יסודות הפשיזם

by Zeev Sternhell, Mario Sznajder, Maia Asheri

פרופ' זאב שטרנהל, חוקרה הנודע של תופעת הימין בתולדותיה של אירופה, שב ומעלה הסברים חדשניים ומרתקים על שנות עיצובם ושלבי התגבשותם של המחשבה והמעשה הפשיסטיים בשלהי המאה התשע-עשרה ובראשית המאה העשרים. ייחודו ומקריותו של החיבור בתיאורו המשכנע של הפשיזם כמוקד של תרבות פוליטית חלופית. המהפכה הפשיסטית קמה חוצץ נגד עקרונות המודרניות כפי שעוצבו במאה השמונה-עשרה ומומשו במהפכה הצרפתית. הפשיזם ביקש לערער את הרציונליות, האופטימיזם וההומניזם שאפיינו את תקופת ההשכלה אך התנער מכל גישה ריאקציונרית ושלל את עצם החיפוש אחר החזרה ל"תור הזהב". מבחינה זו, הפשיזם, שהורתו במרחב התרבותי הצרפתי-איטלקי של התקופה, היה התנועה הפוסט-מודרניסטית הראשונה בעת החדשה.
משהעמיד את הפשיזם בדרגת מהפכה כוללת וחובקת כל - בתחומי הפוליטיקה, הכלכלה והתרבות - ניגש המחבר לזהות את רכיביה של מחשבה זו ואת יסודות ביקורתה.
הספר נכתב במקורו בשפה הצרפתית ויצא לאור בפאריס ב-1989. המהדורה העברית נכתבה מחדש בידי זאב שטרנהל ונכלל בה חומר שאינו מצוי במהדורה הצרפתית. הספר תורגם לאנגלית, לאיטלקית ולספרדית.
ספרו הקודם של זאב שטרנהל בספריית אפקים: לא ימין ולא שמאל (1988).

Genres: Nonfiction

470 pages, Paperback

First published January 1, 1976

Reviews

[Nikos Tsentemeidis · Rating 5 out of 5]

Μια πολύ σοβαρή μελέτη για την φασιστική ιδεολογία έστω και μικρή σε έκταση. Βοηθά να κατανοήσουμε το ιστορικό υπόβαθρο αυτών που ήδη γνωρίζουμε από τον Μουσολίνι και μετά.

Ήδη από τα τέλη της δεκαετίας 1890 στη Γαλλία και κυρίως μετά το 1900 κάνει την εμφάνιση της η φασιστική ιδεολογία. Είναι αρκετά τα παραδείγματα της μεταστροφής σοσιαλιστών προς τον εθνικισμό, όπως άλλωστε και ο Μουσολίνι. Με τα πολλά παραδείγματα από Ιταλία, Ισπανία, Γαλλία και Βρετανία κυρίως, ο συγγραφέας θέλει να τονίσει ότι δεν θα έπρεπε να μας εκπλήσσει η μετέπειτα πορεία του φασισμού και της πιο ακραίας της μορφής, του ναζισμού, αν και διαχωρίζει τον ναζισμό, κυρίως γιατί αποτελεί ιδιαίτερο φαινόμενο, αλλά και ο φασισμός υπάρχει χωρίς απαραίτητα το φυλετικό στοιχείο, το οποίο υπήρξε μεν, αλλά κυρίως στην κεντρική και ανατολική Ευρώπη και όπως επισημαίνει στη δυτική Ευρώπη υπήρξε εισαγόμενο.

Η έκρηξη του φαινομένου υπήρξε μετά το τέλος του Α' παγκοσμίου πολέμου και της κρίσης που επέφερε. Πηγή του δεν ήταν ο αντικομμουνισμός αλλά πολλά πράγματα μαζί. Πάντως από το 1902 εμφανίζεται ο όρος εθνικός σοσιαλισμός.

Γενικά πολύ ενδιαφέρον και βασίζεται σε μεγάλη βιβλιογραφία.

[Basti Moods · Rating 4 out of 5]

"Der Ruf nach einem Führer, einem Retter, der alle Tugenden der Rasse verkörpert, war zur Jahrhundertwende quer durch Europa zu hören. Ala der Lauf der Dinge den Theorien widersprach, wurde der Rückschlag unweigerlich auf eine Verschwörung zurückgeführt, und die Anstifter, ebenfalls unisono, als Juden und Freimaurer identifiziert, die mit den internationalen Geldgebern Hand in Hand arbeiten." (28)

"Der nationale Sozialismus war antisemitisch, denn Antisemitismus - mit sozialen und rassistischen Begründungen - war das Perfekte Werkzeug zur Integration des Proletariats in die nationale Gemeinschaft und besaß den Vorteil, auch das durch Proletarisierung bedrohte Kleinbürgertum mit einbinden zu können." (38, vgl. auch 97, 118) Der Gegensatz zwischen Proletariat und Bourgeoisie wurde im Faschismus folgendermaßen aufgelöst: Die Bourgeoisie wurden zu "bourgeoisen Arbeitern" und damit standen die "Arbeitenden aller Klassen" dem "Bankkapitalismus oder Hyperkapitalismus" gegenüber (vgl. S. 106) Die so konstruierte und ersehnte Gemeinschaft wurde durch einen "unerbitterlichen Krieg gegen alles, was trennen oder differenzieren könnte" (vgl. 91) aufrechtgehalten, damit der Mythos der nationalen Gemeinschaft weiterleben kann.

[Lukas L. · Rating 4 out of 5]

Gute Einführung in die Ideologie des Faschismus, ausgehend von Schriften französischer, britischer und italienischer (proto-)faschistischer Intellektueller. Der Fokus liegt auf dem Faschismus in seinem Bewegungsstadium, da faschistische Regime historisch die Ausnahme blieben und sich die Ideologie in Regierungsposition wandelt. Der deutsche Nationalsozialismus wird weitgehend ausgeklammert; Sternhell vertritt die Auffassung, dass es sich hierbei wenn nicht um eine besonders radikalisierte Sonderform des F. handelt, dann um ein verwandtes, aber separat zu betrachtendes historisches Phänomen.

Ich fand es teilweise schwer, mich in dem Dschungel von Namen faschistischer Denker verschiedener Länder zurechtzufinden. Die meisten dürften einem Laienpublikum eher unbekannt sein. Ist aber zu vernachlässigen, da deren Zitate für sich sprechen. Parallelen zur heutigen Zeit leider zahlreich.