היא לא מבינה את הכאב שעדיין חי בתוכי, את חוסר האמון באהבה ובזוגיות. כשהאהבה הראשונה שלך מרסקת לך את הלב, את לעולם לא מחלימה.
ענת גרינברג אימא שיפוטית. חוסר ביטחון. פחד.
הן רק חלק מהסיבות שאני יכולה למנות לכך שחיי הידרדרו לתהום. הנחתי לגבר רע ואלים לשבות את לבי, ולאחר מכן לרסק אותו. כמעט עשר שנים חלפו מאז שהתחלתי מחדש; בניתי עסק מצליח, קניתי דירה, אך הפחדים והזיכרונות ממשיכים לרדוף אותי. הבטחתי שלא אתאהב, שלא אביט מעבר לכתפי בכל פעם שאני צועדת לבד ברחוב, שלא אתקרב לגברים שליליים. כמעט והצלחתי, עד שהכרתי אותו והכול השתנה.
רומאו בצ'יאני משפחה תובענית. צורך לרצות את כולם. תחושת אחריות. הן רק חלק מהסיבות שאני יכול למנות לכך שחיי הידרדרו לתהום. הנחתי לרוע לנצח ולרסק את חלומותיי. ביום שבו מריאנו טורנטיני החזיר אותי לחיים, נשבעתי בדם והקדשתי את חיי למאפיה האיטלקית. האמנתי שאיבדתי את התקווה לעתיד טוב יותר. עד שהכרתי אותה והכל השתנה. היא החזירה לי את החשק להילחם, לרצות, להאמין ולקוות. היא העניקה לי את הדבר החשוב ביותר שחשבתי שאיבדתי: משפחה. לצערי, אני יודע שאאבד אותה ביום שבו אגלה לה את האמת על חיי.
"רדופה" הוא רומן פשע שני בסדרת המאפיה האיטלקית. הוא סוחף, עמוס בחטאים, באהבה ובדם. זהו ספרה החמישי של ליליאן סלמה נחום והוא מצטרף אל רבי המכר "בין שני עולמות", "שונאת לאהוב אותך", "נשבעת בדם" ו"כוכב באפלה".
3.25/5 ספר ממש חמוד ובהחלט נהנתי ממנו יותר מהספר הקודם והתחברתי גם לדמויות יותר . אבל אני חייבת לומר שהספר הזה היה יותר מידי ארוך , היו יותר מידי עלילות וזה קצת גרם לי ללכת לאיבוד וגם להשתעמם לפעמים . בנוסף הרגשתי שרוב הספר לא באמת היו שיחות בין רומאו וענת ושהכל פשוט הסתכם בסקס וזה פשוט הרגיש לופ שלא נגמר. אני חייבת לומר שגם פה וגם בספר הקודם הרגשתי שיש חפירה לאורך כל הספר ואז את הסוף מזרזרים וזה מוזר לקריאה .
אין מילים ליליאן מצליחה לעשות זאת שוב בספר כובש, מצחיק, מפחיד, מקסים והכי חשוב..משאיר במתח עד הדף האחרון הנאה צרופה וקשה להתגבר על העצב שחשים שמסיימים אותו
נתתי לכרך א׳ 5⭐️ ולכרך ב׳ 2.5⭐️ אתחיל ואגיד שאני מודעת לזה שכרך ב וכרך א הם כביכול ספר אחד, ושכרך ב זה פשוט המשך. אבל משהו בכרך השני פשוט השתבש.
בהתחלה באמת שהכל היה מושלם ונהניתי, אבל אחר כך זה פשוט התחיל להימרח ורציתי רק לסיים כבר את הספר. בעמוד 600 כבר הרגיש לי ששום דבר לא התקדם, הרגיש לי שאין ביניהם חיבור בכלל.
בעמוד 600!! היא עדיין לא ידעה על המאפיה (חיכיתי כל הספר שהיא תגלה על המאפיה כדי לדעת מה התגובה שלה ומה היא תעשה, והיא גילתה רק פרק אחד לפני הסוף, התאכזבתי ברמות). הוא עדיין לא נפתח אליה עד הסוף. היא עדיין לא התגברה על הפחדים שלה. הם עדיין לא תפסו את נתי. הבראטווה עדיין מאיימים עליה. הוא עדיין שם את ״העבודה״ שלו בסדר העדיפויות, לפניה. הם עדיין רבים בכל שיח על אותם הדברים, הם כל הזמן רבו, גם על אותם דברים כל פעם, וזה היה מתיש.
