שמי נטלי אזולאי, הייתי הנסיכה של אבא, עד שהוא עזב את הבית עם אישה אחרת, שכח מעצם קיומי ונעלם. נשבעתי שלעולם לא אתחתן. נשבעתי שאף אחד לא יתקרב ללב שלי. ואז הגיע תמיר אסולין. הוא סלל את דרכו לאט ובסבלנות ללב שלי. התחתנו והוא הקדיש כל יום ויום בחייו כדי להראות לי כמה הוא אוהב אותי, ואף המחיש זאת במעשים רבים. אבל אז הוא פגע בי, בדרך הכי כואבת שאפשר לפגוע באישה, איבד את האמון שלי בו, והרס את כל מה שבנינו יחד – בדיוק כמו אבא שלי. הוא, מצידו, לא הפסיק להילחם עלינו, לא הפסיק לנסות לחזור להיות כמו שהיינו פעם. אני, לעומתו, הייתי נחושה לסגור את הפרק הזה בחיי. אני לא יודעת אם נחזור להיות כמו שהיינו פעם, אבל אני יודעת שהחיים הוורודים והשקטים שלנו הפכו לחיים של מלחמות זה בזה, וזה למען זה.
כמו שהיינו פעם מאת אבישג צ’רחי, הוא רומן מציאותי ובו התמודדויות עם העבר ומלחמות על העתיד. הגיבורים מעוררים כעס, ועם זאת גם אמפתיה, ומכריחים את הקורא לבחור אם לנקום או לסלוח.
היי חברים וחברות, סיימתי לי. שזה כבר אומר משהו. אני לא אוהבת ספרים על בגידות, אבל הכריכה פה פשוט משכה אותי, ואמרתי שאתן צ'אנס.
אז הסיפור שלנו מתחיל מהאמצע.. נטלי רוצה להתגרש מתמיר. הם נפגשים בבית משפט לצורך בירור המשמרות. באותו משפט, נטלי מספרת לשופט מה בעלה היקר עשה.. ואפילו שהשופט טוען שהוא בעדה ומבין אותה הוא מציע שהיא תקח זמן לחשוב על זה... היא מסרבת.. ואז "הבעל המושלם" מחליט לתמרן אותה.. שוב.. ובום הם נשארו באותו המקום שהיו בו לפני המשפט.
"אני אוהב אותך, נטלי, ואני מצטער על הכל. הלוואי שאפשר להחזיר את הגלגל אחורה" "אבל אי אפשר, תמיר, לילה טוב".
בשלב הזה ממש אהבתי אותה, היא הייתה חזקה. עמדה על שלה...
יכול להיות בגלל שהייתה לה את התמיכה של חבריה
"אם היינו במקומם, היית מחכה שאני אמות" "לא, הייתי רוצחת אותך בעצמי, חבל על ההמתנה"
זה גם היה השלב הספר שממש אהבתי את החברים שלה... היא לא ויתרה לבעלה.. אפילו שהוא הפך לסטוקר
"את מפחדת ממני? תעני לי, נטלי את מפחדת שאפגע בך?" "כבר פגעת, זוכר?" "לעולם לא אפגע בך פיזית, נטלי, ואת יודעת את זה," "כמו שלעולם לא תפגע בי, וכמו שאתה לא כמו מוטי?"
הבחור באמת חיי בסרט שהוא יכול לעשות מה שבא לו ולעשות את מי שבא לו והיא תקבל אותו בזרועות פתוחות 🤷♀️ אבל לא בא לה
וזה נמשך ככה.. עד ש... עד שהיא מאבדת את התמיכה של חבריה בהחלטה שלה.. ואז היא משנה אותה... ומחליטה לתת צ'אנס לחיי הנישואים שלהם.. עד שיש לנו בוום נוסף.. שמסבך דברים...
אני לא יכולה להגיד שאהבתי את הדמויות, כי אני לא. הראשית די חסרת עמוד שדרה, בתחילת הספר היא נשמעת לי כמשהי חזקה אבל כנראה שהיא נפלה על גבר לא נכון..
מפה אנחנו עוברים לדבר על הגיבור הראשי...פסיכופט.. שנאתי אותו לאורך כל הספר! הוא הפך את הגיבורה הראשית לדמות כ"כ קטנה.
ועכשיו נדבר על החברים והמשפחה.. מה לעזעזל לא בסדר בראש שלהם?? זה לא ספר של שנות ה50 איפה שהאישה לא יכולה לתפקד בלי בעל.. זה השנים שלנו, איפה שהנשים מתפרנסות ועצמאיות... לא הצלחתי להבין את העיניין הזה..
הספר היה נחמד, ובשביל ספר ראשון הוא לא רע.. אך לטעמי הוא עם סוף פתוח.. אני לא סלחתי לתמיר, הוא לא "קנה" אותי, ולדעתי.. עוד כמה שנים הסיפור יחזור על עצמו.. יחסר לו ריגוש הוא יאשים אותה ושוב ילך לעשות משהי אחרת עם מיליון ואחד תירוצים וכמובן להאשים את כל העולם ואישתו. ואז מה?? מצד שני, נטלי היא דמות חלשה.. היא מפחדת להישאר לבד עם 3 ילדים שרק רוצים את אבא.. אז כן אפשר להבין למה בחורה כמוהה החליטה לנסות שוב.🤷♀️
בכריכה האחורית של הספר מתמצתים את כל העלילה- נטלי, בת לאבא שבגד באישתו וניתק איתה את הקשר ובכך נמנעה מליצור קשר רומנטי. פוגשת את תמיר שמשכנע אותה לבטוח בו ולהתחתן איתו ובסוף פוגע בה בדיוק כמו אביה. נטלי בהריון ואם לתאומים תופסת את תמיר בוגד בה עם המזכירה ולכן היא רוצה גירושין ומהר אך תמיר מתחנן שתסלח לו. שזו הייתה טעות וכד'. מבחינתי הספר היה ממש מרוח- היא בוכה המון וכועסת שבגד באמונה והוא מתחנן שתסלח לו ושלעולם לא יחזור לבגוד שוב כי היא אהבת חייו... אפשר היה לקצר בחצי... לא מהספרים שהייתי ממליצה.