What do you think?
Rate this book
The Flytrap Factory
Továrna na mucholapky je metaforou světa, v němž má lidský život menší cenu než život hmyzu. Děj románu nás zavádí do soudní síně, kde probíhá fiktivní proces, v němž mrtví soudí někdejšího pána nad jejich osudy, předsedu Judenratu lodžského ghetta Chaima Rumkowského. Tento obratný podnikatel a organizátor dokázal během krátké doby přeměnit ubohé lodžské ghetto v perfektně fungující průmyslový podnik. Byl to cynický kolaborant, nelítostně vykořisťující své židovské spolubratry, nebo tragický hrdina, který se navzdory osudu snažil zachránit životy většiny? Za cenu krvavých obětí, otrocké práce v nelidských podmínkách a životů starých a nemocných lidí a dětí mladších deseti let se mu však podařilo pouze o pár měsíců prodloužit agonii ghetta a sám skončil tak jako většina jeho poddaných: smrtí v plynových komorách.
Unknown Binding
First published November 1, 2008
4 people are currently reading
60 people want to read
Ratings & Reviews
Friends & Following
Create a free account to discover what your friends think of this book!
Community Reviews
Displaying 1 - 10 of 10 reviews
January 24, 2021
Poměrně osvěžující vykročení z tradičního schématu historického románu, kdy se dění převrací z pohledu jednoho účastníka na druhého, s velkým množstvím intelektuálních odkazů.
Hlavní linkou je soud, v němž je souzen Chaim Rumkowski (nutno říci, že reálná postava, což byl třeba pro mě absolutně nový poznatek – pro polské čtenáře asi hned jasnější), předseda Juderantu lodžského ghetta. Soud je fiktivní a nekompromisní, nicméně velmi sugestivní – střídají se ironické úšklebky se silně emotivními výpověďmi. Každý má co říct a každý to řekne jinak. Je zřejmé, jak jsou všechny osoby vlastně poměrně chmurné existence – i ti, co žijí v domnělé důležitosti, jsou pod tlakem někoho z vrchu. To je pudí k útlaku zas nižších vrstev.
Druhá linka, která je marginální, zobrazuje spisovatele (zřejmě alter-ego), který provází Češku Doru po Lodži. To je sice pěkná procházka s mnoha historickými odkazy a souvislostmi (a tolikrát je v ráži i Česko, například Sylva Fischerová), nicméně mi nějak unikal význam a úplně bych se bez této linky obešel, byť mě jisté chvíle nalákaly k návštívení Lodže.
Pak musím vypíchnout skvělé rámcování knihy – příjezdu a odjezd vagóny, a také silnou metaforu, jež dala knize název.
Takovýhle historický romány poněkud můžu.
„Pokládáte rvačku za zmlácení starce, který pak musí šest týdnů ležet v nemocnici? Mám tady výpověď svědka, povoláním kamnáře, který vypovídá, že jste panem předsedou úplně zdemoloval celé topení.“
„Bylo už staré a zrezivělé.“ (...)
Hlavní linkou je soud, v němž je souzen Chaim Rumkowski (nutno říci, že reálná postava, což byl třeba pro mě absolutně nový poznatek – pro polské čtenáře asi hned jasnější), předseda Juderantu lodžského ghetta. Soud je fiktivní a nekompromisní, nicméně velmi sugestivní – střídají se ironické úšklebky se silně emotivními výpověďmi. Každý má co říct a každý to řekne jinak. Je zřejmé, jak jsou všechny osoby vlastně poměrně chmurné existence – i ti, co žijí v domnělé důležitosti, jsou pod tlakem někoho z vrchu. To je pudí k útlaku zas nižších vrstev.
Druhá linka, která je marginální, zobrazuje spisovatele (zřejmě alter-ego), který provází Češku Doru po Lodži. To je sice pěkná procházka s mnoha historickými odkazy a souvislostmi (a tolikrát je v ráži i Česko, například Sylva Fischerová), nicméně mi nějak unikal význam a úplně bych se bez této linky obešel, byť mě jisté chvíle nalákaly k návštívení Lodže.
Pak musím vypíchnout skvělé rámcování knihy – příjezdu a odjezd vagóny, a také silnou metaforu, jež dala knize název.
Takovýhle historický romány poněkud můžu.
