What do you think?
Rate this book
نسل قلم #37
شوپنهاور
شوپنهاور، ژرفترین و بیرحمترین بدبینِ فلسفهٔ غرب، سرود شوربختیهای هستی آدمی را با اندوهی سر داد که اندکچیزی از تغزل کم داشت؛ و با اینهمه، خود از زیباییهای موسیقی و هنر به وجد میآمد. ولی چگونه چنین حزنانگیزی و چنان شور و خلجان والایی در یک انسان و یک ذهن یکجا گرد آمد؟ تنها با تطبیق این دو سویهٔ اندیشهٔ شوپنهاور است که بهراستی میتوانیم امیدوار باشیم که ناسازهوارترین – و چهبسا کژروترینِ – همهٔ اندیشهوران تاریخ تفکر را دریابیم. تنها از رهگذر تأمل در اندیشههای شوپنهاور در باب زیبایی است که میتوانیم نگرش او به حقیقت را درک کنیم.
72 pages, Paperback
First published November 1, 1994
9 people are currently reading
121 people want to read
Ratings & Reviews
Friends & Following
Create a free account to discover what your friends think of this book!
Community Reviews
Displaying 1 - 13 of 13 reviews
September 1, 2013
Michael Tanner in Schopenhauer introduces the philosopher’s idea for readers who may want to read The World as Will and Representation.
The World as Will and Representation
Like Kant, Schopenhauer believes that through our senses we can only experience the representation of the world, in Kant’s words, the phenomenal world. But he departs from Kant in his concept of will and willing. For him, willing is the root of all suffering. We seek to satisfy our needs, but once they are met, we become disillusioned and seek to satisfy greater needs and the process never stops. The most common example is that we eat to satisfy our hunger, but having eaten we would feel hungry again. For Schopenhauer this never ending striving and the swing between hope and disillusionment create suffering. His ideas has influenced thinkers like Thomas Mann whose novel The Magic Mountain reflects that search and striving and the resulting suffering and disillusionment.
Arthur Schopenhauer
For Schopenhauer, the Will, as the summation of individual wills, is a unified cosmic principle under all representations, a mindless urging toward no definite end. And such an idea had influenced thinkers like Charles Hartshorne and Alfred North Whitehead.
But Schopenhauer not only influenced thinkers, but even more so, artists and perhaps musicians. The ideas of ceaseless striving and the cycle of hope and despair appears to lend expressions to the various arts.
However, as Michaal Tanner points out, Schopenhauer’s thought process is not as rigorous as philosophers like Kant and at times, the philosopher makes claims without leading the reader through the logical links.
I recommend this book for readers interested in surveying Schopenhauer’s ideas before diving into The World as Will and Representation.
The World as Will and Representation
Like Kant, Schopenhauer believes that through our senses we can only experience the representation of the world, in Kant’s words, the phenomenal world. But he departs from Kant in his concept of will and willing. For him, willing is the root of all suffering. We seek to satisfy our needs, but once they are met, we become disillusioned and seek to satisfy greater needs and the process never stops. The most common example is that we eat to satisfy our hunger, but having eaten we would feel hungry again. For Schopenhauer this never ending striving and the swing between hope and disillusionment create suffering. His ideas has influenced thinkers like Thomas Mann whose novel The Magic Mountain reflects that search and striving and the resulting suffering and disillusionment.
Arthur Schopenhauer
For Schopenhauer, the Will, as the summation of individual wills, is a unified cosmic principle under all representations, a mindless urging toward no definite end. And such an idea had influenced thinkers like Charles Hartshorne and Alfred North Whitehead.
But Schopenhauer not only influenced thinkers, but even more so, artists and perhaps musicians. The ideas of ceaseless striving and the cycle of hope and despair appears to lend expressions to the various arts.
However, as Michaal Tanner points out, Schopenhauer’s thought process is not as rigorous as philosophers like Kant and at times, the philosopher makes claims without leading the reader through the logical links.
I recommend this book for readers interested in surveying Schopenhauer’s ideas before diving into The World as Will and Representation.