הקטעים שלהם יחד גם לא עניינו אותי אפילו, בכל קטע קרה אותו דבר. הם מזדיינים ואז או שהוא צריך ללכת והיא כועסת, או שהם שוכבים יחד במיטה וענת נרדמת. זהו - זה כל מה שקורה כשהם ביחד. ככה זה מרגיש לפחות. למה אתם חייבים לשכב כל הזמן? תפתחו אחד בפני השניה, דברו קצת יותר. החוסר תקשורת משגע אותי.
רומאו אף פעם לא היה כן עם ענת. הגיע לה יותר. בכל פעם שענת שאלה אותו שאלה הוא התעלם. פאקינג. התעלם. כאילו אחי מה אתה עושה זו האמא של הילד שלך. תהיה פתוח איתה, לפחות קצת.
גם הקטע במכונית עם הירי, מה נראלו שהוא אומר לה ״סתמי את הפה״ במצב שבו היא מאבדת את זה בזמן שיורים עליה - מיותר לציין שהיא טראומתית כבר. לא יכולת למצוא מילים יותר עדינות? לא יכולת להפגין קצת רגישות?
יש עוד מצב שקרה הרבה פעמים, רומאו עבד או היה עסוק ופשוט התעלם מקיומה של ענת. מה זה עוזר שאתה עוקב אחריה ומודע למה שהיא עושה? אתה צריך להיות איתה. לא אכפת לי במה אתה עסוק. יש גם זמנים שבהם העיסוקים שלו נגמרים. ועדיין, גם כשהוא פנוי ואין לו שום דבר לעשות הוא לא בוחר ללכת אליה ישר.
עוד עניין, למה היו צריכים *לבקש* מרומאו ללכת לדבר עם ענת כשהיא בבירור במשבר? ואז הוא עוד עשה טובה והסכים ללכת להרגיע אותה, הוא ״הרים ידיים״, ממש היה כתוב ככה, והסכים ללכת ולדבר איתה.
אני גם שונאת שהוא כל הזמן ברח כשענת לא הייתה במיטבה, במקום להיות שם איתה ולפתור את העניינים. למה הוא תמיד היה חייב לשתוק במצבי קיצון?😭
רוב הריבים שלהם נפתרים בסקס. מעבר לכך שזה לא סבבה, הסקס היה גם אלים. היא בוכה ונחנקת והוא משאיר עליה סימנים אדומים, וזה איכשהו נורמלי. אולי אני פשוט לא רגילה לסמאט מהסוג הזה, וזה לא בשבילי🤷♀️.
היא כמעט נרצחה בגלל שנתי חנק אותה, והדבר הראשון שהוא רצה לעשות זה ״לקבור את עצמו בתוכה״ סליחה אבל מה?! היא ממש אמרה ״הוא לא הספיק לעשות יותר מדי, אבל הזיכרון של האצבעות שלו נוגעות בי מעורר בי בחילה, אני שונאת אותו!״, ולא אכפת לו שהוא פאקינג פגע בה, הוא פשוט נישק אותה ״בתובעניות וברכושניות״. דיי למה הם ״פותרים״ את הכל בעזרת סקס במקום לדבר.
שנאתי גם שהיא כזו סלחנית כל הזמן כלפי אמא שלה ואחיה. כאילו אמא שלך שלחה אלייך מישהו שהיה מתעלל בך, ועכשיו חזר וכמעט רצח אותך ואת נותנת לה הזדמנויות כל פעם מחדש. העובדה שהיא מצדיקה את הפעולות של אמא שלה בזה שהיא אומרת ״אני זקוקה לחיבוק ולנשיקה, היא לא״, היא כל כך אבסורד בעיניי. היא שלחה אלייך גבר מתעלל שישב בכלא ואת מצדיקה את זה עם העובדה שהיא לא צריכה חיבוק ונשיקה? ואיך זה הגיוני שאמא שלה רודפת אחרי הערצת הסביבה ועדיין מתעקשת שתהיה עם גבר שישב בכלא עשר שנים? זה אמור לפגוע במוניטין שלה.
