אשה עומדת על רציף הרכבת ומחכה, כשלפתע לוכד את עיניה גבר מוכּר ולא מוכּר. מישהו שנראה כמו אהוב נעוריה – זה שהפרידה ממנו שברה את חייה לשניים: לפני ואחרי. היא חוזרת הביתה, אל בעלה וילדיה, אבל כל מה שהתאמצה לשכוח חוזר אליה. היא נאלצת להתייצב מול הנערה שהייתה, בת קיבוץ שהתבגרה בסביבה לא מוגנת, ומול אירועים מטלטלים מעברה שעליהם היא משלמת מחיר כבד עד היום. מה יקרה לנישואיה ולמשפחתה כשהיא תתעמת עם בחירות העבר? האם יהיה בה האומץ לשנות את מסלול חייה?
"איך ללטף קיפוד" הוא רומן סוחף ומרגש שכתוב בכנות יוצאת דופן ובאותנטיות כובשת. זהו סיפור על אהבה ובגידה, על התמודדות עם פגיעה מינית, על בחירות והחמצות. זהו גם סיפור על משפחה, על הכוח והשבריריות שבה, ועל הדרכים שבהן היא נוכחת גם כשהיא נעדרת.
מור אסאל, בת קיבוץ כברי, הייתה במשך שנים רבות עיתונאית ובלוגרית, ופרסמה שני ספרי הדרכה להורים. כיום היא מדריכת הורים ומלווה בתהליכי התפתחות אישית. זהו הרומן הראשון שלה.
מרוב שאני כמעט לא קוראת בעברית אני שוכחת כמה זה כיף לקרוא מהר, כמעט כל ספר בעברית אני יכולה לתאר כספר קולח😀 היה מעניין לקרוא על הילדות בקיבוץ, איך למען האלות הורים חשבו שזה נכון ככה לגדל ילדים?!?💔 חוץ מזה, הרבה בספר הזה היה מעורר הזדהות.
חייה של נוגה אינם פשוטים. בשנות הארבעים, אם לצליל בת השש עשרה-מתבגרת טיפוסית ומרדנית העומדת בפני מבחן קבלת החגורה השחורה והבן שי הצעיר ממנה, תלותי מעט. יחסיה עם ברק בעלה מורכבים. יש אהבה, יש נתינה אבל משהו חסר. לברק יש שאיפות ותכניות הכוללות אותה ואינה בטוחה בנכונותה להיעתר. יום אחד נדמה לה שהיא מבחינה בתחנת הרכבת באהוב נעוריה, אוהד, שהקשר ביניהם לפני יותר מעשרים שנה ידע עליות ומורדות. אוהד של הקיבוץ, צבא, חוויות משותפות. בין אם הגבר שראתה היה הוא או לא הזכרונות מציפים. מיטלטלת בין ההווה לעבר (כך הספר בנוי-פרקים לסירוגין). זכרונות נעימים בצד הקשים. והיו. כשברק מכנה אותה 'נוגי' זה סוג של קוד ביניהם. משהו שלהם בלבד. עבור האם דפנה בת השבעים ועדיין בקיבוץ היא "ילדה'לה". אחיה עמוס נוכח-נפקד בחייה. נוגה מוצאת עצמה ב'לופ' רגשי. העבר וההווה מתערבבים. המתנדבים בקיבוץ, חברתה אפרת, אוהד, הקצין המוערך ארז המכנה אותה 'בת משק' בחיבה. המח"ט קובי, חברותיה ליחידה בהן טל העקשנית שאינה חוששת מעימות עם נמרוד, קצין נבזה. טלפון ציבורי, לינה משותפת, טוסטים על תנור סלילים. הווי קיבוצי וצבאי של אז. מוזיקה תקופתית-דיסקים של פליטווד מאק וקאט סטיבנס עם 'או בייבי, בייבי, איטס א וויילד וורלד' האהוב. תקופה יפה בתל אביב. ההווה עם משפחתה, עבודתה בקדרות עם רמה בת השבעים בערך, וואטסאפ ובית פרטי. לאט וביד אמן מתקלפות השכבות. הקורא חווה עם נוגה טראומה מצעירותה שהשליכה על חייה. נפש נסערת שאינה יודעת מנוח. יחסים מורכבים עם בעלה, בתה והאם. נוגה של אז ועכשיו עם חיבוטי נפש ודילמות מעיקות.
ספר לא טוב לטעמי. קודם כל הכתיבה פשטנית ושטחית. הסיפור סטיראוטיפי כמו הדמויות, ויש חורים בעלילה כבר מהפרק הראשון (הילדים יוצאים מהבית להביא משהו ואז הבעל מגיע הביתה. היא יודעת שזה הבעל בכלל הדרך שהוא פותח את הדלת - סבבה, זה יכול להיות גם הילדים הייתם אומרים, אבל... הפתעה! הילדים שלפני רגע יצאו מהבית כבר בבית!! ואם הם כבר בבית, אז זה לא ברור שמי שנכנס עכשיו הוא בעלך?) עניינים קיבוצייים - הרבה דברים נראו לי מוזרים מאוד ולא סבירים שהיו בקיבוץ בתקופה הזאת (טלפון ציבורי למשל) - אבל אולי זכרוני בוגד בי הסיפור לא מתקדם בצורה מתישה. המבנה של פרק הווה פרק עבר בעיני מאולץ ולא עובר חלק (מבנה כזה צריך לבנות כדי שיחליק בין הזמנים). הסוף אנמי, מתיש וחסר עומק כמו כל הספר. משהו אחד טוב: חצי עמוד אולי עמוד יש שיחה בין האם לבת שהיא טיפה יותר עמוקה ונוגעת. לסיכום: אפשר לוותר.