September 15, 2015
טאנר מייקל – "שופנהאואר"
ידיעות אחרנות, מתרגם עודד שכטר, 2001, 93 עמ'
כשחשבתי איך לשכנע אתכם לקרוא את הספר של טאנר, שעוסק רובו ככולו בתורה המטאפיזית של שופנהאואר, נזכרתי שדווקא הוא מכל הפילוסופים פופולארי מאוד במחוזותינו והכל בזכות ארווין יאלום שהוציא לאחרונה (משו כמו 2004) את ספרו "הריפוי של שופנהאואר".
מביקורות שקראתי על הספר של יאלום, ומראיון שנערך עימו, אני מבינה שדווקא הספר יוצר גרוטסקה מהאדם ופחות מתמקד בפילוסופיה שלו. אבל עצם הבאת השם למודעות ההמונים חשובה וראויה גם אם המחיר הוא השפלת האדם שמאחורי התיאוריה.
אז זה לא טריוויאלי כאן להמליץ על ספרים בסגנון הזה, מה גם שלרובכם בוודאי מטאפיזיקה היא סינית. אבל עדין בכל זאת בחרתי להביא את הביקורת הזו כי שופנהאואר אם לא ידעתם השפיע על דורות של יוצרים גדולים כמו : תומאס מאן, הוא התכתב עם ניטשה, הוא הכיר אישית את גתה ובוודאי קרא את פאוסט, הוא השפיע על ויטגנשטיין ווגנר ובסופו של דבר אם סוקרים את הרשימה הזו שזו רק חלקה, אי אפשר שלא להתפעל.
כן, אם לא ידעתם הפילוסוף הפסמיסט ביותר מצליח לרפא ולסחוף אחריו יוצרים ואומנים רבים. בשביל להבין את סוד הקסם שלו, כדאי להכיר את התורה ובשביל המטרה הזו קיימים ספרי אינסטנט כמו הספר של טאנר.
"הרצון הזה, והרצון בלבד, נותן לו את המפתח לתופעה שלו עצמו, חושף בפניו את המשמעות, ומראה לו את המכניזם הפנימי של הוויתו שלו, של פעולותיו, ושל תנועותיו."(28)
שופנהאואר היה מטפיסיקאי גרמני שיצירתו הידועה ביותר היא "העולם כרצון וכדימוי". כמובן שלעברית לא תרגמו אותה ובגרמנית לצלוח 2 כרכים עבים ומלאים בנושאים מטאפיזיים זו משימה גדולה עלי ב-10 דרגות. גם באנגלית עבורי זו משימה קשה ולכן אני מסתפקת בשביביי הגות שמפוזרים בתרגומים שונים לעברית.
אז מה זו מטאפיזיקה? זו הפילוסופיה שמעבר לפיזיקה. או במילים פשוטות יותר זה הדיון הפילוסופי בתשתית הרעיונית והקיומית של העולם. התחיל את הדיון הזה אפלטון שהגה את האידאות כבסיס לאפיסטמה (הכרה). אחריו באו שורת הוגים שבסופם הגיע קאנט שיצר את הדבר כשלעצמו.
בעוד האידאות האפלטוניות ברות השגה ישירה, קרי הישות הקיומית זהה ליישות שנתפסת בתודעת האדם, הדבר כשלעצמו הוא פרסונה אינקוגניטה, כלומר ישות עלומה עבור האדם. האדם לא יכול להכיר אותה ולא לדעת עליה דבר אלא רק את התופעות.
עבור שופנהאואר, כמו עבור הוגים רבים אחרים, המצב שאליו נקלעה ההכרה שלאחר קאנט היה בלתי אפשרי בעליל. הוא חשב וטיקס עיצה והעלה את "הרצון" כפתרון לבעיה. אותו רצון הוא אינו יישות אלא מאבק עיוור. הוא ההבט האי רציונלי שבפעילות הרציונלית של רוח האדם.
עד כאן התורה נראית פשוטה וקוהרנטית (היא לא תאמינו לי מהקטעים שקראתי היא ממש לא אבל לפחות הוא קולח ועושה רושם של שלמות), אבל שופנהאואר ממשיך ולוקח את התורה המטפיזית לרבדים המוסריים. זהו מהלך מוכר בפילוסופיה, שכן איזה ערך יש למטאפיזיקה אם היא לא ברת יישום? והיישום עצמו בד"כ חל בעולם המוסרי.
