make the past similar in important ways to the present and the characters prescient; here, to the author’s credit, the past, that is, Palestine (or Eretz Israel) in 1936-39, is, to borrow a phrase, truly a foreign country, and his characters are remarkably clueless about what the future holds. (3) The author succeeds where other authors of historical fiction who try what he does often fail. That is, he tells the story from five different perspectives, all in first person, and the voice of each character is actually distinctive and suited to their personality. (The five voices are four German exiles who form a string quartet and a writer who observes them and admires their music making. Oddly, the writer’s section is the most wordy, the least focused, seeming to wander aimlessly–but see (7) below.) (4) The author also succeeds in getting us invested in characters–all of them with sizable egoes–who are not particularly likable, and with whom, I’m guessing, he mostly disagrees. (5) The main themes–these German Jews’ ambivalent relationship to their German and Jewish cultures and, more generally, the relationship between art and the broader culture–are very interesting ones but become repetitive, even a little tedious. (6) The immersion in the world and language of music and chamber music performance would lose many readers, but those of us who are not professional musicians but have enough background in music to get most of it can congratulate ourselves when we read parts that we know (or suspect) many others will not get. (7) Is the cynical conclusion of the writer character the novel’s takeaway? That is, “The world of our times is a woman whose reproductive organs have been removed. Love is extended egoism. Our actions are absurd. Our failures are pointless. Patriotism is an illusion; language lies. All that exists is music–the last gasp of Western civilization” (355). And, “After the total collapse of Western values, there is no point in publishing coherent novels with a solid architectural structure, which is, if anything is, an expression of the belief in those very values” (355).

[NellyBells · Rating 4 out of 5]

In 1936 Bronislaw Huberman began auditioning the greatest Jewish musicians from across Europe. Bronislaw was a Polish violinist who was a child prodigy and played for Brahms at the age of 12. Auditions were held in Berlin, Vienna, Prague, Warsaw. The Berlin Symphony had ousted all its Jewish musicians. The goal was to put together the Palestine Symphony Orchestra, later the Israeli Philharmonic. There are movies about this, and at least one book. It is estimated that 1000 Jews were saved because immediate family members could accompany the musicians. Those who didn't make the cut were doomed. One cellist who was not chosen said, "Because I am a mediocre cellist I will die."

This novel in 4 novellas is about 4 of the musicians. Rosendorf, was first violinist, the second violinist, cellist and oboeist. Voila the Rosendorf Quartet. Each member of the quartet has their story. We first meet Rosendorf in 1936 on board the ship that would take him to Haifa. Each individual story is about the character's love of music, intense all-encompassing devotion. The Anschluss is mentioned as is Kristallnacht. The quartet members are either grandiose or quarrelsome, cooperative for the greater good or wildly egoistic. The oboeist is a drop-dead gorgeous elegant woman with an iron will about music who creates animosity and jealousy.

Not an easy book--extremely wordy. But many wonderful ideas. Toscanini was the first conductor and helped to raise the funds to bring these musicians to Palestine.

[Jeannie May · Rating 3 out of 5]

Thought provoking. You need to have musical knowledge and know about what was happening in Germany from the mid 1930s on to really appreciate it.

[Ed Rapoport · Rating 3 out of 5]

intertwined sketches of lives of immigrant musicians in Palestine. Vivid characters