"בגיל ארבעים ושתיים, קצת אחרי סוכות, תקף את מאיר פחד-המוות, וזאת אחרי שהכיר בכך שהמוות הוא חלק ממשי מחייו, שכבר עברו את שיאם והם מתנהלים עכשיו במידרון"... מאיר, מהנדס תל-אביבי באמצע שנותיו, לוקה בלחץ-דם גבוה. מחלתו, יחד עם מותה הבלתי-צפוי של אמו, מביאה אותו להכרה פתאומית שנעוריו אכן חלפו לבלי שוב, ושמהלך חייו פונה מעתה – לאיטו, אך ללא סטייה – לעבר הבליה והמוות. הכרה זו משתקת אותו, מנתקת את קשריו עם הסובב אותו, ומכתיבה לו התנהגות המורכבת מסדרת פולחנים פרטיים, זעירים, אבסורדיים, שאמורים לשמש מעין הגנה מאגית מן הרעה, אך למעשה רק מקדמים את בואה. בתוך הרצף האובססיבי הזה מתפרק זרם חייו של מאיר.
הסיפור – אבסורדי, קומי ומבהיל כאחד – הופך לאנטומיה מפורטת של הגורמים הרגשיים והמנטאליים המרכיבים חיים של איש ישראלי ממוצע – לרבות ציפייה עמומה של אדם חסר-אמונה לאיזו גאולה ניסית, ללידה מחדש. יעקב שבתאי כתב את הרומאן הזה בשנות חייו האחרונות, אחרי 'זיכרון דברים', והוא ראה אור לראשונה ב"ספרי סימן קריאה" ב-1984, אחרי מותו של המחבר. אנו גאים בכך שהיינו הראשונים להכיר בגדולתם של שני הרומאנים הללו, שכיום מוסכם על הכל כי הם בפסגת הישגיה של הספרות העברית.
'סוף דבר', שנראה תחילה – בדרך כתיבתו – כאילו הוא יוצא מתוך 'זיכרון דברים', פונה עד מהרה, בפרק השני, לדרך שונה מאוד. הגיוון העשיר בפרוזה של שבתאי אינו רק בין 'הדוד פרץ ממריא' לרומאנים שלו, אלא גם בין שני הרומאנים עצמם.
Yaakov Shabtai (Hebrew: יעקב שבתאי) was born in Tel Aviv. After his military service, he moved to a kibbutz and started to write. Ten years later, he returned to Tel Aviv with his family and devoted himself to his literary career. He wrote two novels, a book of short stories, a children`s book, two collections of plays and a collection of poems and ballads. Shabtai holds a unique place in Hebrew literature. His novel, Past Continuous, is considered one of the high points of modern Hebrew fiction. It received the Kenneth B. Smilen Award for Literature and is included in "The 100 Greatest Works of Modern Jewish Literature" (2001). In 2007, Past Continuous topped the list of the most important as well as "best loved" books since the creation of the State of Israel. Yaakov Shabtai was awarded the prestigious Agnon Prize posthumously. His work has been published abroad in 10 languages.
Such a masterpiece of a novel. And the ending... One of the best endings to a novel ever written - Right up there with ''Invitation to a Beheading''. Again I'm so blown away by this novel.
This isn't an easy book. Yaakov writes amazingly, so good actually that he manages to describe the hero of this book so well and with such compassion that you feel for him even though that if you'd stop for a moment and think about this person most likely you'll be very annoyed by him. The last chapter is the most difficult chapter i've read in a long time, i've thought about death so many times there, you can feel that this book was written by a person close to his death and he manages to make you think about it. The ending is superb!
קראתי את הספר בקריאה רצופה אחת ביום כיפור 2011, שבו החלטתי לצום, ולכן תיאורי תענוגות האוכל והמין שהוא מוצף בהם לא באו לי טוב :) הכתיבה מיוחדת ותיאור הדמויות של מאיר ואמו כל כך ריאליסטי ולא מתחנף שהיה לי קל מאוד להזדהות ולהיסחף איתו. גם התיאור של הטיול המשעמם והמייגע לאמסטרדם הזכיר לי מאוד טיולי בדד שלי.. הבעיה: הספר הולך והופך לפנטזיה והחל מאמצע הפרק השלישי התחיל להכביד עלי - כך ששיא האמירה עברה מעליי. כנראה שמדובר בפספוס שלי, ואחרי שקראתי קצת פרשנות אני מצטער שלא הבנתי בעצמי, אבל ככה זה.
את שני הפרקים הראשונים אהבתי מאוד - אלה היו "חפירות" , אבל חפירות כלבבי הפרק השלילי התיש וייגע אותי , הגיבור טייל בחו"ל ואני הרגשתי כאילו העברתי שם יום יום איתו וטיילתי בצורה הכי לא מעניינת וסתמית 0כמו שהוא אכן טייל). אולי זה טוב , אך זה עייף אותי מאוד בסוף של הפרק הרביעי התחילו תיאורים שפשוט כבר לא עניינו אותי , אז קראתי רק את כמה שורות האחרונות של הספר. הרעיון יפה , אבל הביצוע טוב רק חלקית
mm......... i don't usually leave books unfinished (nevertheless i saw it right to create a whole new virtual shelf for them)... it was just too tiresome, sorry