"כל תכלית שהושגה היא באותה עת תחילתו של מהלך חדש, וכך הלאה עד אינסוף. השתיל צומח מן הזרע דרך הגבעול והעלה לפריחה ולפרי; וזה האחרון בתורו איננו אלא תחילתו של זרע חדש, אינדווידואל חדש, החוזר שוב על המסלול הזה, וכך הלאה בלא קץ." (34)
למעשה מחזור החיים של השתיל משמש את שופנהאואר להדגים את חוסר שביעות הרצון שקיים גם באדם. מצב זה של מחזוריות לא מאפשרת לספק את הרצון וגורמת לסבל מתמשך אצל האדם.
שופנהאואר היה בין הפילוסופים האירופאים הראשונים שהתחשבו בבודהיזם כתשתית בהגותם. הוא ראה את האוניברסליות של הסבל ותיאר אותו לפרטי פרטים. אולם לדידו של שופנהאואר יש מוצא (אומנם מוצא דחוק אבל קיים); האדם יכול להגיע לגאולה ע"י התגברות על האחדות הרצון באמצעות האומנות שמאפשרת לפרט להבחין בעצמיותו.
ואם אתם רוצים להבין את הטיעון המלא, אז זה המקום להפנות אתכם לקריאת הספר של טאנר שמצליח לשרטט את הטיעון המדוייק.
הבעיה עם הספר הזה, שצריכה להיות לקורא ידיעה בסיסית לפחות במטאפיזיקה. כשעסקינין עם שופנהאואר ידיעת אפלטון ותורת האידאות שלו יכולה לעזור.
בעיה נוספת עם הספר, שלעיתים הוא מפסיק להיות הסברי וחורג אל הגבול הביקורתי. זו אחת מהבעיות עם ספרים שמסבירים פילוסופיה, יש להם נטיה להפך לפילוסופים בעצמם.
ואסיים בציטוט המדגים את אהבתו הרבה של שופנהאואר למוסיקה והמסביר את השפעתו הגדולה על ווגנר:
"המוזיקה היא אמנות כל כך יפה ונהדרת, ההשפעה שלה על טבעו הפנימי של האדם היא כה חזקה, והיא מובנת על ידו בכל נימי נפשו כשפה אוניברסלית לחלוטין, אשר המיוחד והנעלה שבה חורג ומתעלה מעל עולם התפיסה החושית עצמו, עד שאין ספק כי אנחנו יכולים למצוא בה יותר מאשר אותה "התנסות אריתמטית לא מודעת של רוח אשר אינה יודעת שהיא בעצם עוסקת בספרה" (לייבניץ, מכתבים)" (73)
מילים אלה מראות עד כמה צדק שופנהאואר בהנחתו כי הגאון יוצר יצירה אובייקטיבית וטהורה החורגת מהאדם ומרצונו. הן מסירות את נלעגותה של דמות האדם שהיה שופנהאואר, שונא נשים, הומוסקסואל ושונא יהודים שלא מצא אושר בחיו.
אני מקווה שלפחות הצלחתי לסקרן אתכם ולגרום לכם לקחת את הספר של טאנר שגם אם לא מושלם, פותח את הצוהר לסקרנות.
ידיעות אחרנות, מתרגם עודד שכטר, 2001, 93 עמ'
כשחשבתי איך לשכנע אתכם לקרוא את הספר של טאנר, שעוסק רובו ככולו בתורה המטאפיזית של שופנהאואר, נזכרתי שדווקא הוא מכל הפילוסופים פופולארי מאוד במחוזותינו והכל בזכות ארווין יאלום שהוציא לאחרונה (משו כמו 2004) את ספרו "הריפוי של שופנהאואר".
מביקורות שקראתי על הספר של יאלום, ומראיון שנערך עימו, אני מבינה שדווקא הספר יוצר גרוטסקה מהאדם ופחות מתמקד בפילוסופיה שלו. אבל עצם הבאת השם למודעות ההמונים חשובה וראויה גם אם המחיר הוא השפלת האדם שמאחורי התיאוריה.