ליזה הזונה שלחה את ענת למקום שבו כמעט אנסו אותה, אמרה לרומאו שהתינוק שלו לא יוולד כי היא לא האמא, טענה שהיא אמורה להיות האמא, והוא עדיין לא סילק אותה כי הם ״משפחה״?💀 הוא שם לב שהיא מאבדת את השפיות ורוצה לפגוע בענת, וגם מציין את זה, והוא לא מעיף אותה? איך זה הגיוני גם שליזה הזונה מדברת ככה אל ״מאפיונר״?! מאיפה האומץ🤦♀️
ענת כל כך חסרת אישיות, מה זאת אומרת את מתקרבת ומושיטה לליזה את היד אחרי שהיא אמרה שהיא תהרוג אותך?! אחרי שהיא פאקינג תקפה אותך ומשכה לך בשיער? נמאס לי מדמויות חסרות אישיות כמו ענת, בשביל מה היא מנחמת אותה לא הבנתי. אם הייתי במקומה הייתי בועטת בליזה הזו. וגם מה הקטע שהיא אומרת ללורנזו ש״לא קרה כלום״ כי היא חושבת שרומאו לא יאהב את זה? למה את מוותרת על עצמך בשביל גבר?
למה רומאו מסתובב ועוזב את ענת אחרי שליזה תקפה אותה ומשכה לה בשיער? קודם כל היא בהיריון, וגם אם היא לא הייתה פגיעה בגלל זה, גם אם היא לא הייתה בהיריון, הוא אמור לפחות לשאול את ענת אם היא בסדר, להביע מעט אכפתיות. מה נסגר?
בסוף הספר, לורנזו אמר לרומאו שהוא בתוך המאפיה עד היום האחרון, ורומאו ענה ״אני מבין״?! ווטפ. כשרומאו נחטף והיה שבוי, הוא ממש אמר שברגע שייצא משם, הוא יעזוב את המאפיה בשביל ענת והילדה שלהם, והוא נשמע נחוש. ועכשיו הוא פשוט אומר ״אני מבין״? למה הוא לא מתווכח או נלחם אפילו קצת? בשביל ענת. הוא אמר שיעשה הכל בשביל לעזוב את המאפיה ולהיות שם בשביל ענת והופ, כי המשפחה קודמת לכל, ועכשיו הוא פשוט עונה ״אני מבין״?!
ואני גם חייבת להגיד שליזה הייתה כל כך מיותרת. היא לא תרמה לשום חלק בעלילה, היא סתם הייתה שם כדי לנגן לי על העצבים ולעשות בעיות מיותרות. הסיפור שלה היה כל כך לא נחוץ, אני באמת לא מצליחה להבין מה היה התפקיד שלה בספר ולמה זה היה טוב.🫤
בקיצור אהבתי את כרך א ואת ב׳ לא😪 באמת חבל, אהבתי את ענת ורומאו עד שהם עלו לי על העצבים✊
ממש חכיתי לספר של רומאו למרות שכבר ממש רציתי לקרוא את של מריאנו ואמיליה. התחלתי אותו בתקווה שאני אוהב אותו יותר מנשבעת בדם ולא רציתי לוותר מראש על הספרים הבאים בסדרה,
ענת גרינברג היא חברה טובה של נינה (הדמות הנשית מנשבעת בדם ) ,רומאו בצ'יאני הוא השומר ראש של נינה וככה ענת והוא מכירים,כשהבוס שלו והוא מגיעים לישראל ,רומאו נשאר בדירה של ענת ,ומפה לשם הם מעבירים לילה ביחד ,לאחר שענת נפגעה מאוד מגברים היא לא סומכת יותר על אף גבר והיא לא מוכנה להיכנס לקשר רציני ,כשהיא חוזרת לניו יורק היא ורומאו מחליטים להישאר ידידים אבל כהמשיכה בניהם כל כך חזקה ,הקרב בין הרצון לתשוקה מתחזק ,וכששניהם נלחמים בשדים שלהם .יש רק דבר אחד שיציל אותם וזה הדבר היחיד ששניהם לא מאמינים שהם צריכים.
