הערת הסופרת- חובה לקרוא את הספרים לפי הסדר: נשבעת בדם, רדופה, השפעה רעה, ללא פחד, אבודה, סיבוב אחרון, דואט בלתי שבירה, להיוולד מחדש, שקופה, קאפו ודואט כמעט אלוהים.
"ואם הייתי מכירה בזמן הזה מישהו אחר? ואם אכיר מישהו בעתיד ואתאהב בו, וזה לא יהיה אתה?" חיוך מסוכן מצטייר על שפתיו, מזכיר לי שהוא בן למשפחת טורנטיני. "אני מרחם על הגבר שיהיה טיפש מספיק כדי להתחרות בי."
איסבלה מנולו טורנטיני לא מכיר את המושג 'לוותר'. הוא רוצה אותי ואני יודעת ששום דבר לא יעצור אותו עד שאהיה שלו, אבל זה לעולם לא יוכל לקרות כי אני מסתירה ממנו סוד. עולמו של מנולו סובב סביב נאמנות ולבגידה יש מחיר כבד, אך לסוד שאני מסתירה מפניו יש כוח לפרק גם את הנאמנויות החזקות ביותר, והמחיר על הבגידה יהיה מחיר כבד מכול. האם אי פעם אוכל לגרום למנולו לבגוד באחים שלו, לבגוד בפאמיליה? האם אני באמת רוצה בכך?
מנולו אלף בעיות מפרידות ביני לבין איסבלה פראנצ'יני ואני נכון להתמודד עם כל מכשול, אבל הסוד מציב אותי במסלול התנגשות חזיתי עם פרנקו טורנטיני, בן דודי, אחי, הקאפו הבא. אף אחד מאיתנו לא מוכן לוותר. אף אחד מאיתנו לא יודע איך זה ייגמר.
"שקופה" הוא ספר מסחרר מלא באקשן, ברומנטיקה ובפשע וממשיך את סיפוריהן של הדמויות האהובות מסדרת "המאפיה האיטלקית" ומהדואט "בלתי שבירה". חובה לקרוא לפניו את הספרים: "נשבעת בדם", "רדופה", "השפעה רעה", "ללא פחד", "אבודה", "סיבוב אחרון" ו-"להיוולד מחדש", וכן את הדואט "בלתי שבירה". זה ספרה השמונה־עשר של ליליאן סלמה נחום, וגם הפעם לא תוכלו לעזוב את הספר עד לסיומו המסחרר.
״את כבר לא מתייחסת לעצמך כאל שקופה, כאל מובנת מאליה. את נלחמת עבור הרגשות שלך."
"אני נלחמת עליך כמו שנלחמת עליי. לא הרמת ידיים וניצחת, כבשת את ליבה של פרנקי ואת ליבי, חדרת עמוק ולא הותרת לי ברירה מלבד לקבל אותך ואת העולם שלך, על הסכנה שבו, על הכיעור ועל היופי.״
שהתחלתי את הספרים של ליליאן ממש לא התחברתי ולקח לי זמן להיכנס לעלילה עצמה . באיזה שהוא שלב באתי כבר בציפיות שלא אוהב את שאר הספרים אבל המשכתי לקרוא א. כי הכתיבה זורמת ב. כי רציתי מאוד לקרןא על פרנקו. ואז הגעתי לדואט בלתי שבירה ומשם הסדרה התחילה להיות מצויינת והתעלתה על עצמה. חשבתי שיקח לי מלא זמן לסיים את הספר הזה כי הוא 520 עמודים אבל פשוט נסחפתי והתאהבתי בו. לא אשקר שלקח לי בערך 100-150 עמודים באמת להיכנס אליו וממש ״לרוץ״ איתו אבל שנכנסתי לספר נהנתי מכל רגע. בין אם זה פרנקי המתוקה הזאת, או השינוי של פרנקו והחיבור שלו ושל פרנקי שאני מאמינה שגם יראו אותו יותר בדואט שלו. ובין אם זה מנולו ואיסבלה שהם מסוג הדמויות שאני כל כך אוהבת. אישה חזק וגבר שיעשה בשבילה הכל. אני חייבת להגיד שמנולו הוא לא גבר ״אלפא״ כמו פרנקו אבל עדיין יש לו את החוזק ולדעתי לא תמיד צריך להיות ״חזק״ או לשדר את זה כדי באמת להיות כזה. אני דווקא כן רואה בו סוג של עדינות וגם דמיון לאחיו ניקו. אני לגמרי מבינה למה מנולו הלך במשך שנתיים כל יום למסעדה וחיזר אחרי איסבלה (כיאילו תביאו לי גבר כזה בבקשה). איסבלה היא אישה חזקה ואמיצה ולא וויתרה לרגע על משפחתה ועל ביתה פרנקי למרות הקושי. ולמרות שלקח לה זמן בסוף היא לא וויתרה לעצמה ונשארה חזקה למען משפחתה. לסיום אני חייבת להוסיף ציטוט שממש אהבתי ולדעתי מסכם את הספר ואת האישה שהיא
״במשך שנים הדחקתי את מה שאני מרגישה כדי לעשות את מה שנכון. הייתי שם בשביל ההורים שלי, בשביל הבת שלי, בשביל להוכיח לכולם שאני מסוגלת, אבל לא הייתי שם בשביל עצמי. התעלמתי מהרגשות שלי כדי להיות מי שציפו שאהיה ונעשיתי שקופה.״