"הייתי רוצח, שבור לב ומכור. הייתי עשוי מהחטאים שלי ומהמעשים שבהם התביישתי, במקום להיות בנוי מפלדה, כמו שיועדתי להיות."
קופר גדל כבן מלוכה, כיורש המבטיח של משפחת ברוקס בעלת תאגיד הענק. טעויות שעשה בעבר ושברון לב הובילו אותו לרצף של החלטות שגויות ולהתמכרות לסמים, עד שאיבד שליטה על חייו.
הארפר טייט, כותבת שירי קאנטרי צעירה וחסרת כול, מגיעה למיילסטון כשרק גיטרה ברשותה. היא נשכרת על ידי הוריו, בניגוד לרצונו של קופר, לשמש כמלוות הפיכחות שלו בניסיון נואש להצילו.
"ומה אם אי אפשר להציל אותי?" "אז אני אפול יחד איתך."
אוריה מימון כהן, בת 36, עורכת דין ומנהלת השיווק ב"תבליני מימון" וב־"maimon's אפיה", נשואה ליניב ולהם שלושה ילדים: אמרי, יהונתן ואלה. ספרה הראשון "ארמונות בחול" יצא לאור בהוצאת בוקטיק בשנת 2018. טיטניום הוא ספרה השלישי והמשך ל"ריפטייד". כולם נחלו הצלחה בקרב הקוראים.
4.5/5 טוב אני פשוט בשוק מהספר הזה! אחרי הספר הקודם אני דחיתי את הקריאה של הספר הזה בטענה שלא החברתי לקופר בריפטיד ושאני בטוח לא אוהב את הספר הזה ואמלה כמה שטעיתי! הספר הזה הפתיע אותי ברמות הוא היה ככ טוב ואמלה קופר בספר הזה פשוט וואווו ככ שונה מאיך שהוא היה בספר הקודם (וכמובן שזה דבר טוב) בכל מקרה נהנתי מכל רגע, היו אמנם רגעים שהרגשתי שהספר ארוך ושהעלילה פשוט לא נגמרת אבל הספר היה שווה את זה!
4.5⭐️ קרה לי כמה וכמה פעמים במהלך הספר הזה ששכחתי שזה נכתב על ידי סופרת ישראלית. כאילו לחלוטין נמחק לי מהזיכרון. זה היה הספר הראשון שלי מאת הסופרת אבל ממש לא האחרון! ממשששש אהבתי את סגנון הכתיבה, העלילה זרמה לי ואני רצה לקרוא את ריפטייד✨️
ניתן לקרוא כבודד אך רצוי בהחלט לקרוא את ריפטייד לפני כדי לקבל את הרקע לגבי קופר.
איש מאיתנו אינו בוחר את משפחתו. איש מאיתנו אינו יודע לאן החיים יובילו אותו ובאלו דרכים ייאלץ לצעוד ובפני אלו מכשולים ומשברים הם יציבו אותו.
קופר ברוקס הוא איש הפלדה. הוא זה שיודע מה זה שפל באמת. הוא בן למשפחה אוהבת מאוד ועתידו ידוע. הוא איש עסקים קשוח וממולח והוא עתיד לרשת את מקומו של אביו כמנכ"ל של התאגיד המשפחתי, ברוקס אחזקות.
הארפר טייט בת העשרים באה מרקע מורכב. כל שיש לה בעולם זה אחותה הקטנה והגיטרה שלה. להארפר חלומות רבים והיא מסתובבת בקיום המסכן שלה עם לב דואב וכאב בלתי נגמר. ואיך זה מרגיש?
"אתה מרגיש שזו רק ההתחלה. שהעוקץ הזה הוא לא השיא של העצב שאתה אמור להרגיש, שהעיניים המזוגגות הן לא טיפה מהדמעות שכלואות בתוכך. אתה מרגיש עצוב, אבל יודע שהעצב האמיתי עדיין לא הגיע אליך באמת."