ממש אהבתי את רומאו ,גבר גראמפי שמסתיר בתוכו את הלב הגדול שלו .הוא ישמור ויגן על כל מי שחשוב לו ואהבתי לקרוא על הצד הזה שלו וגם על הצד האכזרי שלו. כן הייתי רוצה לקרוא יותר על העבר שלו מנקודת המבט שלו ,זה היה מוסיף יותר לדמות שלו לדעתי.
לגבי ענת בתחילת הדואט לא כל כך התחברתי אליה,היא כן חברה טובה ותומכת שתעזור לחברות שלה ותהיה לצידן כשהן מאבדות את הדרך ,היא תגן על חברות שלה לא משנה מי יעמוד מולה וזה משהו שכן מאוד אהבתי בה .
חשוב לי להגיד משהו על הסמאט ,הוא טוב כן שלא תטעו אבל היו פעמים שהוא היה די מוגזם אז קחו את זה בחשבון.
לא סבלתי את ניצן ותאו,לא אפרט למה אבל כבר מהפרקים הראשונים בספר אפשר להבין מה הקשר בניהם ובאמת שהתפללתי שאני לא אגלה שיש עליהם ספר 🙏🙏🙏
סה"כ נהניתי מהספר הזה ומה שלא אהבתי זה די ספוילר אז אני לא אוכל לפרט,מה שכן יש לדעתי חתיכת שיפור מנשבעת בדם לדואט הזה .
וואווווו מושלם מושלם מושלםםםם אין לי מילים להסביר כמה אני אוהבת את ענת ורומאו. העלילה מדהימה הכתיבה נדירה !!! אין ספק שהסופרת התעלתה על עצמה מהספר הקודם. עדיין לא ברור מה קורה עם ניצן ואיפה היא נמצאת מקווה שאגלה בספר הבא , בכל מקרה היא דמות בלתי נסבלת. חייבת לציין מבין כל הבנות בסדרה בינתיים ענת היא המועדפת עליי אליה הכי התחברתי . אמיליה שיפוטית מידי לטעמי גם בנוגע לניצן אפילו שאני בכלל לא אוהבת את ניצן , היא הייתה גסה מידי בדעות כלפיה ואיך שהתבטאה, הרגיש לי שהיא מחפשת ישר להאשים אותה ולא את תאו או להכיר בעובדה שהנישואים שלו ושל אריקה לא היו כאלה מושלמים כמו שרצתה להאמין . וואו אריקה מהממת פשוט אישה קלאסית וחמודה ממש חרם לי שהיא מתה סתם. אני ממש אכעס אם עכשיו יהיה משהו בין ניצן לתאו…. לגבי נינהההה…. נינה נינה…. בספר הקודם כל כך אהבתי אותה הרגשתי שהיא אישה עוצמתית וחברה טובה ומאוד הערצתי אותה אך בספר הזה לא אשקר שהתאכזבתי , הגישה שלה כלפי הרצון של ענת להיות אם חד הורית ולהביא ילד מאוד הכעיס אותי . היא התנהגה בחוסר רגישות , באטימות ובאי הבנה כלפי הסיטואציה . אני לגמרי מצדדת בענת בקטע הזה היא הייתה יכולה להיות אמא מדהימה גם לבד . וברור שדמות אבהית היא חשובה בשביל ילד וזה לא סטנדרטי אבל אז מה ?!אנחנו חיים בשביל שאחרים יכתיבו לנו מה נכון ומה לא ? היא עצמאית כלכלית ואשה חמה וטובה למה שלא תביא ילד לעולם אם תרצה ? היא תוותר על החלום שלה ולא תביא ילד רק בגלל שאין לצדה גבר? ממש לא. בנוסף עוד דבר שקצת הציק לי זה השם הופ . אני מבינה שזה שם חמוד עם משמעות והשם תקווה לא בדיוק היה עובד אבל בשבילי זה קצת צ׳יזי לקרוא לבת שלך הופ . אולי זה חמוד אם את קלאוס מייקלסון והבת שלך היא זו שהוציאה אותך מהרוע שטמן בך כאן זה קצת מתיימר מידי . כאילו ברצינות היא ישראלית, הוא איטלקי…. איך זה עובד? מילא היו קוראים לה בשם נטרלי כמו מאיה ? נועה? ליה? אפילו ג׳וליה או משהו אבל הופ פשוט לא מרגיש לי נכון ומוזר לילדה יהודיה חצי ישראלית.
