נער האופניים

by Eli Amir, אלי עמיר

נער בן שש עשרה מגיע לבדו לירושלים המצולקת ממלחמת השחרור ורחוקה כל כך מבגדאד, שמשם בא. לבדו הוא מפרנס את עצמו מחלוקת עיתונים ומשליחויות על אופניים במשרד ראש הממשלה, ובלי כל היסוס מעז לחלום לעצמו חיים אחרים. לא ייאמן, אפשר לומר למקרא קורותיו של הנער נורי חלסצ'י: איך שוכנה משפחתו בכפר נידח בחולות, ושכניהם שם מוזיקאים עיוורים; ואיך שלח אותו אביו לקיבוץ, כדי שיתערה לפחות הוא בארץ החדשה; ואיך הוטל עליו להשיג למשפחתו דירה בעיר הבירה.

בהוליווד אולי היו עושים מסיפורו סרט ששיאיו מלווים בתופים ובחצוצרות. כאן נשמעים מיתרי הקנון והקמאנג'ה של העיוורים, והגעגועים העולים מהם אל המולדת שנעזבה; האקורדיון של הקיבוץ שגעגועיו מופנים אל מקומות אחרים; הקריאות שקוראים בגרון ניחר מטורפי ירושלים.

ובין כל אלה נער אחד צנום שכדי להיות ישראלי משיל מלשונו את מבטאו ועושה הכול כדי להתערות בקיבוץ ואחר כך בעיר, ושם מתאהבת בו נערה צברית, שלהוריה הביא בוקר־בוקר את העיתון. היא בת עשירים, הוא דלפון; ומכוח אהבתם יחיו מעתה והלאה באושר ועושר? לפני שזה יתברר הוא נחוש, נורי, להתקדם צעד אחר צעד במסלול פתלתל, מפיל ייאוש לרגעים ונוטע תקווה ברגעים אחרים, עד שיתברר מי הוא.

Genres: Historical Fiction

623 pages, Paperback

First published February 1, 2019

About the author

Disambiguation:
Eli^Amir = this profile
Eli^^Amir = Eli Amir

Amir was born in Baghdad, Iraq. He immigrated to Israel with his family in 1950.

He won the Yigal Alon prize for outstanding pioneering service to the Israeli society. Amir is well-known in Israel for his lectures, articles, radio and television programs and especially for his book, Scapegoat, a semi-autobiographical novel that depicts the integration of an Iraqi-Jewish youth in an Israeli transit camp soon after the establishment of the state. This and other novels by Amir are included in the secondary school sylabus.From 1964 to 1968 he served as adviser on Arab affairs to the Prime Minister of Israel, and as envoy for the Minister of Immigration Absorption of Israel to the United States. In 1984, he was appointed Director General of the Youth Aliyah department of the Jewish Agency.

Reviews

[Nir Reinish · Rating 4 out of 5]

אני אוהב מאוד את אלי עמיר. משהו בכתיבה שלו מצליח להגיע לדקויות אנושיות, לגעת בעומק הדמויות. הספר הינו המשך ישיר של מפריח היונים ושל תרנגול כפרות. שלושת הספרים בונים יחדיו את סיפור חייו של עמיר מילדות בבגדד ועד ערב גיוסו לצה"ל בירושלים, דרך פרקים במעברות שונות ובקיבוץ. מאוד נהניתי מהסאגה רבת השנים והזירות שעמיר בנה בכתיבתו, והטרילוגיה הזאת מהווה שלם ייחודי.
הספר ארוך מדי לדעתי, ועריכה אגרסיבית יותר, בעיקר בחצי הראשון של הספר, הייתה משפרת אותו. ובכל זאת, מדובר בספר טוב מאוד, של סופר מצויין ואהוב.

[Menachem Rath · Rating 3 out of 5]

סיפורו של נורי, בן בכור במשפחה שעולה מבגדאד, כמה שנים לאחר מלחמת השחרור.
הספר מבוסס במידה מסוימת על קורות חייו של הסופר בשנים 1950 - 1957.
זוהי אנציקלופדיה של ישראל הצעירה: עדות, דעות, מקומות, פוליטיקאים, אנשי ממשל, סופרים, עיתונים - וכל אחד מתואר בפירוט. מעניין אבל לעתים מעיק.