„Pokládáte rvačku za zmlácení starce, který pak musí šest týdnů ležet v nemocnici? Mám tady výpověď svědka, povoláním kamnáře, který vypovídá, že jste panem předsedou úplně zdemoloval celé topení.“
„Bylo už staré a zrezivělé.“ (...)
October 25, 2016
I picked this one up at a whim – an underpriced copy with a damaged cover, and was delighted to discover it was such a treat. Indeed, I found later that one of my Goodreads friends (siv30) did award it 5 stars, but overall I couldn't find many Hebrew reviews of it searching the web. It seems this terrific book (and translation) somehow managed to go under the radar of the Israeli Press – an undeserved neglecting.
This is an excellent book. This been said, a few words of explanation are due owing to the complex structure of this work and to its somewhat problematic content.
As you might have read in other reviews the main literary trick that Bart employs here is dressing a historical and moral debate – relating to the figure and actions of the head of the Council of Elders in the Łódź Ghetto, Chaim Mordechai Rumkowski – within an imagined plot: a postmodern, hallucinatory, Kafka like trial. No doubt he does this very skillfully. Indeed Bart is an awesome writer, he manages to raise this to the height of a masterwork using masterful writing (especially the depiction of the trial scenes) and employing tons of Ironic remarks (nor forgetting the ghetto jews, present day Łódź people, god and even himself). All this seems to be backed up by a great amount of research done on the subject – though one can object Barts conclusions.
But the question arises of what can we gain from such a depiction of this debate? Isn't the best way to deal with such complex (and maybe absurd) subject matter is by historical research and not by a literary fantasy of a post modern style? Personally I opt for the historical research.
Why then did (or maybe how is it possible that) I liked this so mach and do indeed find this to be an important book? I have read this book not so much as a presentation of the Rumkowski dilemma but as dealing with a postwar Polish man (a native Łódźian, who very Kafka like can't seems to be able to leave it) having to live within a duality – The present day modern town of Łódź and at the same time it's forgotten or eliminated but haunting past. Reading it this way the postmodern surreal style of writing can be grasped for its true value – as enabling a smart, complex, interconnected, not lacking psychological depth, account.
This is an excellent book. This been said, a few words of explanation are due owing to the complex structure of this work and to its somewhat problematic content.
As you might have read in other reviews the main literary trick that Bart employs here is dressing a historical and moral debate – relating to the figure and actions of the head of the Council of Elders in the Łódź Ghetto, Chaim Mordechai Rumkowski – within an imagined plot: a postmodern, hallucinatory, Kafka like trial. No doubt he does this very skillfully. Indeed Bart is an awesome writer, he manages to raise this to the height of a masterwork using masterful writing (especially the depiction of the trial scenes) and employing tons of Ironic remarks (nor forgetting the ghetto jews, present day Łódź people, god and even himself). All this seems to be backed up by a great amount of research done on the subject – though one can object Barts conclusions.
But the question arises of what can we gain from such a depiction of this debate? Isn't the best way to deal with such complex (and maybe absurd) subject matter is by historical research and not by a literary fantasy of a post modern style? Personally I opt for the historical research.
Why then did (or maybe how is it possible that) I liked this so mach and do indeed find this to be an important book? I have read this book not so much as a presentation of the Rumkowski dilemma but as dealing with a postwar Polish man (a native Łódźian, who very Kafka like can't seems to be able to leave it) having to live within a duality – The present day modern town of Łódź and at the same time it's forgotten or eliminated but haunting past. Reading it this way the postmodern surreal style of writing can be grasped for its true value – as enabling a smart, complex, interconnected, not lacking psychological depth, account.
January 16, 2024
Rozczarowanie. Sam proces Rumkowskiego jest bardzo ciekawy, oparty na historycznych źródłach. Choć jednocześnie ostrożny, bo Bart nie próbuje odkryć nam wewnętrznego świata Chaima. Ale to, co poza procesem, w ogóle się nie klei i nie było dla mnie ciekawe. Przez te fragmenty musiałem się z bólem przetaczać.
December 30, 2013
Znowu problem "bartowski" - pomysł świetny, wykonanie gorsze. Ale dzięki książce dowiedziałam się trochę o historii - bohater procesu to autentyczna postać.
July 31, 2021
I am happy I’ve read this book as it opened my eyes to Rumkowski case. It’s a tragic story about Łódź ghetto. The book is ambitious but the plot is hard to follow.