This entire review has been hidden because of spoilers.
💫״ ״בזכותך הפסקתי להיות רדופה, בזכותך אני בטוחה. אתה רואה את הדברים שכביכול לקחת ממני ולא את כל הדברים שנתת לי. הפכת אותי לאימא, עזרת לי לפתוח את החנות שתמיד חלמתי עליה, שינית את כל החיים שלך כדי שנמצא את המקום שלנו בעולם. לקח לי זמן, אבל היום אני מרגישה בבית.״ אני אוהב אותך גברת בצ׳יאני. הדבר הטוב ביותר שקרה לי בחיים היה להכיר אותך, לקח לנו זמן להבין את זה אבל את שלי עכשיו ולנצח״💫
אחרי שלא אהבתי את נשבעת בדם חיפשתי ביקורות עם הדואט הזה והם היו מעולות, ולכן גם באתי בציפיות גבוהות יותר לדואט. הדואט כן כתוב מעולה והוא חד משמעית יותר טוב מנשבעת בדם אבל עדיין קשה לי להבין את ההייפ הגדול סביב הספרים שלה, זה אל שלא נהנתי מהספר, בהחלט נהנתי וגם קראתי מהר (אם לא הייתי בחול גם הייתי מסיימת אותו בפחות זמן) אבל הוא לא מרגיש לי ספר של 5 כוכבים ואין לי איך להסביר את זה.. אני בהחלט אמשיך לקרוא את הסדרה ואולי גם אהב חלק מהספרים הבאים אבל בנתיים אני מאוד מחולקת בדעות לגבי 2 הספרים הראשונים🤷♀️ מקווה לאהוב את השאר.
רומאו וענת מושלמים אחד אחד אבל מה הקטע של ניצן ותאו??? והמוות של אריקה ??? כאילו למה זה הכרחי!!! ואם זה מגיע עכשיו זה בטוח בספר הבא יופיע . בטוח .
אבל בקשר לספר הנוכחי , ענת אחת החזקות , זה שהיא ׳חלשה׳ זה ההפך היא הכי חזקה שיש והיא גם חכמה מאוד . אהבתי שרומאו וענת כל כך דומים . ואהבתי שבסוף הוא יוצא מהמאפיה , הגיע הזמן שלו לנוח להקים משפחה עם ענת . לדאוג לבנות שלו . מספיק יש לו להתמודד עם העבר הצבאי שלו והשהות בשבי . שזה מספיק . ברור שאולי זה יופיע בהמשך אבל נראה . נחכה ונראה .
This entire review has been hidden because of spoilers.
סיימתי את רדופה הספר עם הטרום הריון שלי אני חושבת שאדרג 4-4.5 אני עוד עדיין בהתלבטות בעיקר כי העלילה הרגישה לי די חזרתית ולקח הרבה מאוד זמן עד שענת סוף סוף גילתה שהם באמת חלק מהמאפיה ולמרותתת שהספר שלהם ארוך נהנתי בטירוף הכתיבה של ליליאן ממכרת, סוחפת והתאהבתי יותר ביקום שהיא בנתה רק רציתי להתקדם עוד ועוד ולראות עוד מענת ורומאו האהובים שלי שוב גם פה יש עניין בלתי נגמר עם המאפיה ואין רגע דל ככה בדיוק זה צריך להיות סופרות אחרות צריכות ללמוד מזה
הדמויות היו מפותחות והמשיכו להתפתח תוך כדי ביחד עם העלילה. גם רומאו וגם ענת היו מעניינים. לשניהם היה עבר קשה ושניהם מצולקים. פיזית ונפשית. לשניהם קשה. שניהם רדופים על ידי שדים מהעבר. לאט לאט רואים את ההתפתחות שלהם ובסופו של דבר גם את ההתמודדות. הם מתגברים על העבר למען המטרה שלהם ואחד למען השניה. הכתיבה היתה זורמת אך ביחס לכישרון הכתיבה של ליליאן הפעם הכתיבה הרגישה קצת פחות זורמת מספרים אחרים שלה.
