שני גברים, האחד זונה והשני רוצח, נקלעים למסע הישרדות בערבות השלג של מדינה מזרח אירופאית. זהו ציר העלילה המרכזי של הנובלה "רכבת שלג" הנפתחת בסצינה עוכרת שלווה שכמוה טרם נכתבה בעברית.
בשפה רזה ומדויקת חוקר הסופר המכנה את עצמו טל יעקב, את אפשרות העברית להיות שפת האלימות כמו גם שפת האהבה, ואנחנו נעים בין שני הקצוות במהירות שיא, לפעמים ללא הפוגה כלל.
מעל הטקסט מרחפת כל הזמן סוגיית הקיום האנושי בתוך מבנה אלים הפועל בדרכים ישירות ונסתרות על מנת להרוס את הגוף הפיזי ואת הנפש, ועל יכולתה של האהבה להיות גאולה מקיום זה.
שתי הדמויות הראשיות (והיחידות) בנובלה הזו הם שני גברים חלולים, מתים מבפנים. הם חיים, טכנית, אבל הם רדומים, חסרי תחושה, חסרי רגש.
המספר הוא רוצח שכיר ששמו מעולם לא נמסר לנו.
הדמות השניה הוא עובד מין בשם יאקוב.
הם נפגשים בפעם הראשונה בתחילת הנובלה, ובמהלך המפגש קורה משהו לא צפוי. הם מרגישים משהו.
ואז שניהם נקלעים למסע הישרדות בערבות השלג של מדינה מזרח אירופאית.
אני לא אספר איך הם נקלעים למצב הזה, כי זה מפתיע ופסיכי ואני לא רוצה להרוס את זה למי שירצה לקרוא.
החלק ההישרדותי הוא נדבך נוסף מעניין בנובלה, אבל הוא לא הלב שלה.
שני הגברים האלו, שנפגשו לראשונה רק לפני שעה-שעתיים, נאלצים לסמוך אחד על השני, להכיר אחד את השני, לבלות אחד בחברת השני למשך כמעט שבוע, כדי לשרוד ולחזור לציביליזציה.
והנובלה היא על הקשר האנושי ביניהם. ועל האהבה הנרקמת ביניהם.
בלית ברירה, תוך כדי המסע, הם נחשפים, מראים את פגיעותם. כל אחד משמש כמראה לשני, וגורם לו להתמודד עם אמיתות כואבות, אך גם מראה חמלה והבנה והכלה.
אני חוזרת בי.
זה לא ספר מושלם. זה ספר מאד בוסרי, לא אפוי עד הסוף, לא לגמרי סגור על מה הוא אמור להיות.
אבל אומייגאד, כמה נשמה יש כאן, כמה לב!
מקורי. מרתק. אמיתי. חשוף. נועז.
זה ספר חזק שלופת מהרגע הראשון ואי אפשר להניח מהיד.