November 2, 2019
Au sein du ghetto de Lodz, a régné en maître absolu Chaïm Rumkowski dit le président. Ancien directeur d'orphelinat, il dirigea d'une main de fer ses compagnons d'infortune, et c'est bien ce qu'on lui reproche. Faut-il lui se révolter devant celui qui décida d'envoyer les enfants et les plus malades à la mort ou faut-il saluer l'héroïsme de celui qui, par ce choix difficile, sauva la vie des biens portants ? C'est toute la question qui anime le procès de Chaïm Rumkowski au sortir de la Seconde Guerre mondiale.
Dans LA FABRIQUE DE PAPIER TUE-MOUCHES défilent à la barre les pros et les antis qui scellent le sort du vieil homme.
En parallèle, l'un des narrateurs qui assiste au procès en spectateur, visite la ville de Lodz en compagnie d'une jeune femme dont il s'est épris sur les bancs de la salle d'audience.
Je pense que les quelques lignes ci-dessus résument parfaitement ce que je retiens du roman car à peine 10 minutes après l'avoir refermé je suis incapable de me souvenir de davantage de détails et d'en sortir quelque chose de cohérent.
Les témoins se succèdent à une vitesse folle, coupés par une visite décousue des environs et du tribunal. Difficile d'écrire une chronique quand on n'a pas compris sa lecture. Je n'ai pas réussi à trouver de lien entre chaque chapitre si ce ne sont les personnages récurrents.
Pourquoi un accusé irai assister, en plein procès, à une pièce de théâtre où l'un des acteurs joue son personnage, tout en étant assis à grande distance de la loge de son épouse qu'elle partage avec sa belle-soeur qu'elle n'apprécie guère et dont il n'avait pas été question jusque là et dont il ne sera plus question ensuite, tandis que l'enfant, qui n'est pas le véritable enfant du couple mais un rescapé de l'orphelinat, se ballade en coulisse allant jusqu'à se cacher sous une banquette où il sera deux messieurs enfumer la pièce et deux actrices se changer ?
Une déception mais surtout une profonde incompréhension pour quelqu'un qui s’attendait à découvrir la fameuse manufacture du ghetto juif de Lodz qui au final ne sera évoqué que le temps d'un très court dialogue.
J'ai vraiment essayé de m'accrocher mais je n'ai malheureusement pas réussi à comprendre ce que je lisais.
Dans LA FABRIQUE DE PAPIER TUE-MOUCHES défilent à la barre les pros et les antis qui scellent le sort du vieil homme.
En parallèle, l'un des narrateurs qui assiste au procès en spectateur, visite la ville de Lodz en compagnie d'une jeune femme dont il s'est épris sur les bancs de la salle d'audience.
Je pense que les quelques lignes ci-dessus résument parfaitement ce que je retiens du roman car à peine 10 minutes après l'avoir refermé je suis incapable de me souvenir de davantage de détails et d'en sortir quelque chose de cohérent.
Les témoins se succèdent à une vitesse folle, coupés par une visite décousue des environs et du tribunal. Difficile d'écrire une chronique quand on n'a pas compris sa lecture. Je n'ai pas réussi à trouver de lien entre chaque chapitre si ce ne sont les personnages récurrents.
Pourquoi un accusé irai assister, en plein procès, à une pièce de théâtre où l'un des acteurs joue son personnage, tout en étant assis à grande distance de la loge de son épouse qu'elle partage avec sa belle-soeur qu'elle n'apprécie guère et dont il n'avait pas été question jusque là et dont il ne sera plus question ensuite, tandis que l'enfant, qui n'est pas le véritable enfant du couple mais un rescapé de l'orphelinat, se ballade en coulisse allant jusqu'à se cacher sous une banquette où il sera deux messieurs enfumer la pièce et deux actrices se changer ?
Une déception mais surtout une profonde incompréhension pour quelqu'un qui s’attendait à découvrir la fameuse manufacture du ghetto juif de Lodz qui au final ne sera évoqué que le temps d'un très court dialogue.
J'ai vraiment essayé de m'accrocher mais je n'ai malheureusement pas réussi à comprendre ce que je lisais.