כבן בכור יש להוריו ציפיות גדולות מנורי - שיתאקלם, ילמד את הארץ החדשה ודרכיה, ישכיל, יהיה מודל חיקוי לאחיו, יוציא את משפחתו מהכפר הנידח בו הם שוכנו ויעביר אותם לירושלים עיר הקודש.
לא ברור בדיוק במה עסק אביו של נורי בעיראק. תחילה משפחתו גרה בכפר, אחר כך נשלח לבגדאד לבדו לכמה שנים. אולי זה מבשר את מה שיקרה לנורי בארץ, אבל אלי עמיר משאיר את זה לדמיונננו.
בניגוד לגברים אחרים במשפחה, אביו לא מצליח להוציא מעיראק רכוש משמעותי, למרות שבעיראק הם חיו ברמת חיים טובה. עם הגיעו לישראל (בשנות ה 40 שלו) האב נשאר ראש המשפחה רק להלכה, בציפיה לכבוד ומשמעת, אבל נוטש (או שאף פעם לא היה לו) את היוזמה לשיפור הפרנסה והדיור. מסתמך על בניו בני העשרה שימצאו לעצמם מקום בבית ספר טוב, יעבדו חלקת אדמה ליד הבית כדי לאכול ירקות ופירות ועוד ועוד. את זמנו הפנוי הוא מעביר בבית קפה, לבוש במחלצות שהביא מעירק.
אמו (בשנות ה 30 שלה) עקרת בית מטופלת ב 7 ילדים ובניגוד לאביו החילוני מעריכה את המסורת והדת ומצפה מבניה להיות גדולים בתורה ובנותיה להיות חסודות וממושמעות.

נורי נשלח על ידי הוריו לקיבוץ במסגרת חברת הנוער, שאר הבנים נשארים בבית ועל הבנות אין מה לדבר.
בקיבוץ נורי נחשף לעולם זר וחדש, סדרי החשיבות הפוכים. המסורת אינה בראש, להיפך - "עולם ישן, עדי היסוד נחרימה". מצופה מהחברים לחשוב באופן עצמאי וגם המשפחה אינה העיקר. הדת - אופיום להמונים. בתחילה כל זה מזעזע את נורי אבל די מהר הוא נשבה בקסמי הקיבוץ. חריצותו, סקרנותו וכושר הלימוד המהיר מוערכת ובגיל 14 הוא נוהג בטרקטור ומטפל בו. כשחלומו מתגשם והוא מתקבל לבית החינוך של הקיבוץ, מסלול ישיר לחברות בקיבוץ, מופיע בקיבוץ אביו ודורש שיחזור הביתה לממש את השלב הבא - להעביר את המשפחה לירושלים.

בירושלים נורי גר בבית דודתה של אמו, שעלתה ארצה עם בעלה לפני קום המדינה. האב דתי, האם מעריכה השכלה ומאושרת שאחת הבנות לומדת לבגרות. הבנים כבר לא חובשים כיפה. המשפחה גרה במרתף טחוב של בית נטוש, ללא מים זורמים ושרותים.
המשפחה מקבלת את נורי לחיקה באהבה. תחילה הוא עובד עם האב והבנים בנגריה שהקימו בחורבות בית נטוש אחר וממנה הם מתפרנסים בדוחק רב. הוא נהנה מהמשפחתיות, לומד לחבב תפילות בבית כנסת בוקר וערב, ארוחת ערב, לימוד דף גמרא ולישון. אבל מהר מאוד המסגרת מתחילה להעיק עליו והניגודים לקיבוץ מפריעים לו.
כהכנה ללימודים בתיכון ערב הוא מחפש עבודה שונה מהנגריה. תחילה הוא מוצא עבודה כשליח ועוזר כללי במשרד ממשלתי, ובנוסף מחלק עיתונים לפנות בוקר. בעבודותיו הוא פוגש בעלי תפקידים בכירים בממשל, אקדמאים, סופרים ושאר מה שמכונה בימינו אליטות ישנות. הוא מוקסם מהם ושואף להיות כמותם. גם כאן הוא מפגין חריצות ושאר תכונות חיוביות וזוכה להערכה ולקידום.

נערה ממשפחה לה הוא מביא עיתונים מתאהבת בו. היא חופשיה בדרכיה, יוזמת את התפתחות הקשר, מביעה אהבה ומאושרת בחברתו. הוריה לא מוזכרים וכאילו אין עליה שום מגבלות. נורי מאושר ולא מאמין במה זכה לכל הטוב הזה, קשה לו לבטא את אהבתו ועוד יותר לספר לה על משפחתו.

שאר הספר עוסק בהתקדמותו של נורי במשרדי הממשלה, תחילת חיי המין שלו ומאבקיו עם המשפחה.

ממה נהניתי:
ספר רחב יריעה, גדוש בפרטים וכתוב מעניין.