אז זה לא טריוויאלי כאן להמליץ על ספרים בסגנון הזה, מה גם שלרובכם בוודאי מטאפיזיקה היא סינית. אבל עדין בכל זאת בחרתי להביא את הביקורת הזו כי שופנהאואר אם לא ידעתם השפיע על דורות של יוצרים גדולים כמו : תומאס מאן, הוא התכתב עם ניטשה, הוא הכיר אישית את גתה ובוודאי קרא את פאוסט, הוא השפיע על ויטגנשטיין ווגנר ובסופו של דבר אם סוקרים את הרשימה הזו שזו רק חלקה, אי אפשר שלא להתפעל.
כן, אם לא ידעתם הפילוסוף הפסמיסט ביותר מצליח לרפא ולסחוף אחריו יוצרים ואומנים רבים. בשביל להבין את סוד הקסם שלו, כדאי להכיר את התורה ובשביל המטרה הזו קיימים ספרי אינסטנט כמו הספר של טאנר.
"הרצון הזה, והרצון בלבד, נותן לו את המפתח לתופעה שלו עצמו, חושף בפניו את המשמעות, ומראה לו את המכניזם הפנימי של הוויתו שלו, של פעולותיו, ושל תנועותיו."(28)
שופנהאואר היה מטפיסיקאי גרמני שיצירתו הידועה ביותר היא "העולם כרצון וכדימוי". כמובן שלעברית לא תרגמו אותה ובגרמנית לצלוח 2 כרכים עבים ומלאים בנושאים מטאפיזיים זו משימה גדולה עלי ב-10 דרגות. גם באנגלית עבורי זו משימה קשה ולכן אני מסתפקת בשביביי הגות שמפוזרים בתרגומים שונים לעברית.
אז מה זו מטאפיזיקה? זו הפילוסופיה שמעבר לפיזיקה. או במילים פשוטות יותר זה הדיון הפילוסופי בתשתית הרעיונית והקיומית של העולם. התחיל את הדיון הזה אפלטון שהגה את האידאות כבסיס לאפיסטמה (הכרה). אחריו באו שורת הוגים שבסופם הגיע קאנט שיצר את הדבר כשלעצמו.
בעוד האידאות האפלטוניות ברות השגה ישירה, קרי הישות הקיומית זהה ליישות שנתפסת בתודעת האדם, הדבר כשלעצמו הוא פרסונה אינקוגניטה, כלומר ישות עלומה עבור האדם. האדם לא יכול להכיר אותה ולא לדעת עליה דבר אלא רק את התופעות.
עבור שופנהאואר, כמו עבור הוגים רבים אחרים, המצב שאליו נקלעה ההכרה שלאחר קאנט היה בלתי אפשרי בעליל. הוא חשב וטיקס עיצה והעלה את "הרצון" כפתרון לבעיה. אותו רצון הוא אינו יישות אלא מאבק עיוור. הוא ההבט האי רציונלי שבפעילות הרציונלית של רוח האדם.
עד כאן התורה נראית פשוטה וקוהרנטית (היא לא תאמינו לי מהקטעים שקראתי היא ממש לא אבל לפחות הוא קולח ועושה רושם של שלמות), אבל שופנהאואר ממשיך ולוקח את התורה המטפיזית לרבדים המוסריים. זהו מהלך מוכר בפילוסופיה, שכן איזה ערך יש למטאפיזיקה אם היא לא ברת יישום? והיישום עצמו בד"כ חל בעולם המוסרי.
"כל תכלית שהושגה היא באותה עת תחילתו של מהלך חדש, וכך הלאה עד אינסוף. השתיל צומח מן הזרע דרך הגבעול והעלה לפריחה ולפרי; וזה האחרון בתורו איננו אלא תחילתו של זרע חדש, אינדווידואל חדש, החוזר שוב על המסלול הזה, וכך הלאה בלא קץ." (34)
למעשה מחזור החיים של השתיל משמש את שופנהאואר להדגים את חוסר שביעות הרצון שקיים גם באדם. מצב זה של מחזוריות לא מאפשרת לספק את הרצון וגורמת לסבל מתמשך אצל האדם.