January 23, 2025
Pomysł tej książki sprowadza się do opisania sądu nad Chaimem Rumkowskim, przewodniczącym Judenratu w getcie łódzkim. Ani nic takiego nie miało miejsca, ani osoby, które tam się pojawiły, jako świadkowie oskarżenia, obrony nie mogły żyć w tej hipotetycznej chwili. Ta oniryczna wizja może przypominać sąd ostateczny, a może jest po prostu snem narratora, który został poproszony o relacjonowanie rozprawy. Z czym mamy zatem do czynienia: ze snem, z sądem ostatecznym, osądem historii, wspomnieniem (wywołaniem z niepamięci tych osób i zdarzeń)? To pytanie autor pozostawia bez odpowiedzi.
I nie jest to jedyne pytanie. Są jeszcze inne: czy można być przyzwoitym w nieprzyzwoitych czasach? Czy można postąpić inaczej? Czy życie jednych jest cenniejsze od życia drugich? Czy jest coś takiego jak “mniejsze zło”? Jak zachować się, gdy w grę wchodzi życie tysięcy ludzi? Jak powinno sprawować się władzę i czy w takiej sytuacji można ją przyjąć?
Cienie, duchy ludzi - ofiar i współpracowników, którzy byli w getcie opowiadają swoją historię, przytaczają argumenty za i przeciw.Wyłaniający się obraz ani nie jest prosty, ani oczywisty. Całość przeplatana jest obrazami współczesnej Łodzi, dając czytelnikowi do zrozumienia, że ma za bardzo nie odbiegać od rzeczywistości, by dostrzec, że miejsca przechowują pamięć tych zdarzeń i osób.
Bardzo oryginalny temat z szacunkiem i rozwagą przedstawiony; przy okazji wielka biegłość językowa, stylistyczna oddająca nastroje, emocje bohaterów. Książka trudna w czytaniu, odbiorze, ale ważna, stawiająca pytania i zmuszająca do zastanowienia. Dająca też pewnego rodzaju komfort, że nie byliśmy na miejscu tych ludzi i nie musieliśmy dokonywać wyborów.
I nie jest to jedyne pytanie. Są jeszcze inne: czy można być przyzwoitym w nieprzyzwoitych czasach? Czy można postąpić inaczej? Czy życie jednych jest cenniejsze od życia drugich? Czy jest coś takiego jak “mniejsze zło”? Jak zachować się, gdy w grę wchodzi życie tysięcy ludzi? Jak powinno sprawować się władzę i czy w takiej sytuacji można ją przyjąć?
Cienie, duchy ludzi - ofiar i współpracowników, którzy byli w getcie opowiadają swoją historię, przytaczają argumenty za i przeciw.Wyłaniający się obraz ani nie jest prosty, ani oczywisty. Całość przeplatana jest obrazami współczesnej Łodzi, dając czytelnikowi do zrozumienia, że ma za bardzo nie odbiegać od rzeczywistości, by dostrzec, że miejsca przechowują pamięć tych zdarzeń i osób.
Bardzo oryginalny temat z szacunkiem i rozwagą przedstawiony; przy okazji wielka biegłość językowa, stylistyczna oddająca nastroje, emocje bohaterów. Książka trudna w czytaniu, odbiorze, ale ważna, stawiająca pytania i zmuszająca do zastanowienia. Dająca też pewnego rodzaju komfort, że nie byliśmy na miejscu tych ludzi i nie musieliśmy dokonywać wyborów.
May 6, 2016
שאלת היודנרטים היהודיים בגטאות, מעמדם כשילטון עצמי יהודי בעת מלחמת העולם השניה ותפקידם במערך השליטה הנאצי (ובמיוחד תפקידם במימוש "הפתרון הסופי") עלתה באופן נוקב החל משנות ה- 70. מדובר באחת השאלות המורכבות והסבוכות ביותר שעלו לדיון ציבורי לאחר השואה.
היודנרט היה מועצה יהודית שהוקמה בגיטאות בפקודת הנאצים. לנוכח היות היהודים חסרי מעמד אזרחי במדינות אירופה הכבושות, ליודנרטים בגטאות נועד תפקיד מכריע כגוף מקשר ומתווך בין האוכלוסיה האזרחית היהודית לבין מוסדות השילטון הנאציים וכגוף האמון על הסדרת העיניינים הפנימיים של היהודים בגטאות עצמם.
למרות שמכלול פעולתם של היודנרטים כגופים שילטוניים עומד לדיון ומחקר, והדעות נחלקות בין אלה הרואים בהם משתפי פעולה (חנה ארנדט) ואלה הרואים בהם גופים שחיזקו והאריכו את העמידה היהודית, ניתן להבחין במקשה הזו התייחסות ספציפית לראשי היודנרט שחלקם הפכו להיות דמויות שנויות במחלוקת קשה.