לראשון נתתי 3 ולשני 4 כתיבה מעולה!!!קראתי בדיגי כמעט 1000 עמודים ביום וזרם לי ברמות !! רומאו בעלי כל-כך אהבתי את הדמות שלו אבל רציתי לראות ממנו עוד על העבר שלו חבל שהיא לא פירטה ענת חמודה אבל הקטעים עם ניצן פיזית שיגעו אותי עלילת מאפייה חמודה הסוף היה מושלם!!!!!
אמרתי את זה בעבר אבל אני אגיד את זה שוב - הדואט הזה תמיד היה בטופ 5 שלי ותמיד יישאר!!! בעיקר בגלל ענת ורומאו שהם אחד הזוגות הכי הכי אהובים עליי 🥹🥹🥹
אני אוהבת כל אחד מהם ביחד ולחוד וכמובן גם את העלילה עצמה; ענת היא דמות מדהימה ולמרות כל מה שעברה ולמרות כל הפחדים שלה שלא עוזבים ודרך ההתמודדות שלה איתם, היא עדיין נשארת חזקה, גם אם היא לא רואה את עצמה ככזאת. והחוזק שקיים בה מדהים אותי כל פעם מחדש. בהתחלה היא נלחמת להישאר עצמאית ולא רוצה להישען על אף אחד , אחר כך זה משתנה.
אחד המשפטים האהובים עליי מהספר הוא, ״חוזק אמיתי הוא להרים את עצמך בכל פעם שאת נופלת.״ כי את לא חייבת להיות חזקה פיזית, אלא מותר לך לבכות ולהישבר ולהתפרק, כל עוד את לא נשאבת למטה. כל עוד את לא מוותרת לעצמך וקמה על הרגליים. וזה בדיוק מה שהיא עשתה. לביאה, או לא לביאה?
ורומאו - אמאלה אמאלה אמאלה. אין מילים כדי לתאר אותו. פשוט אין!!!!!!! (כמות סימני הקריאה מוצדקת במקרה הזה) הדרך שבה הוא דואג לה, שומר עליה, מחבק אותה ומעניק לה ביטחון - פשוט ממיסה אותי. גם הדברים שהוא עשה בשבילה המסו אותי, והיו המון! וזה שהוא קורא לה סאנשיין >>>> יואו הלבבבב 🥹🥹🥹💘💘💘
האהבה שלהם כל כך יפה ואני אוהבת איך שהקשר התפתח ביניהם לאורך הזמן, את הכתיבה הממכרת והדמויות המשניות כמובן. (לא את כולם אבל כן, הבנתם אותי)
עוד דבר קטן, הספר הזה יגרום לכם להתמכר קשות, לחשוב עליהם 24/7 ולהיות בדודא לבוריטו 🌯 ראו הוזהרתם 😍
הספר השני - רדופה ממשיך את סיפורי המאפיה שלנו ועובר לחברה הכי טובה של נינה, ענת. ענת בעלת עסק מצליח, עצמאית, בליינית ועם זאת העבר הקשוח מאיים כל פעם לעלות לפני הקרקע ומותיר את ענת מפוחדת ורדופה…
רומאו נשבע למאפיה אחרי שחווה את הרגע שלפני המוות וניצול ע״יי מריאנו טורנטיני.. חייל נאמן למאפיה, פרש בודד, נשים לא עוברות את הקו שהקים אצלו אלא מגיעות עד רגע מסוים וזהו. עד שמגיעה ענת ומשנה את הכללים רק ש… היא לא יודעת את האמת וברגע שהיא תגלה אני הולך לאבד אותה…
רומאו אוי רומאו , הגברים של ליליאן מהממים ותמיד יש בהם שני צדדים, הצד המאפיונרי ״הרע״ והצד הרך והמצחיק. כמובן שכל גבר נראה טוב יותר מהקודם חחח
אהבתי מאד את הדיאלוגים בין הגברים ואת התכנונים של הבנות מאד הצחיק אותי.
האהבה שנרקמת בין השניים מראה לנו שלפעמים צריך לדעת להפסיק לפחד ולנסות דבר חדש שלפעמים הוא קצת מאיים.
Wowwwwwwwwwwwwwwwwwwwww!!!!!! One of the most beautiful books I ever read! It has everything, a love story, thrill, laughter, sadness... Highly recommended !!!