שופנהאואר היה בין הפילוסופים האירופאים הראשונים שהתחשבו בבודהיזם כתשתית בהגותם. הוא ראה את האוניברסליות של הסבל ותיאר אותו לפרטי פרטים. אולם לדידו של שופנהאואר יש מוצא (אומנם מוצא דחוק אבל קיים); האדם יכול להגיע לגאולה ע"י התגברות על האחדות הרצון באמצעות האומנות שמאפשרת לפרט להבחין בעצמיותו.
ואם אתם רוצים להבין את הטיעון המלא, אז זה המקום להפנות אתכם לקריאת הספר של טאנר שמצליח לשרטט את הטיעון המדוייק.
הבעיה עם הספר הזה, שצריכה להיות לקורא ידיעה בסיסית לפחות במטאפיזיקה. כשעסקינין עם שופנהאואר ידיעת אפלטון ותורת האידאות שלו יכולה לעזור.
בעיה נוספת עם הספר, שלעיתים הוא מפסיק להיות הסברי וחורג אל הגבול הביקורתי. זו אחת מהבעיות עם ספרים שמסבירים פילוסופיה, יש להם נטיה להפך לפילוסופים בעצמם.
ואסיים בציטוט המדגים את אהבתו הרבה של שופנהאואר למוסיקה והמסביר את השפעתו הגדולה על ווגנר:
"המוזיקה היא אמנות כל כך יפה ונהדרת, ההשפעה שלה על טבעו הפנימי של האדם היא כה חזקה, והיא מובנת על ידו בכל נימי נפשו כשפה אוניברסלית לחלוטין, אשר המיוחד והנעלה שבה חורג ומתעלה מעל עולם התפיסה החושית עצמו, עד שאין ספק כי אנחנו יכולים למצוא בה יותר מאשר אותה "התנסות אריתמטית לא מודעת של רוח אשר אינה יודעת שהיא בעצם עוסקת בספרה" (לייבניץ, מכתבים)" (73)
מילים אלה מראות עד כמה צדק שופנהאואר בהנחתו כי הגאון יוצר יצירה אובייקטיבית וטהורה החורגת מהאדם ומרצונו. הן מסירות את נלעגותה של דמות האדם שהיה שופנהאואר, שונא נשים, הומוסקסואל ושונא יהודים שלא מצא אושר בחיו.
אני מקווה שלפחות הצלחתי לסקרן אתכם ולגרום לכם לקחת את הספר של טאנר שגם אם לא מושלם, פותח את הצוהר לסקרנות.
May 18, 2010
It is fortunate enough when something to strive for and desire still remains, so that the game can be kept up of the constant transition from desire to satisfaction, and from that to a fresh desire, the rapid course of which is called happiness, the slow course sorrow, and so that this game may not come to a standstill, showing itself as a fearful, life-destroying boredom, a lifeless longing without a definite object, a deadening languor.
Thus, what are a short postponement of death, a small alleviation of need and want, a deferment of pain, a momentary satisfaction of desire, with the frequent and certain victory of death over them all?
The wish fulfilled is a known delusion.
The present is always inadequate, the future uncertain, and the past irrecoverable.
Our existence is happiest when we perceive it least; from this it follows that it would be better not to have it.
We have art in order that we may not perish of the truth.
Thus, what are a short postponement of death, a small alleviation of need and want, a deferment of pain, a momentary satisfaction of desire, with the frequent and certain victory of death over them all?
The wish fulfilled is a known delusion.
The present is always inadequate, the future uncertain, and the past irrecoverable.
Our existence is happiest when we perceive it least; from this it follows that it would be better not to have it.
We have art in order that we may not perish of the truth.
May 31, 2014
A good critical (not merely parroting or summarizing) introduction to Schopenhauer's thinking. His most engaging ideas deal with the way art and music bridge the gap between transcendental Ideas and everyday mundane reality. Made me want to delve more deeply into S's work.
May 25, 2017
A very short overview, with an assessment, of Schopenhauer's metaphysics and art. It served its purpose for me. There was a lot of quotation of Schopenhauer's writings. I think this might be an expectation for this "The Great Philosophers" series. It's good to ground the summary/interpretation/assessment in the primary sources. But by my count about 30% of the content is quotation.