במסמך שצירפתי לסקירה מאתר יד ושם, מבחינים בין 2 סוגי ראשי יודנרטים: אלה שביקשו להמשיך להפעיל את הקהילה היהודית כבעבר ולבצע את הוראות הגרמנים רק באם הן לא ניתנות לעקיפה לעומת אלה שסברו שיש לגלות יוזמה כדי להציל את המצב תוך ניסיונות להראות לכובש את היצרנות והתועלת של המגזר היהודי.
בין האחרונים היה מרדכי חיים רומקובסקי, ראש היודנרט בגטו לודז' שנמנה עם ראשי היודנרטים שקבעו מי לחיים ומי למוות בניסיון להציל את יתרת היהודים שבגטו.
סיפורו של רומקובסקי מהווה את התשתית הסיפורית ל "בית חרושת למלכודות זבובים". הסופר מוזמן למשפט חסוי וסודי שנערך לרומקובסקי. במהלכו מובאות עדויות אופי ואחרות וסיפור אירועים מחיי הגטו בעת שילטונו ללא מייצרים של מי שכונה "המלך חיים".
הספר מתאר את הדילמות הקשות שעמדו בפני רומקובסקי ואת האסקלציה בדרישות הבלתי אפשריות של הגרמנים מראשי היודנרט. הסופר מצרף במהלך הסיפורי נאומים ודברים שנשא רומקובסקי בפני תושבי הגטו מתוך אמונה שאם ישמר השקט, יעזבו השילטונות הנאציים את היהודים והם יוכלו לשרוד את המלחמה. אחד הנאומים שהוא מביא הוא הנאום הידוע : "תנו לי את הילדים" בעת אקציית הילדים ב- 1942.
רומקובסקי שגה לחשוב שאם יתן את הילדים, הזקנים, החולים והנכים, הנאצים לא יבואו בדרישות נוספות אולם מהר מאוד מיצה את האוכלוסיה החלשה ונאלץ לשלוח לכיבשנים גם אוכלוסיה שהיתה יצרנית.
הנאצים העמידו בפני ראשי היודנרטים דילמה מוסרית קשה שבמהותה דומה לסיפור המקראי של אברהם הנדרש לעלות לעולה את בנו. לכן, הדימוי החזק של ״ת��ו לי את הילדים״ עובד בצורה מתעתעת כל כך. הנאצים לא היו אלוהים המבקש נאמנות עיוורת, והמוטיבציה שלהם היתה שונה לחלוטין. ראשי היודנרטים שהבינו את המדרון החלקלק שעומד לפתחם בעצם מילוי הדרישה הנאצית סירבו לשתף פעולה והסופר מביא דוגמאות כאלה.
מאידך, אני יכולה להבין את ההנחה התועלתנית שממנה פעל רומקובסקי, אלא שלא הכל נמדד היסטורית במונחים של תועלתנות הכלל. וכך הוא גם נשפט היסטורית גם בשל העובדה שבסופו של דבר נכשל ושיקול הדעת שלו לא הוכיח עצמו.
הדמות של רומקובסקי מקבלת עומק מיוחד בשל העובדה שלא נשמע קולו במשפט. למעט מספר פעמים שהוא מבקש להגיב ומושתק למעשה עי השופט, קולו נדם.
במובנים רבים זה ספר טורד מנוחה ודעת. הוא מכניס את הקורא למצב כאוטי מעצם המבנה שלו ומעניק את תחושת המציאות ששררה באותה העת: תקווה שהתנפצה. גם המספר מתמודד עם האכזבה הזו שלהיסטוריה כיוון ומגמה שלא ניתן לשנותם.
הסופר אנדז'יי בארט מבריק בטכניקה שלו והוא מצליח לשאוב את הקורא לספירלה של אירועים. אווירת הלחץ לא רק נוצרת מתוך העדויות של האנשים שרובם מתים בין אם נרצחו ע"י הנאצים או בין אם מתו מוות טבעי אלא גם סיפור המשנה בספר, שבו משוטט הסופר עם אחת הבחורות שפגש בעת המשפט ויוצא לשוטט איתה בחוצות לודז' בניסיון לאתר את שרידי העבר ולהגיע איתם למנוחה.
אחד מהספרים הטובים והמסעירים שיצא לי לקרוא בתקופה האחרונה.
