'חזרה בלי תשובה' היה ספר קליל ונחמד אך די שטחי וחסר כל חידוש.
גודמן הציג את האתגרים העיקריים לאדם הדתי כהתנגשות בין ערכים מודרניים וערכי התורה , תוך דגש על יחסה של התורה לכל מי שאינו גבר סטרייט יהודי – סוג של הצגת 'אנשי קש' שאפשר להפיל יחסית בקלות. לדעתי, האתגרים העומדים לפתחו של אדם דתי שחי בעולם המודרני הם הרבה יותר גדולים. לדוגמא, הופתעתי שלא הייתה התייחסות כלשהי למדע, לא רק לאבולוציה והיסטוריה שמתחרה עם התנ"ך אלא גם באופן ספציפי לארכאולוגיה מדעית שמאתגרת הנחות יסוד ביהדות לגבי טיבם ומקורם של טקסטים יהודיים.
מאידך, האתגר היחיד שהוצג לחילוניות הוא אתגר האושר, וזאת על בסיס מחקרים שמראים 'יתרון אושר' משמעותי של אנשים דתיים לעומת חילוניים. גם זה נראה לי פשטני מדי. זו הצגה של היהדות כסוג של opium of the masses - משהו שהופך את היהדות לשטחית ואנוכית בבסיסה וגם חוטא בפשטנות ורדידות – כאילו שאין כל אמת בתפיסה או בפרקטיקה היהודית.
לאדם החילוני הוא הציע לאמץ את מה ש'יפה' ביהדות בלי לפחד להישאב פנימה, ואילו לאדם הדתי הוא הציע מתינות. ניתן לכתוב הרבה בשבחה של 'דרך האמצא' באופן כללי, אך גם אם אני שותפה להרבה מהשורות התחתונות שגודמן מציג, הרגשתי שהדרך שהוא עשה אליה הייתה קצרה מידי, רדודה מידי, ונדושה מידי.