ממה נהניתי פחות (בסדר חשיבות יורד):

כמעט כל הדמויות מתויגות עדתית מיד עם הצגתן: עיראקי, תימני, רומני, פולני, משלנו, שיכנוז. העדתיות היא חלק גדול מהנוף של ישראל באותן שנים, אבל בספר של 623 עמודים זה די מעיק. יש המון דמויות.
בניגוד לפירוט הקיצוני לו זוכות המוני הדמויות השוליות, משפחתו המורחבת של נורי כמעט ולא מוזכרת. נאמר לנו שיש משפחה גדולה וחלק ממנה מוזכר בעודם בעיראק. לאחר העלייה לישראל המשפחה המורחבת נעלמת. לא סביר בעליל. יש דודה בתל אביב ואחרת בירושלים. נורי מבקר את שתיהן. הוריו, אחיו ואחיותיו לא. נראה כאילו משפחתו הקרובה כלואה בכפר ורק נורי חופשי. משאת נפשה של אימו היא לבקר בירושלים. למה נורי יכול לעלות לאוטובוס לבדו בגיל 12-16 ומשפחתו לא?
רגשות קיפוח הן מוטיב חוזר לאורך כל הספר. וזאת מפיו של נער מעברה שבגיל 16 בערך מתקבל לעבודה במשרד ראש הממשלה. בדרך הוא פוגש שלל דמויות מהצד המקפח של המתרס שמתייחסות אליו בכבוד, עוזרות לו ותורמות להשכלתו וקידומו. נו באמת...
נורי הנער רציני, אין לו שמץ חוש הומור או קלות ראש. גם אם הספר צמוד למציאות (שלא לומר אוטוביוגרפי), לא היה מזיק לתבל אותו פה ושם כדי לשפר את הטעם ולהקל על העיכול.
כמו אצל סופרים אחרים, נראה שירושלים שבין מלחמת השחרור למלחמת ששת הימים הייתה מקום קסום ומלא השראה והם מרגישים חובה לשתף את הקוראים בפרטי פרטים. הספר מלא בתיאורים "גיאוגרפיים" - הליכה במעלה רחוב זה עד פינת רחוב זה, ואז שמאלה בכיכר... כולל שמות חנויות, בתי קפה, קולנוע ועוד ועוד. למי שחי בירושלים של אז זה בוודאי מעלה זכרונות מרגשים, לאחרים זה לא מוסיף הרבה.
קצת הפריע לי שרוב הדמויות השליליות במעברה רומנים (כן, ניחשתם היכן נולדתי). אולי אני רגיש מדי, אולי כל אחד צריך עדה לרדת עליה ואולי זה גזענות מתקנת. הכל טוב, לא עושה מזה עניין.

זה הספר הראשון של אלי עמיר שקראתי. הצצתי על ספריו האחרים, נראה לי שכולם סובבים סביב אותם נושאים. אחכה קצת לפני שאקרא עוד ספרים שכתב.

[Elazar · Rating 3 out of 5]

An interesting unfolding history of life in Israel in the 1950’s. The best and most moving part was the chapter about Michal’s visit to Nuri’s family’s village. The worst part was the ending. I wonder how this story would have been written by the author 50 years ago, without the time perspective that he has now.

[Nimrodds]

זה ספר די מעניין לטעמי, ארוך מדי אמנם ולא קורה בו מספיק להצדיק את האורך, אבל הוא מהנה, בסגנון ביוגרפי עלילתי של נער עולה מעיראק במדינת ישראל של מלחמת העצמאות ואחריה

[Moshe · Rating 4 out of 5]

הספר מספר את קורות חייו של נער בן 16 ממוצא עירקי בשם נורי, הנקרע בין חיי הנערות והשובבות לבין מחויבותו המסורתית המשפחתית של היותו בכור. בעצם, זהו ספר המשך ישיר לספר "תרנגול כפרות". שם, נשלח, נורי, שלא ברצונו, על-ידי הוריו לקיבוץ כדי שילמד ויתחנך. כדי שיוכל להשתלב בחברה האשכנזית ובכך, יוכל לעזור לכל המשפחה.

ב-"נער האופניים", אנו למדים שנורי מצא את דרך המלכים להשתלב בקיבוץ ואף החל לחבב את מנהגיהם עד כדי מחשבות לצלוח את מטרותיו ואף, לקחת חלק בבניית קיבוץ נוסף בדרום הארץ. מחשבות וחלומות אלו נגוזים באחת כשאביו קורא לו לעזוב מידית את הקיבוץ ולנסוע לירושלים ללמוד מקצוע ואף להוציא בגרות ולמצוא עבודה בכדי שיוכל לעזור למשפחה להתנתק אחת ולתמיד מהמעברה ולהעבירה לירושלים. וכך, שוב שלא ברצונו (הרי איך ימרה את דברי/הוראת אביו), נורי, עוזב את המקום שאהב ושאהבו אותו ומגיע לירושלים - למקום חדש, זר ומנוכר.