את קופר הכרנו כבר בריפטייד וכבר אז דמותו משכה אותי ומאוד. אהבתי את החספוס ואת המסתורין שלו. אהבתי את האופל שאופף את נפשו המעונה. ואהבתי שהוא מציג בפנינו את דמותו של גבר הנותן לעצב ולכאב למשוך אותו למטה, לתחתית של כל התחתיות, למקומות שבהם קל מאוד לחפש בריחה כדי להקהות את החושים... בדרך שלצערי, תגרום לו לאבד את עצמו, את שליטתו במהותו ובמעשיו כי ככה זה כשמאפשרים לחומר לשלוט בנו והכל בשם הצורך העז פשוט "לא להרגיש יותר."
אני מכירה מקרוב סיפורים דומים לזה של קופר. הייתי עדה בדומה ליושב בשורה הראשונה באמצע להרס ולחורבן שההתמכרות חוללה בחיי אנשים ובחיי משפחות שלמות. אי שם בכיתה י"א, עברתי הכשרה לטיפול בהתמכרות לסמים בפן ההסברתי ואפילו יש לי תעודה שאני גאה בה. מה עשיתי עם הידע שרכשתי? הכנתי תוכנית הסברה עבור הכיתה שלי ובשיעורי חינוך, הרציתי על הסכנות בעישון, סמים, אלכוהול ועל המקומות שאיש לא ירצה מחבריי להגיע אליהם.
משפחתו של קופר מודאגת מאוד כי הם שמים לב לשינויים בו. הם מזהים את הסימנים. הייקום מזמן להם את הארפר למיילסטון - הבייבי של קופר - והיא מקבלת הצעה שלא תוכל לסרב לה. היא מקבלת את התפקיד הקשה מכל: להיות המלווה של קופר ולדאוג שוהוא לא ימעד.
קופר כמעט בן 30 והארפר בת 20. הוא דעתן והיא רעננה אך חצופה. היא עומדת על שלה ועם מבט עצוב בעיניים וקול צרוד המצמרר את הלב כשהיא שרה.
מה הביא את הארפר למיילסטון? ממה היא בורחת? האם תוכל להציל את קופר? או שתתרסק יחד איתו? מי היא הארפר טייט באמת? מה יקרה כשכל הקלפים יונחו על השולחן?
הסיפור מסופר בגוף ראשון מנקות מבטם של הארפר וקופר לסירוגין כאשר הפרקים מפיה של הארפר נפתחים בקטעים מהשירים אותם היא מחברת וזה היה ממש יפה.
הכתיבה מאוד קולחת וזורמת. בניית הדמויות הייתה נפלאה בעיניי כי היא מציגה אותם כאנשים אמיתיים, בשר ודם ולא בתור איזה אידיאל התלוש מהמציאות. הכאב הנוטף מבין השורות התחבר אליי למקומות אישיים וזרק אותי לאותם סיפורים מוכרים, כאובים ועצובים.
דמויות המשנה פשוט נפלאות ואהבתי במיוחד את דמותה של אנה. איזו אישה עוצמתית, חזקה, אסרטיבית וכה עדינה, אוהבת ונטולת שיפוטיות.
אהבתי שהקשר שנרקם בין השניים לא היה במתכונת של slow burn שאליו אנו רגילים. זה לא זוג שנפגש והייתה כימיה מחשמלת ואז יוצאת לנו הנשמה עד שקורה משהו, לא ולא! פה זה היה אחרת. הקשר פה התפתח בהדרגה מבניית אמון הדדי, לצורך זה בנוכחותו של זה ולידידות שמתוכה האהבה הזדחלה לה לאט מבלי שבכלל שמו לב שזה קורה, ואת זה! ממש אהבתי!
הסיפור הזה נוגע בנקודות רגישות ובנושאים חשובים כמו התמודדות עם משברים, התנהלות בפני העולם החיצון והשיפוטי, הרצון בבניית עתיד אישי והגשמת החלומות האישיים במנותק מרצון המשפחה, על משפחה והתפקיד המרכזי או ההרסני שהיא יכולה למלא בחיי כל אחד ובעיקר, זה סיפור על אמונה שתמיד אפשר אחרת ותמיד אפשר לצמוח מהכאב ומבין השברים ובנימה זו, אחתום עם ציטוט שמתחבר ושמאוד אהבתי: