האור לא דלק. הכפתור הוורוד הוא שזהר בחושך, התרחב, קרא לה – וזה היה כמו ללקק קצפת מעוגה: היא לא יכלה להתאפק. היא הושיטה אצבע ולחצה על הכפתור. נשמע מין צחקוק, ופתאום הרגישה יעל תחושה חזקה של צניחה, כאילו היא במטוס שנוחת. רגע, רצתה להגיד, אני לא מוכנה – אבל היא כבר הייתה במקום אחר לגמרי.
מה הייתם עושים אילו ניתנה לכם אפשרות להיכנס לעולם דמיוני שמורכב מכל הרגשות, המחשבות והחלומות שלכם? זה בדיוק מה שקורה ליעל, ילדה יצירתית, ביישנית ובעלת דמיון עשיר. היא מגלה בעת ביקור אצל דודתה האהובה את העולם שמתחת לשטיח, נסחפת אל מסע הרפתקאות מרהיב ומבינה שרב הנסתר על הגלוי.
העולם שמתחת לשטיח הוא סיפור התבגרות שכתוב ברוח הספרים הקלאסיים. מציאות ובדיה מתערבבות בו בתנופה פיוטית ובעלילה דרמטית ונוגעת ללב. זהו גם סיפור על יחסי אב ובת, על חברות ועל קירבה; ואולי יותר מכול על הכוח של הספרות לגרום לנו להכיר טוב יותר את עצמנו.
לי עברון נכנסת לספרים ויוצאת מהם מאז שהיתה ילדה. היא מתרגמת, סופרת ומשוררת מוערכת, כלת פרס שרת התרבות למתרגמים.
עברון היא בוגרת תואר ראשון בפילוסופיה ובלימודים כלליים (כולל חטיבות בספרות אנגלית וצרפתית) באוניברסיטה העברית בירושלים. כמו כן למדה לימודי תעודה בתרגום ועריכה במכללת עלמא.
בשנים 1992–1998 הייתה כתבת ומבקרת תיאטרון במקומון "ירושלים" של רשת ידיעות תקשורת, ובשנים 2005–2007 כתבה ביקורות ספרות בעיתון מעריב. בשנים 05–2012 שימשה עורכת לשונית בהוצאת כתר ספרים, וכיום מתרגמת באורח עצמאי ספרות יפה מאנגלית ומצרפתית עבור מגוון הוצאות. בשנת 2019 הקימה יחד עם בת-זוגה, הסופרת ציפור פרומקין, את "'צילי' - הוצאה קטנטנה לספרי ילדים ונוער".
עברון היא בתם של איש התרבות והטלוויזיה רם עברון ושל העיתונאית ואשת הרדיו עדנה עברון. היא גרושה ואם לילדה.
ביקורת בעברית לספר בעברית. לדעתי סווג לא נכון בתור ספר ילדים, כי הוא מציג הצורה מאוד מטרידה את המציאות והחששות של הילדים. בן 10 בביתי סירב לקרוא אותו וגם לי, כאדם בוגר, הוא היה מעט טריגרי. זה מעלה את הזכרונות הלא נעימים האלה מהגיל של 10-12, ומעלה אותם באופן מאוד חד. העולם הדמיוני של הדמות הראשית הוא מדהים, ואפשר להבין איך היא מוצאת בו את הכוח שלה. כי טוב בעיניי היה העיוות של הדברים שהיא לא הבינה עד הסוף, לאן היא לקחה אותם בפרשנות שלה. זה משהו שרק ילד יכול לעשות, ואולי לילד אחר זה לא יהיה מעניין בכלל אבל למבוגרים זה קסם שאנחנו שכחנו איך מייצרים. מתכתב בעיניי עם הסיפור שאינו נגמר, גם במבנה הלא שגרתי שלו וגם במידת המוזרות. טיפה קצר מדי, יש הרבה דברים שהייתי רוצה שיהיו מהם יותר. מצד שני, ספר שהיית רוצה ממנו יותר עדיף על ספר שהיה ממנו יותר מדי.