אהרון אלקלעי היה הבולגרי היחיד ברחוב שלו ביפו שהצביע בגין עוד בשנות השישים, ודווקא בתו האמצעית, הסוערת והיצרית, מתחתנת עם ערבי. הוא תמיד תיעב את הדת ואת הדתיים, ודווקא בנו הבכור, שאיבד את עצמו בטריפ בהודו, בסוף מוצא את עצמו עם כיפה. נחמתו היחידה היא בבת הזקונים, שאותה מגדל אהרון לפי רצונו, אלא שגם הבת השאפתנית המחונכת לעילא מתקשה למצוא את הדרך, תרתי משמע.
"מותו של אהרון אלקלעי" מגולל בלי רחמים אך עם שפע חמלה את סיפורם של דניאלה, עופר וסנהדרין לפני ואחרי מות אביהם הדומיננטי, שמטיל את צלו על חלומותיהם, תקוותיהם ואהבותיהם. יפו, אחות חורגת לעיר הגדולה, פיסת נדל״ן מתחדשת, ערבית ומערבית, היא זירת ההתרחשות המרכזית של הספר וגם דמות בפני עצמה – קריה צבעונית ונחשקת הנושאת גיבנת של נחשלות והזנחה.
ספר זה, השני פרי עטה של עידית אלנתן, הוא רומן משפחתי לא שגרתי, נוקב וחד הבחנה. קולה המדויק מקפל ופורש רובדי משמעות בשפה רגישה בעודו צולל אל מעמקי המתחים של מבוע החיים הישראלי.
ספרה הראשון, "בניגוד להוראות היצרן" (זמורה־ביתן, 2011), זכה לשבחי הביקורת ולהצלחה בקרב הקוראים.
ספר מעולה, שאילולי הסוף שלו היה מקבל אצלי 5 כוכבים מנצנצים. אבל הסופרת, איכשהו מצליחה לפספס בעמודים האחרונים של הספר וזה כל כך חבל.
תיאור עצוב וגם מצחיק של משפחת אלקלעי ובמיוחד של מערכות היחסים של הילדים ששלושתם גדלו תחת השפעתו המכריעה של האב, אהרון אלקלעי, דמות די בוטה ואקסצנטרית.
דניאלה, הבת הבכורה התחתנה עם ערבי מיפו והיא חייה עימו 20 שנים. האב הימני, התפחלץ כשהאירוע קרה והדיר אותה מחייו.
הבן, עופר. כישלון טוטאלי שמעולם לא זכה לאהבת אביו. במשך שנים חיי עם אישה מבוגרת ממנו ב 20 שנה, עד שנפטרה מסרטן, וחזר הביתה לחיק ההתעמרויות של האב.
הבת הצעירה, סנהדרין. רק היא זכתה לכל טוב ואהבת אביה שלמעשה חנק אותה בחיבוק דוב מתמשך ובלתי מתפשר עד כי נותרה בגילה לבד וללא יכולת למצוא את עצמה.
הספר עוסק בין היתר ביחסי יהודים ערבים, במשפחות מעורבות ובטינה היוקדת משני הצדדים שמצליחה להרוס כל אהבה, גם אם היא גדולה. אין גשר מספיק רחב להכיל את בני שני הלאומים ואת חבילת הרגשות שהם נושאים.
הוא גם עוסק ביחסי הורים ילדים, בין אם ביחסים בין אהרון אלקלעי לשלושת ילדיו או בין דניאלה לבנה הבכור שבוחר ללכת וללמוד ברמללה.
יש בו קטעים ממש מצחיקים, אבל גם יש בו קטעים עצובים כמעט טראגיים. לכן, הסוף כל כך מאכזב. מעין פתרון קל שהסופרת מצאה.
האפיון של הדמויות מצויין במיוחד של האב הנוכח נעדר.
ולמרות סופו, הספר מומלץ בחום. אחד הטובים שיצאו בתקופה האחרונה.
כל כך הרבה חיים בספר שכבר בכותרת שלו מת אדם. זהו אחד הספרים הטובים שקראתי השנה, רומן משפחתי שנעוץ עמוק בענייני השעה (יחסי יהודים ערבים, חילוניים דתיים, גברים נשים) אפילו הסוף המעט מוזר לא הרס לי. מצחיק מטלטל, מציאותי אבל מופרז, הדמויות מאופיינות לעילא, תענוג. ממליץ בחום.