משפחת טורנטיני אתם המשפחה אהובה עליי.
עוד הבנתי לבד בספרים הקודמים שהיה בין פרנקו לאיסבלה עבר מסובך אבל רק כשהגעתי לשקופה
ועכשיו לסיבה לשמה התכנסנו (למרות שהיא עדיין פרנקו)
מנולו ואיסבלה הלב שלי. בין כל הספרים שקראתי עד עכשיו ביקום הם הזוג אהוב עליי, הזוג שהצליח להוציא ממני הכי הרבה רגש
איסבלה היא השראה אמיתית שרק נשאר ללמוד ממנו, היא אף פעם לא ויתרה ונתנה את כל מה שהיה לה לפרנקי היא תותחית ופייטרית. מנולו חיכה לאיסבלה 3 שנים!!! ישב כל יום במסעדה וחיפש גם את התשומת לב הכי קטנה שהיא יכלה להביא לו, הוא כזה פתטי. הוא לא שם על אף אחד, היה אכפת לו רק מאיסבלה וחשב רק על טובתה וזה מה שכל כך כבש אותי בו.
פנקי כזאת פיצית אני שרופה עליה, יש בה את החוצפה הזאת
(היא הבת של אבא שלה) והיא שובבה אבל עם לב כל כך גדול ורואים עד כמה היא בוגרת. כל קטע שלה עם פרנקו גרם לי לרצות לשכב באמצע כביש סואן, כשהם התחבקו בפעם הראשונה וכשהיא קראה לו אבא… ממש הרגיש שליליאן בחנה אותי פה
לפרנקו ואיסבלה היה פוטנציאל מטורף אני עומדת מאחורי זה, אבל אם הם היו מתחתנים הם היו מתגרשים אחרי שעתיים כי הם לא מאתגרים אחד את השנייה והם חייבים את זה, זה בטבע שלהם.
הצפייה הכי גדולה שלי היא להגיע לנקודת מבט של פרנקו ולהיכנס לראש של המטורף הזה, יכולתי להבין בין השורות עד כמה שהוא רגיש הוא פשוט מתוכנת אחרת מהסובבים שלו, הוא חסר מעצורים ויורה לכל כיוון (בשתי המשמעויות) ולא אכפת לו מי מולו
וזה הדמויות הגבריות שאני הכי אוהבת, הוא מסתורי באיזשהי בחינה ורק כשאגיע לספר שלו באמת אכיר את הנשמה שלו ואת מי שהוא, ובתכלס הוא היחיד שמחזיק את המאפיה הזאת.