What do you think?
Rate this book
שכול וכשלון
שכול וכשלון, הרומן האחרון שפרסם יוסף חיים ברנר בחייו, הוא מפסגות יצירתו ומשיאי הספרות הישראלית. מהדורה מחודשת זו שרואה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד, בצירוף אחרית –דבר של מנחם ברינקר שנכתבה במיוחד עבורה, רואה אור בשנת ה-85 להירצחו של ברנר.
לפני כמה שנים, בספינה ההולכת מנמל‑סעיד לאלכסנדריה של מצרים, חלה במחלת‑הרוח אדם עלוב ומכוער אחד, שבשיחותיו אתי, חברו לספינה, מקודם לזה, הרבה להטעים את הצורך ביחס טוב לבני‑אדם. האיש היה כבן שלושים ושלוש בחתותו, ופניו, שהיו גם מקודם מתוחים מתיחות תמידית, בלתי‑פוסקת, הביעו מבוכה גמורה. ויהי כאשר הורד, נשאר אחריו בספינה יתום פעוט – צקלון קטן, וממנו נתגלגלו ובאו לידי קונטרסי‑רשימות אחדים שמתוכם נודע לי , כי האיש חלה את חליו זה לא בפעם הראשונה. בעקבות הקונטרסים ההם עמדתי אז, כשבאתי אל היבשה ואל המנוחה, והעליתי על הכתב, בצורה המקובלה והרגילה של סיפור, פרקים אחדים על מעשיו וחיי נפשו של אותו אדם בשנות חייו האחרונות. ואולם סיבות שונות גרמו לכך, שאת הפרקים ההם לא הוצאתי לאור עד היום. בין הפנימיות שבסיבות אלו העיקרית היא אולי, זו, שלבי היסס על שמצד אחד לא השתמשתי בכל החומר ועדיין שיירתי ענינים אחדים הצריכים לגופם ומצד שני לא עיבדתי ולא חיברתי ככל הצורך גם את המעט שהשתמשתי בו ועדיין ריח "מימוּארים" נודף מן הפרקים, ובהרבה מקומות נשמע עדיין אפילו קול של מדבר בעדו בגוף שלישי... איך שיהיה, וכיום הזה, שלמרות כל הפקפוקים בנוגע לצורה, שלא פסקו ולא יפסקו, כמובן, הרני מחליט, סוף‑סוף, להטילו לבין הקוראים – את ה"סיפור" הזה! וכמו שהוא אתי בכתובים מאז: בלי תיקונים! הרי אני דולג בקפיצה אחת גם על היסוס‑לבי בנוגע לדבר אחד, שאינו כבר מגוף הענין, אבל בכל זאת מעורר פקפוק, היינו בנוגע לזמן הוצאתו לאור, זמן שאינו גורם ואינו מתאים כלל לקריאת סיפורים ממין זה.אמנם, כשאני לעצמי, יש שאני, בעל‑הסיפור, משלה את עצמי לחשוב, שאין הדבר נורא כל‑כך, כי בכגון דא אין התחומים שבין "בזמנו" ו"שלא בזמנו" כל‑כך מוגבלים וקבועים: עינויי האדם המסכן, צריך לשער, לעולם יעמדו, ומאַבּדים עצמם לדעת, או יוצאים מן הדעת, על כי לא יכלו נשוא חרפת חייהם הפרטיים הדלים, יקרו גם בזמנים שיותר נהדרים (הן ראה ראינו, שהדאגה הקטנה על חייו הבטלים אצל כל אחד ואחד מאתנו לא פסקה גם בימינו אלה, הימים הגדולים, המהממים). אבל, בכל זאת, גם הפקפוק הזה נשאר פקפוק וצריך עיון.
לפני כמה שנים, בספינה ההולכת מנמל‑סעיד לאלכסנדריה של מצרים, חלה במחלת‑הרוח אדם עלוב ומכוער אחד, שבשיחותיו אתי, חברו לספינה, מקודם לזה, הרבה להטעים את הצורך ביחס טוב לבני‑אדם. האיש היה כבן שלושים ושלוש בחתותו, ופניו, שהיו גם מקודם מתוחים מתיחות תמידית, בלתי‑פוסקת, הביעו מבוכה גמורה. ויהי כאשר הורד, נשאר אחריו בספינה יתום פעוט – צקלון קטן, וממנו נתגלגלו ובאו לידי קונטרסי‑רשימות אחדים שמתוכם נודע לי , כי האיש חלה את חליו זה לא בפעם הראשונה. בעקבות הקונטרסים ההם עמדתי אז, כשבאתי אל היבשה ואל המנוחה, והעליתי על הכתב, בצורה המקובלה והרגילה של סיפור, פרקים אחדים על מעשיו וחיי נפשו של אותו אדם בשנות חייו האחרונות. ואולם סיבות שונות גרמו לכך, שאת הפרקים ההם לא הוצאתי לאור עד היום. בין הפנימיות שבסיבות אלו העיקרית היא אולי, זו, שלבי היסס על שמצד אחד לא השתמשתי בכל החומר ועדיין שיירתי ענינים אחדים הצריכים לגופם ומצד שני לא עיבדתי ולא חיברתי ככל הצורך גם את המעט שהשתמשתי בו ועדיין ריח "מימוּארים" נודף מן הפרקים, ובהרבה מקומות נשמע עדיין אפילו קול של מדבר בעדו בגוף שלישי... איך שיהיה, וכיום הזה, שלמרות כל הפקפוקים בנוגע לצורה, שלא פסקו ולא יפסקו, כמובן, הרני מחליט, סוף‑סוף, להטילו לבין הקוראים – את ה"סיפור" הזה! וכמו שהוא אתי בכתובים מאז: בלי תיקונים! הרי אני דולג בקפיצה אחת גם על היסוס‑לבי בנוגע לדבר אחד, שאינו כבר מגוף הענין, אבל בכל זאת מעורר פקפוק, היינו בנוגע לזמן הוצאתו לאור, זמן שאינו גורם ואינו מתאים כלל לקריאת סיפורים ממין זה.אמנם, כשאני לעצמי, יש שאני, בעל‑הסיפור, משלה את עצמי לחשוב, שאין הדבר נורא כל‑כך, כי בכגון דא אין התחומים שבין "בזמנו" ו"שלא בזמנו" כל‑כך מוגבלים וקבועים: עינויי האדם המסכן, צריך לשער, לעולם יעמדו, ומאַבּדים עצמם לדעת, או יוצאים מן הדעת, על כי לא יכלו נשוא חרפת חייהם הפרטיים הדלים, יקרו גם בזמנים שיותר נהדרים (הן ראה ראינו, שהדאגה הקטנה על חייו הבטלים אצל כל אחד ואחד מאתנו לא פסקה גם בימינו אלה, הימים הגדולים, המהממים). אבל, בכל זאת, גם הפקפוק הזה נשאר פקפוק וצריך עיון.