היודנרט היה מועצה יהודית שהוקמה בגיטאות בפקודת הנאצים. לנוכח היות היהודים חסרי מעמד אזרחי במדינות אירופה הכבושות, ליודנרטים בגטאות נועד תפקיד מכריע כגוף מקשר ומתווך בין האוכלוסיה האזרחית היהודית לבין מוסדות השילטון הנאציים וכגוף האמון על הסדרת העיניינים הפנימיים של היהודים בגטאות עצמם.
למרות שמכלול פעולתם של היודנרטים כגופים שילטוניים עומד לדיון ומחקר, והדעות נחלקות בין אלה הרואים בהם משתפי פעולה (חנה ארנדט) ואלה הרואים בהם גופים שחיזקו והאריכו את העמידה היהודית, ניתן להבחין במקשה הזו התייחסות ספציפית לראשי היודנרט שחלקם הפכו להיות דמויות שנויות במחלוקת קשה.
במסמך שצירפתי לסקירה מאתר יד ושם, מבחינים בין 2 סוגי ראשי יודנרטים: אלה שביקשו להמשיך להפעיל את הקהילה היהודית כבעבר ולבצע את הוראות הגרמנים רק באם הן לא ניתנות לעקיפה לעומת אלה שסברו שיש לגלות יוזמה כדי להציל את המצב תוך ניסיונות להראות לכובש את היצרנות והתועלת של המגזר היהודי.
בין האחרונים היה מרדכי חיים רומקובסקי, ראש היודנרט בגטו לודז' שנמנה עם ראשי היודנרטים שקבעו מי לחיים ומי למוות בניסיון להציל את יתרת היהודים שבגטו.
סיפורו של רומקובסקי מהווה את התשתית הסיפורית ל "בית חרושת למלכודות זבובים". הסופר מוזמן למשפט חסוי וסודי שנערך לרומקובסקי. במהלכו מובאות עדויות אופי ואחרות וסיפור אירועים מחיי הגטו בעת שילטונו ללא מייצרים של מי שכונה "המלך חיים".
הספר מתאר את הדילמות הקשות שעמדו בפני רומקובסקי ואת האסקלציה בדרישות הבלתי אפשריות של הגרמנים מראשי היודנרט. הסופר מצרף במהלך הסיפורי נאומים ודברים שנשא רומקובסקי בפני תושבי הגטו מתוך אמונה שאם ישמר השקט, יעזבו השילטונות הנאציים את היהודים והם יוכלו לשרוד את המלחמה. אחד הנאומים שהוא מביא הוא הנאום הידוע : "תנו לי את הילדים" בעת אקציית הילדים ב- 1942.
רומקובסקי שגה לחשוב שאם יתן את הילדים, הזקנים, החולים והנכים, הנאצים לא יבואו בדרישות נוספות אולם מהר מאוד מיצה את האוכלוסיה החלשה ונאלץ לשלוח לכיבשנים גם אוכלוסיה שהיתה יצרנית.
הנאצים העמידו בפני ראשי היודנרטים דילמה מוסרית קשה שבמהותה דומה לסיפור המקראי של אברהם הנדרש לעלות לעולה את בנו. לכן, הדימוי החזק של ״ת��ו לי את הילדים״ עובד בצורה מתעתעת כל כך. הנאצים לא היו אלוהים המבקש נאמנות עיוורת, והמוטיבציה שלהם היתה שונה לחלוטין. ראשי היודנרטים שהבינו את המדרון החלקלק שעומד לפתחם בעצם מילוי הדרישה הנאצית סירבו לשתף פעולה והסופר מביא דוגמאות כאלה.
מאידך, אני יכולה להבין את ההנחה התועלתנית שממנה פעל רומקובסקי, אלא שלא הכל נמדד היסטורית במונחים של תועלתנות הכלל. וכך הוא גם נשפט היסטורית גם בשל העובדה שבסופו של דבר נכשל ושיקול הדעת שלו לא הוכיח עצמו.
הדמות של רומקובסקי מקבלת עומק מיוחד בשל העובדה שלא נשמע קולו במשפט. למעט מספר פעמים שהוא מבקש להגיב ומושתק למעשה עי השופט, קולו נדם.
