"לפצח קוקוס זה שלב. שלב של שקט נפשי, של פנאי בראש. לפצח קוקוס זה בשביל ההוא עם הידיים של הנגר, ההוא שקודח ארונות, שתולה ערסלים, שיודע לשתוק. לפצח קוקוס זה בשביל ההוא שנהיה כבר חצי מקומי, שיש לו את כל הזמן שבעולם, שחי את הרגע. מבלי לשים לב, הפכתי לכזה."
הכול התחיל אחרי אותו ריב. היא חזרה הביתה וסיפרה לי: "שלי ודני חזרו עכשיו משנה טיול בעולם וזה הציל להם את הזוגיות, בוא ניסע גם."
"בחיים לא, מה אני משוגע?" עניתי לה. "מי נוסע לטיול של שנה בעולם?"
"זה או שנוסעים, או שנפרדים, להמשיך ככה אני לא יכולה!"
עניתי לה שאין סיכוי, אני בחיים לא נוסע. אבל אז התקשר אליי בעל הבית והעלה לנו את שכר הדירה.
מייד התקשרתי אליה ואמרתי לה: "יאללה, בואי ניסע, אני רוצה לעבוד על הזוגיות."
אילן הייטנר, מחבר רבי המכר 'חוכמת הבייגלה', 'קציצות', 'האיש שלא רצה להיות קטן' ועוד, חוזר בספר מרגש, מצחיק וכואב על גדילה ושינוי, על מאבק לאהוב באמת ועל רצון לחיות ולהרגיש את החיים במלואם, תוך ניסיון לפצח מה אומרות כל הקלישאות האלו.
סיפור נחמד על משפחה אמיצה אחת שמתגברת על הפחד הגדול של רובינו - להישאר בלי מסגרת. הגיבור המספר, ישראלי מצוי עם כל היתרונות והחסרונות, קצת עיצבן אותי עם כל טון הדיבור שלו - לפעמים רגשני מדי, לפעמים גס מדי. אבל היו בספר כמה תמונות ממש יפות, למשל ילדים גולשים על החוף בויאטנם. אני לא יכולה להתמסר לגמרי לתובנה העיקרית של הספר - לסמוך על האל ויהיה טוב, אבל אני שמחה בשביל המשפחה שלהם זה הצליח. היה עוד מקום בספר שאהבתי - כשהגיבור אומר, שאפילו אם נראה לנו שאנחנו מתפשרים, בסופו של דבר אנחנו מקבלים את האחד שבנוי בדיוק בשבילנו, כך שהשריטות שלו מתאימים בול לשריטות שלנו. יאלה, הוא באמת ניחש משהו.
באתי עם ציפיות נמוכות, ומאוד אהבתי את הספר אולי בגלל התוספת של נקודת המבט הנשי, אולי בגלל החיבור לאיפה שהספר פגש אותי ואוךי מסיבה אחרת פחות משנה הסיבה, יותר משנה העובדה שמאוד אהבתי לקרוא, תודה אילן!