כיצד תפסה העבודה מקום כה מרכזי בחיי האדם? מדוע "איזון עבודה-חיים" זה הדבר האחרון שאנחנו רוצים? באיזה שלב בהיסטוריה המודרנית, הצלחה כלכלית נתפסה כעדות לגאולה דתית, וכיצד רעיון זה משפיע עלינו גם כיום? מה הבעיה עם המושג "רמת חיים", והאופן שבו אנחנו מודדים אותו? כיצד הצליחה תעשיית המזון להפוך את כל האוכל שלנו ל-"מהיר"? מדוע אנחנו חוזרים מותשים גם מחופשות?
***
"היסטוריה של מהירות" מעורר דיון בהשלכות הכלכליות, הרגשיות והחברתיות שיש לקצב החיים המהיר. זהו מדריך מעשי להאטת החיים, שמסייע להוריד הילוך, מציע דרכים ליהנות יותר מהמזון, מהעבודה ומשעות הפנאי, ומקדם יצירה של קשרים משמעותיים עם המשפחה, החברים, הסביבה והקהילה בה אנו חיים. בשפה קולחת ומשעשעת, קורא הספר תיגר על מאפייני עידן המהירות ועל הרציונליות התועלתנית, כחלק מהמהפכה העולמית שיוצרת תנועת ההאטה. הוא מזכיר לנו שלא פעם, השינויים הגדולים ביותר מתחילים בהחלטה לעשות פחות, או אפילו כלום. זה אולי נשמע מוזר, אבל גם רוזה פארקס שינתה את העולם בלי לקום מהכיסא. מוזמנים להצטרף.
אולי קראתי אותו כמה שנים מאוחר מדי, אבל רוב הרעיונות בספר לא חידשו לי הרבה. אני מבשלת לעצמי, עושה ספורט, ממעטת בצפייה בטלוויזיה ומקפידה על איזון בשעות העבודה, לא בגלל כותרת שקשורה ל-״איטיות״ אלא כי כך, ובכן, בריא יותר לחיות. אולי פשוט ציפיתי שהספר הזה ידבר יותר על היסטוריה, כפי שמופיע לו בשם, אבל בפועל מדובר במסע אישי של המחבר שגדל בתוך תרבות נהנתנית בהרבה מזאת שאני גדלתי לתוכה ועבר תהליך הדרגתי של גיבוש סגנון חיים. אני מניחה שהספר הזה יהיה רלוונטי יותר לאנשים שמגיעים מרקע דומה.
לטעמי ספר חובה לכל מי שחי במאה העשרים ואחת בגלל הרעיונות החשובים שבו. לצערי הפרקים האחרונים היו קצת מיותרים. היה אפשר לקצץ קצת ולהעביר את המסר בצורה חדה יותר.
ספר מצויין. אם אתם נסחפים בזוועות התרבות הקפיטליסטית, לא מאמינים לעתיד שמצפה לנו בקצב הזה, מתים לעצור רגע ולהרגיש נשימה, זה האחד. אני חושב שהספר מאוד מנחם, בלי קשר לאם הרעיונות בו ישימים, יש בו המון חמלה. חמלה בתרבות הצריכה ותרבות העבודה, חמלה בתרבות הפנאי ובבניית הקהילות שלנו. אני לחלוטין מרגיש כבר תקופה שאנחנו נמצאים באיזו קלישאה של קריקטורה של העולם המודרני. הגזר מתרחק מהמקל, וגלגלי השיניים נהיים כבדים יותר ויותר להזזה. עמית נוימן מצליח בכתיבה האקראית והחיונית שלו לחדד מסרים חשובים לאיזון שכנראה החברה שלנו הייתה צריכה מזמן. הוא לחלוטין התמסר לרעיון המינימליזם בחיים, בחיבור שנדמה כמיקס (לא מאוד ייחודי, יש לציין) בין בודהיזם לתרבות המערבית המודרנית עם נטייה רבה יותר לפשטות. בנוסף יש כאן סקירה היסטורית מרתקת על הרעיון הקפיטליסטי, מהיכן התפתח ולאן הוא ברח עד שהגיע למצב המפלצתי המקיף את כולנו.
לעניין ריאליות הרעיונות, כן אני סקפטי. לסופר אין ילדים, ומנקודה זו הוא גם כותב את הספר. זה מעלה ים של ספקות על העצות, ואם הן בכלל רלוונטיות לחיים של אדם עם ילדים? מישהו שמכיר את האילוץ בבחירות שלנו, ושלא כל החיים הם מסלול נוח יחסית ומותאם לנו? האם איכות ההחלטות שלו תישמר בהינתן חיים יותר סבוכים? פחות נוחים? אני תוהה על זה לא מעט בעת הקריאה, אבל גם אם פרקטית הרעיונות שבספר לא יכולים לעבוד, זה לא פוגם בהנאה מהספר. בראש שלי זה לא עובד, אבל בדוגמאות רבות מספור שעמית נותן בספרו, הן כן. יש כאן משהו מאוד אנטי אינטואיטיבי, ואולי זה מה שמנחם כל כך ומאלץ את הראש לחשוב בדרכים לא אסוניות ופטליסטיות. קראתי את הספר ברציפות ונהניתי מכל רגע. כמו קריאה של משפטי זן, המידע כאן מסתובב בראש בנוחות ומאיר באופטימיות פינות שמעולם לא ידעתי שיש. הספר הזה הוא קריאה נהדרת, גם אם הוא ספר הפנטזיה הנעים ביותר שנכתב בעברית.
An important and convincing book, especially when it describes how work is too suffocating and major in our life. The weaker parts are the historical parts- the focus on the Protestant Reformation instead of the industrial revolution feels weird, and the overlooking of the many benefits of Economic growth make some parts of the book feel uneven and doubtful. Still, the author's use of humor, and the book's important message, makes it recommendable.
מצד אחד, אני מאוד בעד הרעיון של תנועת ההאטה. מצד שני, חלק מהפרקים כוללים התייחסויות מביכות לנושאים רציניים, לדוגמא כל הפרקים על כלכלה. קראתי את הספר הזה כמעין המשך לספר ״4,000 שבועות״, כי שניהם מאותו הז׳אנר, אבל הרבה יותר התחברתי ל4,000 שבועות, הוא הרבה פחות מטיף והרבה יותר מבוסס. עוד משהו שבלט לי, שהספר די מדבר מנקודת מבט של רווק תל אביבי ללא ילדים וחלק גדול מהנושאים שהוא מטפל בהם פחות רלוונטיים לאנשים עם ילדים או אנשים שלא גרים בעיר גדולה.
ספר מעולה על שינוי דרך החיים שכולנו חלק ממנה - חיים של מהירות ואי התמקדות ברגע בספרו עמית נויפלד מנסה לתת זוויות שונות להאטה וליישומן בדרך מעוררת השראה ומרתקת ❤️ להיות מרוכז כל פעם בדבר אחד, לצרוך פחות, לבהות יותר, לשוטט, לרכב על אופניים, להנות מהדרך, לאכול בעבודה ארוחת צהריים בשמש ועוד ועוד…..