במובנים רבים זה ספר טורד מנוחה ודעת. הוא מכניס את הקורא למצב כאוטי מעצם המבנה שלו ומעניק את תחושת המציאות ששררה באותה העת: תקווה שהתנפצה. גם המספר מתמודד עם האכזבה הזו שלהיסטוריה כיוון ומגמה שלא ניתן לשנותם.
הסופר אנדז'יי בארט מבריק בטכניקה שלו והוא מצליח לשאוב את הקורא לספירלה של אירועים. אווירת הלחץ לא רק נוצרת מתוך העדויות של האנשים שרובם מתים בין אם נרצחו ע"י הנאצים או בין אם מתו מוות טבעי אלא גם סיפור המשנה בספר, שבו משוטט הסופר עם אחת הבחורות שפגש בעת המשפט ויוצא לשוטט איתה בחוצות לודז' בניסיון לאתר את שרידי העבר ולהגיע איתם למנוחה.
אחד מהספרים הטובים והמסעירים שיצא לי לקרוא בתקופה האחרונה.
September 1, 2014
ваша смерть не означає, що вас не судитимуть.
ваша співпраця не означає, що вас не стратять.
"фабрика мухобійок" – то така фантасмагорія, розповідь про уявний посмертний суд над хаїмом румковським (головою юденрату лодзинського гетто), куди прибувають не тільки сам хаїм із сім'єю, а й страчені євреї, сторонні спостерігачі (ханні арендт на тих кількох сторінках, де вона з'являється, добряче дістається – в її персонажі найбільше помітне суб'єктивне авторське ставлення) і один сучасний польський письменник, якого запрошують написати реляцію з залу суду, але там він знайомиться з сестрою кафки й тому майже весь суд прогулює. власне, оця лінія сучасного польського письменника виглядає дуже слабко й доволі випадково; зрозуміло, що вона в основному потрібна, щоб показати лодзь після гетто, але з такими успіхами можна було вигадати щось більше допасоване до тексту.
румковський – персонаж неоднозначний, і так само неоднозначний суд над ним. незважаючи на висновки, до яких доходять у фіналі суддя, прокурор і адвокат, у читача лишається чимало запитань, відповіді на які можна шукати хіба в собі. що таки каже про якісну белетристику.
ваша співпраця не означає, що вас не стратять.
"фабрика мухобійок" – то така фантасмагорія, розповідь про уявний посмертний суд над хаїмом румковським (головою юденрату лодзинського гетто), куди прибувають не тільки сам хаїм із сім'єю, а й страчені євреї, сторонні спостерігачі (ханні арендт на тих кількох сторінках, де вона з'являється, добряче дістається – в її персонажі найбільше помітне суб'єктивне авторське ставлення) і один сучасний польський письменник, якого запрошують написати реляцію з залу суду, але там він знайомиться з сестрою кафки й тому майже весь суд прогулює. власне, оця лінія сучасного польського письменника виглядає дуже слабко й доволі випадково; зрозуміло, що вона в основному потрібна, щоб показати лодзь після гетто, але з такими успіхами можна було вигадати щось більше допасоване до тексту.
румковський – персонаж неоднозначний, і так само неоднозначний суд над ним. незважаючи на висновки, до яких доходять у фіналі суддя, прокурор і адвокат, у читача лишається чимало запитань, відповіді на які можна шукати хіба в собі. що таки каже про якісну белетристику.
July 6, 2016
Moim zdaniem powinna to być pozycja obowiązkowa dla ludzi kochających Łódź.
Każdy łodzianin powinien znać losy łódzkiego getta i samego Rumkowskiego z conajmniej kilku źródeł. Kiedy zacznie się już czytać kolejne książki z tej tematyki obraz trochę się klaruje.
Mi bardzo podobało się podejście autora do tematu, ale bez tła (np. dzienników Dawida Sierakowiaka albo po prostu historii getta) może być trudne w odbiorze. Dla ludzi gotowych zgłębić temat - może być jednak ciekawym punktem wyjścia...
Każdy łodzianin powinien znać losy łódzkiego getta i samego Rumkowskiego z conajmniej kilku źródeł. Kiedy zacznie się już czytać kolejne książki z tej tematyki obraz trochę się klaruje.
Mi bardzo podobało się podejście autora do tematu, ale bez tła (np. dzienników Dawida Sierakowiaka albo po prostu historii getta) może być trudne w odbiorze. Dla ludzi gotowych zgłębić temat - może być jednak ciekawym punktem wyjścia...
Displaying 1 - 10 of 10 reviews