בירושלים, בקשיים ובמאמצים מרובים (כלכליים ונפשיים) מנסה הוא לעבוד, ללמוד, לחיות ולעזור לבני משפחתו. טיפין, טיפין. צעד, אחר צעד. עקב בצד אגודל. בעקשנות מרובה וללא ויתורים הוא מצליח למצוא עבודה, בית ספר שיקבל אותו ללימודי ערב בעוד, הוא עובד בשתי עבודות בוקר. מוצא לו חברת אנשים שעוזרים לו ואפילו אהבה.

הספר מתאר בפירוט רב את החיים בארץ ישראל בשנות החמישים המאוחרות. העולים וקשייהם, תקופת הצינה, המלחמות הפוליטיות והמלחמות הממשיות. כמו כן, מפורטים עד מאוד המנהגים והמסורות של עדת יוצאי עירק. עוד מפורטים הקשיים, העלבונות, תחושת הזלזול ואף, יש לומר, אווירת הגזענות שהם והתימנים חוו.

איזו תחושה נוראית זו להיות עולה חדש במקום בו הרבה אנשים לא כל כך רוצים את קרבתך (מי שלא חווה זאת על בשרו, לא יידע לעולם)?! זה לא רק מסתכם בעזיבת המקום היחיד שאתה מכיר בו נולדת וגדלת, וכן, השפה בה אתה שולט. ולא המקום החדש שאליו מנסה להסתגל מבחינת מזג האוויר, הסביבה, האנשים, השפה והדאגה היום-יומית הקיומית האישית והמשפחתית. אלא, שאתה גם מנסה להתמודד עם הבורות והגזענות המובנת, הסמויה והגלויה. בה מנסים להראות לך בכל דרך אפשרית עד כמה אתה לא רצוי. וזאת, מבלי שבאמת עמדו על האופי, הידע והיכולות שלך.

סוף הספר קצת אכזב אותי. לאחר כל התלאות שגיבורנו עבר בפרטי, פרטים. אפשר היה לצפות שיהיה סיום דרמתי (לטוב או לרע) מאשר הסיום שהיה כאן.

[Liad Magen · Rating 4 out of 5]

Beautifully written. Gives the feeling as if we've flew back in time to the 50s/60s.

I wish today's politicians would have been more concentrated on the people who they are supposed to publicly serve, and less about what their image is...

[Itamar · Rating 5 out of 5]

ספר מרתק שהוא באמת ״מגנום אופוס״! הייצוג הנרחב לקולות של העם בתקופת קום המדינה הוא מדהים, וניכר שאלי עמיר כתב בדם ליבו. הסיפור בהחלט לימד אודות התקופה והעשיר את ידיעותיי ממש כמו עיון בספר היסטוריה.

[Gili · Rating 5 out of 5]

ספר נהדר, מענין קולח ועמוק

[Alma Meir · Rating 5 out of 5]

רוצה לקרוא אותו שוב. החזיר אותי לרחובות השכונה שבה גדלתי

[Gal · Rating 5 out of 5]

Beautiful and personal. I like that it didn't have a traditional "ending", just like in life.

[Raphael Cohen-Almagor · Rating 4 out of 5]

The book tells the story of Nuri, a young immigrant from Iraq who was sent, with his family, to a small village composed mainly of blind people. Nuri and his family are not blind. Nuri goes to a kibbutz and then called home by his father to assist his family. Then, Nuri is sent by his father to Jerusalem with the aim of establishing himself in the city and bring his family to Jerusalem. The ambitious Nuri slowly and surely is establishing a place for himself as a messenger for the government. At the same time, he forms romantic relationships with a girl his age from Rehavia who is intrigued by the energetic and handsome young man.

Amir tells the story of immigration, discrimination, exploitation of the Middle Eastern immigration to young Israel during the 1950s. At the same time, this is also a story about family ties, love and hope. It is a beautiful book that is worth reading. Amir captures Israel’s history quite accurately and he does it with skill, beautiful language and captivating descriptions of people and places.

[Rivi · Rating 5 out of 5]

ספר מעניין וקריא. מספר על נער מהמעברות שהגיע להיות פרלמנטר בכנסת