גם אני הייתי שם הוא ספר פורץ דרך עבור דור שלם שלחם במלחמות מודחקות ובלתי זוהרות, שילם מחירים כבדים ונותר בשקיפותו. יהונתן הרבלין, כותב מחונן במחצית שנות העשרים לחייו, הוא לוחם הנושא עמו צלקות עמוקות בנפש, מראשוני בני דורו לעבד את המלחמה ההיא ומחיריה. הוא עושה זאת בכישרון, בעדינות ובאהבת אדם המחלחלת לכל מילה, ומתגלה כדובר אותנטי נוגע ללב של רוח הזמן. גם אני הייתי שם מלווה את גיבורו בימים שקדמו למלחמת צוק איתן ובמלחמה עצמה, בחדר הפסיכולוג שהוא מופנה אליו כדי להתמודד עם הלם הקרב, ובמסעותיו כתרמילאי בדרום אמריקה. בכך הוא נוגע בתמות נדירות בספרות העברית בת זמננו ונוטע תופעות עכשוויות - הטיול אחרי הצבא, שתיית אלכוהול ושימוש בסמים - לא רק בהקשר החברתי, אלא גם בהקשר הנפשי. כגיבורו הצעיר, גם יהונתן הרבלין צופה בעולם בעיניים קרועות שאינן תמיד מבינות את אשר הן רואות, ודווקא משום כך חוויותיו ותובנותיו מכמירות לב, והאומץ שהוא מפגין בחיטוט בפצעיו העמוקים ביותר, שהם פצעיה של החברה הישראלית כולה, מעורר השראה.
יהונתן הרבלין, בן עשרים ושש, סטודנט באוניברסיטה העברית לספרות ופילוסופיה. יהונתן הוא לוחם לשעבר ביחידת הגדס"ר של חטיבת הנח"ל, וכעת מתגורר בירושלים. תהליך הכתיבה והעבודה על הספר גם אני הייתי שם מהווה חלק משמעותי בעיבוד חוויות הלחימה שעבר יהונתן עם חבריו במלחמת צוק איתן ובתהליך ההחלמה מהן.
האמת שהתלבטתי אם לדרג את הספר כשלושה כוכבים או כארבעה כוכבים. (מתי כבר ימציאו 3.5???) מאז ומתמיד היה לי קשה עם ספרים שכוללים תיאורים של טיול אחרי צבא. פשוט לא הצלחתי להתחבר. גם עכשיו, שנה אחרי צבא, קשה לי להתחבר. גם סגנון הכתיבה של הספר לא משך אותי בכלל. לא היו תיאורים שגרמו לי להגיד "וואו, איזה משפט יפה" או "איזו תובנה חדשה לחיים". אבל, ויש אבל, אני מרגישה שזה ספר טוב. הדמות הראשית היא יער, שהוא שובה לב בפשטותו ותסכולו, והמסע שהוא עובר הוא לא רק מסע פיזי או מסע של סמים ושטויות. הוא מסע שבו הוא מחפש אחיזה בחיים מחדש, בצורה הכי ישירה בעולם. בלי התפלספויות ושטויות, הוא הולך ומתחיל מחדש. וכמובן, לאורך כל הספר הוא מטופל אצל פסיכולוג, שלמה (שמרגיש קצת כמו דובון אכפת-לי, לטוב ולרע), שמנסה לחטט קצת בטראומה הצבאית ולהבין שזו לא אשמתו. היו כמה סיפורים מחוויותיו הצבאיות שהעבירו בי צמרמורת, ובסוף הספר נזכרתי שהכל מבוסס על סיפור אמיתי והרגשתי תחושה של כבדות- בכל זאת, מציאות די מחורבנת. אסיים בצורה אופטימית, כמו הספר, עם ציטוט: "אני מרגיש שיש לי סיבות לחיות. וזה שווה כל רגע."
This entire review has been hidden because of spoilers.
חבל שלא כתבתי ישר אחרי שקראתי את הספר, אבל לפי מה שאני אכן זוכר זה ספר שמלא בחוויות אמיתיות והרגשתי אותן. כמובן לא בעוצמו של המחבר, אבל עם רצון אמיתי לנסות להעביר אותן. תודה על זה, ותודה בכללי. זה ספר מקסים וממליץ עליו כדי להבין פוסט טראומה הרבה יותר טוב מספרות מדעית.