"תושבי תל אביב, אין כל סיבה לדאגה, אנו מודעים למצב ועושים את מרב המאמצים על מנת להביאו לפתרון בהקדם האפשרי. חיילים הוצבו סביב העיר להגנתכם. אנא אל תנסו לצאת מגבולות העיר."
חורף סוער בתל אביב, נתיבי איילון מוצפים, ולילה אחד כל הגשרים המובילים אל העיר מתמוטטים. בתוך יממה אף מוצבת חומת הפרדה לאורך רחוב סלמה, ולב תל אביב — מהים עד איילון, מהירקון עד סלמה — מנותק משאר המדינה. הטלוויזיה והרדיו משותקים תחת צו איסור פרסום, הטלפונים והאינטרנט מושבתים, מוצרי הצריכה הולכים ואוזלים, עבודות הרכבת הקלה מופסקות, והממשלה רק שולחת לתושבים הודעות טקסט מרגיעות ועמומות. במצב עוכר שלווה זה של הסגר ללא סימני מגפה, או מצור ללא אותות מלחמה, תושבי העיר נעים בין אדישות תל אביבית לחרדה קיומית, תוך ניסיונות לקחת את הגורל בידיהם.
לָזָארֶטוֹ באיטלקית הוא מתחם שבו מבודדים חולים במחלות מדבקות. לזארטו הוא גם שמו של אחד מבתי הקפה היחידים שנותרו פתוחים בלב תל אביב. בלזארטו מתכנסת מדי יום קבוצת צעירים ובהם לב, המכונה בפי חבריו ליידיק, המתעד את הימים במחברתו ובה בשעה מנסה לפענח את פשר ההסגר ואת הקשר בינו לבין ההיסטוריה — האישית והלאומית. מבעד לעולמם של לב וחבריו נחשף חורבן הבית המוכר ומתגלה עולם אחר, בעל חוקים חדשים וסדרי עדיפויות משתנים.
בלשון מאופקת ומדויקת רוקם שי אזולאי דיסטופיה נוקבת, קולחת וחכמה, רווּיתַ רגעי אימה, לצד רגעי אהבה וחסד עדינים.
בסך הכול ספר טוב, שיוצר אווירה משכנעת של זמן ומקום. אני מניחה שהייתי נהנית ממנו יותר לו הייתי מתחברת להווי התל אביבי, כי לי אישית היה מוזר לשמוע על מנהגים נהנתניים כמו בילוי בבית קפה בזמן שאנשים לא יכולים להגיע לעבודה ולא מקבלים משכורות. גם ההצדקה הפוליטית שיש לאירועים די קלושה, אבל למרבה המזל היא לא מהווה חלק מרכזי מההתרחשות. על מה שחסר ל-"לזארטו" בגזרת בניית העולם הוא מפצה בשפה ובמיוחד בדיאלוגים. הוא משופע בנאומים מושחזים ושנונים שכנראה היו עובדים מעולה במסגרת של מחזה. גם התיאורים ההיסטוריים של אתרים שונים בעיר, הגם שאינם מחדשים הרבה לקורא הישראלי, נותנים למתרחש נימה נוסטלגית ותחושה של אגדה.
יום אחד מפוצצים כל הגשרים מעל איילון ונחל הירקון וברחוב סלמה נבנית חומה. העיר תל אביב מנותקת משאר תושבי המדינה. אין אינטרנט, אין קליטה סלולרית, ואף אחד לא יודע למה. בכתיבה קולחת וזורמת כותב המספר את כל קורותיו מאז אותו יום גשום בחורף שבו נפלו הגשרים ומתאר את ההתמודדות של אנשי העיר. ספר מטלטל והומני מאוד. הדבר של קאמי קם לתחייה בתל אביב של היום.
3.77 כוכבים? בניית העולם מעניינת, והספר נקרא בנשימה עצורה, בלי יכולת להניח אותו מהיד. הדמויות המשניות מעניינות אבל דמות המספר שטחית, ולא היה מזיק לה אפיון טוב יותר. כמו כן, היה אפשר לוותר על סצינות male gaze חסרות רלוונטיות :/
ספר עם תמה רעיונית מעניינת המציג את ״הנפילה״ - ניתוקה הפתאומי של תל אביב משאר מדינת ישראל, אם על ידי פיצוץ הגשרים שממזרחה ומצפונה ואם על ידי הקמת חומה בדרומה. המניע לניתוק אינו ברור ובמהלך הספר מנסות הדמויות להבין את פשרה. הספר הוא תל אביבי מאוד ומתאר בפרטים מקומות שונים ואת ההווי העירוני. אני מניח שהסיפור מהווה אלגוריה כלשהי בין ״הניתוק״ של תל אביב לשאר המדינה ומנסה לתפור לעיתים בצורה חלשה את התמה הזו. סה״כ ספר ראוי ומעניין ויכול היה להוות בסיס להמשך או לסדרה.