"האם היה אי־פעם עוד עם שמנהיגיו היו אויביו המובהקים כפי שהיו מנהיגי העם הזה?" כך שאל רוברט ג'ורדן, גיבור "למי צלצלו הפעמונים" מאת ארנסט המינגוויי, לגבי מנהיגי ספרד בזמן מלחמת האזרחים. את השאלה הזאת מעלה אמוץ עשהאל בנוגע לשורה של מלכים, נביאים, כוהנים, רבנים והוגים, שהולידו לדעתו תרבות יהודית של אנרכיה פוליטית, ניכור מגזרי, התנשאות לאומית, פטליזם מדיני והפקרה של המולדת; תסמינים שיחדיו הצטרפו למצעד היסטורי של איוולת מנהיגותית.
מצעד האיוולת היהודי הוא פירוש חדשני של ההיסטוריה הפוליטית היהודית, המפנה אצבע מאשימה כלפי מנהיגות שהובילה לאסונות לאומיים כבירים, החל באובדן עשרת השבטים, עבור בכיבוש הרומי וכלה בשואה.
בכתיבה סוחפת המדמה סיור עיתונאי בין דרמות מדיניות, טרגדיות אישיות, מהפכות רוח וסערות נפש, משחזר עשהאל רגעים מודחקים בהיסטוריה היהודית, כמו התמוטטות הברית שכרתו אחאב ויהושפט, פתיחת שערי יהודה בפני רומא, או המסקנות של דון יצחק אברבנאל מגירוש ספרד. מתוך ראייה היסטורית רחבת יריעה הוא טוען שהחולשה המדינית היהודית לא נבעה מהתקפות מדיניות מבחוץ אלא מניוון פוליטי מבפנים, ושהפסיכולוגיה שעיצבה את העבר היהודי מאפילה כעת על ההווה הישראלי ומאיימת על עתידו של המפעל הציוני.
מצעד האיוולת היהודי הוא קריאת השכמה לחברה הישראלית דווקא עכשיו, כאשר המולדת היהודית עומדת להיהפך, לראשונה מאז ימי קדם, לביתו של רוב העם היהודי. האם יסמן הנרמול הגיאוגרפי של העם היהודי את קץ מצעד האיוולת היהודי? השאלה שבה מסיים עשהאל את חיבורו צפויה לעורר דיון סוער בארץ ובעולם.
ספר מרתק ממש וכל כך רלוונטי לימינו. אמוץ עשהאל סוקר את ההיסטוריה הפוליטית הישראלית והיהודית מימי קדם (ערב כניסת בני ישראל לארץ, תקופת השופטים, חורבן בית ראשון ובית שני, והחיים בגולה) ומעלה את הטענה כי המורשת הפוליטית של ישראל הקדום, שעיקרה פלגנות ושבטיות, חשדנות מול שלטון אנושי, פאסיביות והאדרת הדת, הובילו לאסונות הגדולים של ההיסטוריה היהודית. למדתי המון המון דברים שלא ידעתי על ההיסטוריה הקדומה, וגם מעט הדברים שלמדנו בבית הספר מוצגים באור חדש. הספר נכתב ב2019, לפני הקורונה ולפני המצב של היום, כך שהוא מסתיים בנימה אופטימית שדווקא לא התממשה בינתיים, אלא להפך.
מצעד האיוולת היהודי הוא כתב התוכחה של אמוץ עשהאל כנגד מנהיגי עם ישראל בעבר, ותקווה אופיטימית לשינוי הדרך בעתיד. עשהאל מזהה תכונה מיוחדת בעם היהודי: אנרכיזם עמי. עוד בכיבוש הארץ, עת חצו לראשונה השבטים את עבר הירדן, ושניים (וחצי) מהם ביקשו ללכת מזרחה במקום, החלו ניצני הפלגנות שזכו לחותמת האישור של משה רבנו. כך, הפך משה את השבטיות הישראלית מחסרת משמעות אופרטיבית לשחקן מרכזי בהיסטוריה הישראלית. גם לאחר כיבוש הארץ, עת התיישבו השבטים בנחלתם, הם פעלו בצורה עצמאית ונטולת שלטון ריכוזי. ספר שופטים שזור בסיפורים אודות מנהיגים צבאיים מקומיים אשר פועלים בתחומי שבט אחד או שניים, ונכשלים בניסיון לאחד את עם ישראל כנגד אויבים פולשים מבחוץ. גם כאשר החלה המלוכה בישראל, חלק מהשבטים לא סרו למרותו של שאול, המלך הראשון, שמשפחתו נרצחה במהפכה צבאית (לכאורה. ההיסטוריה נכתבה על ידי המנצח הג'ינג'י). הפילוג הישראלי שהוליד את ממלכת ישראל וממלכת יהודה ואת המלחמות ביניהן, המשיך גם כאשר האשורים טבחו בבני עמם של ממלכת יהודה אשר עמדו מנגד ולא עשו דבר. עשהאל מקביל זאת, למשל, לפלגנות היוונית של ערי המדינה שהיו מסוכסכות ביניהן, אך שידעו להתאחד כנגד פולשים חיצוניים. לא כך עם ישראל, עם שמעולם לא היה באמת עם. עם הגלייתם של עשרת השבטים, נותרנו עם העם היהודאי שניסך לעצמו גם את הישראליות. כתיבתו של עשהאל קולחת, השפה עשירה וכיפית לקריאה. הוא יודע להשלים ולנחש את מה שהסופר המקראי מתעקש לא לספר ויוצר סיפור שכיף לעקוב אחריו, גם אם לא מסכימים איתו. רוב ההיסטוריה מתמקדת בישראל הקדום, ועשהאל משתמש בעיקר בכתוב בספרות הנביאים, תוך כדי הכרה בחוסר האובייקטיביות של המחברים. התזה של עשהאל בהחלט מעניינת, אבל לא סגורה עד הסוף. הוא מתקשה להסביר, ואולי נמנע מהדיון בכוונה, מדוע דווקא האיוולת היהודית שרדה. אימפריות העבר, אימפריות שהבינו היטב את הבסיס הפוליטי של כוח, שבזו לאנרכיזם ויצרו היסטוריה המסופרת גם בימינו - נמחקו מהאדמה. דווקא העם האווילי, שמואס בכוח, בשלטון ובשררה - אותו עם שכאשר טיטוס צר על ירושלים התעקש להילחם עדיין בתוך עצמו - הוא שלא רק נותר על פני האדמה, אלא אף הצליח לשוב למולדתו לאחר גלות ממושכת. ואולי זאת חרב הפיפיות של האנרכיזם היהודי. כאשר אין מרכז תרבותי, כל יהודי הוא פרוקסי תרבותי בפני עצמו.
Excellent book that summarizes 3000 years of Jewish history. Notice it’s not a history book, but a book that focuses on how internal conflicts were the root cause for 2000 years of exile. Sometimes it bothers me that the author was super negative analyzing fatal errors in Jewish leadership.
אמוץ עשהאל נותן פרספקטיבה חדשה על 3000 שנה של היסטוריה יהודית בכדי להבין את הטעויות הקטסטרופליות שעשו אבותינו וכמעט הובילו אותנו לאבדון. אם כל ישראלי/ה ויהודי/ה יקראו את הספר הזה, אולי נצליח שלא לחזור על הטעויות של אבותינו ולהתגבר על הדחף הפלגני שאנחנו רואים במדינת ישראל?!
I hope this book comes out in english. Very well researched and written description of less well known parts of the jewish biblical history. סדנא דעראה חד הוא