April 3, 2024
این مقاله مناسب کسانی است که مطالعات فلسفه ای ندارند و تنها می خواهند یک شناخت سطحی از این فیلسوف المانی داشته باشند . اما متاسفانه نقدی که می توان بر این مقاله وارد کرد این است که نویسنده دیدگاه های شخصی خود را مکرر در کتاب به خواننده تحمیل می کند و بدون منطق اساسی به مخالفت با فلسفه ی شوپنهاور می پردازد و فلسفه ی او را بی ارزش می داند.
May 3, 2019
Ytimekäs tiivistelmä Schopenhauerin filosofisista ajatuksista. Sisälsi paljon lainauksia. Lisäksi hänen ideoitaan verrattiin muiden filosofien ajatuksiin, jotta hänet voisi sijoittaa paremmin kartalle.
June 28, 2020
Tanner presents Schopenhauer’s outlook on life and his use of art as an antidote to bleakness. He engages us in an explication and critical dialogue that gives the reader an excellent glimpse of this aspect of the philosopher.
May 5, 2025
4/5 sest oleks võinud Schopenhauerist pikemalt kirjutada💔🚬
November 10, 2014
I read this as an introduction to Arthur Schopenhauer's The World as Will and Representation, Vol 1 and, fortunately, that's what the author originally intended. He was able to critically summarise Schopen's aesthetics and metaphysics in just a few pages, and it was a very amusing read. However, some concepts that are alien to Western Philosophy because they were borrowed from Buddhism/Hinduism seem to have been lost in the author, who sees Arthur as an ordinary Neo-Kantian (which he sort of is), and not as a Buddhist Kantian (which I guess would be a better description), since he draws from Buddhism and Hinduism about as much he seems to get from Immanuel Kant. Oh, did I mention the first pages double as a very brief introduction to the Critique of Pure Reason?
Read
October 2, 2016This is part of the introduction series. While I've heard that the series overall is good, I don't know that this is the best example. While for many it will be the perfect manner to avoid reading Schopenhauer in earnest, I found it to not be quite deep enough. I would prefer to hear the master himself argue his points and then decide what he emphasized and where his argument was weaker. However, it's short and approachable.
July 15, 2013
ترجمه ی خشایار دیهیمی، 1373
سری کتاب های جیبی و جمع و جور "نسل قلم" که شرح احوال، زندگی و آثار، و گهگاه نظر منتقدان متعدد در مورد یک نویسنده است، با مترجمین زبردست در زبان فارسی، کاری ست ستودنی و قابل تحسین، کمبودی که در ادبیات فارسی مشهود بود، و متاسفانه، و به احتمال قوی به دلیل شرایط، متوقف ماند. به نظر می رسد این سری آثار، به همت خشایار دیهیمی و یکی دو تن دیگر از اهل قلم در ایران شکل گرفته باشد. با تشکر و سپاس از این تلاش ادبی سترگ
سری کتاب های جیبی و جمع و جور "نسل قلم" که شرح احوال، زندگی و آثار، و گهگاه نظر منتقدان متعدد در مورد یک نویسنده است، با مترجمین زبردست در زبان فارسی، کاری ست ستودنی و قابل تحسین، کمبودی که در ادبیات فارسی مشهود بود، و متاسفانه، و به احتمال قوی به دلیل شرایط، متوقف ماند. به نظر می رسد این سری آثار، به همت خشایار دیهیمی و یکی دو تن دیگر از اهل قلم در ایران شکل گرفته باشد. با تشکر و سپاس از این تلاش ادبی سترگ
May 25, 2015
چیز زیادی ازش نفهمیدم!!
یا ترجمه چندان خوب نبود.
یا مطلب خیلی سخت بود
یا بسیاری از مطالب واقعاً مفهوم حسابی نداشتند.
(که آخری احتمالش بیشتره ;) ).
یا ترجمه چندان خوب نبود.
یا مطلب خیلی سخت بود
یا بسیاری از مطالب واقعاً مفهوم حسابی نداشتند.
(که آخری احتمالش بیشتره ;) ).
Displaying 1 - 13 of 13 reviews