252 pages, Paperback
First published January 1, 1920
4 people are currently reading
81 people want to read
About the author
Joseph Hayyim Brenner
15 books7 followersJoseph Hayyim Brenner (Hebrew: יוסף חיים ברנר) was born to a poor Jewish family in Novi Mlini, Russian Empire. He studied at a yeshiva in Pochep, and published his first story, Pat Lechem ("A Loaf of Bread") in HaMelitz, a Hebrew language newspaper, in 1900, followed by a collection of short stories in 1901.
In 1902, Brenner was drafted into the Russian army. Two years later, when the Russo-Japanese War broke out, he deserted. He was initially captured, but escaped to London with the help of the General Jewish Labor Bund, which he had joined as a youth.
In 1905, he met the Yiddish writer Lamed Shapiro. Brenner lived in an apartment in Whitechapel, which doubled as an office for HaMe'orer, a Hebrew periodical that he edited and published in 1906–07. In 1922, Asher Beilin published Brenner in London about this period in Brenner's life.
Brenner married Chaya, with whom he had a son, Uri.
Brenner immigrated to Palestine (then part of the Ottoman Empire) in 1909. He worked as a farmer, eager to put his Zionist ideology into practice. Unlike A. D. Gordon, however, he could not take the strain of manual labor, and soon left to devote himself to literature and teaching at the Gymnasia Herzliya in Tel Aviv. According to biographer Anita Shapira, he suffered from depression and problems of sexual identity. He was murdered in Jaffa on May 1921 during the Jaffa riots.
In 1902, Brenner was drafted into the Russian army. Two years later, when the Russo-Japanese War broke out, he deserted. He was initially captured, but escaped to London with the help of the General Jewish Labor Bund, which he had joined as a youth.
In 1905, he met the Yiddish writer Lamed Shapiro. Brenner lived in an apartment in Whitechapel, which doubled as an office for HaMe'orer, a Hebrew periodical that he edited and published in 1906–07. In 1922, Asher Beilin published Brenner in London about this period in Brenner's life.
Brenner married Chaya, with whom he had a son, Uri.
Brenner immigrated to Palestine (then part of the Ottoman Empire) in 1909. He worked as a farmer, eager to put his Zionist ideology into practice. Unlike A. D. Gordon, however, he could not take the strain of manual labor, and soon left to devote himself to literature and teaching at the Gymnasia Herzliya in Tel Aviv. According to biographer Anita Shapira, he suffered from depression and problems of sexual identity. He was murdered in Jaffa on May 1921 during the Jaffa riots.
Ratings & Reviews
Friends & Following
Create a free account to discover what your friends think of this book!
Community Reviews
Displaying 1 - 4 of 4 reviews
Read
April 4, 2020dnf p.43. The author seems pretty interesting. I'm thinking this book might not be the best introduction to his work. I like the idea of the content, but not how it's being delivered. 1-2 stars, based solely on execution & presentation. The author even held off on publication for 6 years b/c he knew it needed work. I don't know why it wasn't ever done, though. Too bad. ----1 star to a possibly, very generous 2-stars. I can't recommend it, unfortunately.
April 29, 2020
"ברעיון־ההתפתחות, אינו יכול לתאר לו את האנושיות, את אירופה, בלי התנ”ך. דור הולך ודור בא – והתנ“ך לעולם עומד. התנ”ך הוא נצחי. מה? חפץ אומר איזה דבר? לא? האינוַליד שוב מתהפך בחליוֹ? שוכב המַנְיַק? בושה!…"
חי-חי... מה.. מה הייתי עושה אילו- לא היה ברנר! האיש... והטרוף... הלחץ! הלחץ! האוטופיה הגואלה קורסת על החלוץ העלם--- עד לכדי קבורה של מילות יומניו תחת הריסותיה, נעות בנסיון היחלצות נואש לכל כיווני המחשבה בתזזית--- עוועים!
בקצרה אחד הספרים האהובים עליי
חי-חי... מה.. מה הייתי עושה אילו- לא היה ברנר! האיש... והטרוף... הלחץ! הלחץ! האוטופיה הגואלה קורסת על החלוץ העלם--- עד לכדי קבורה של מילות יומניו תחת הריסותיה, נעות בנסיון היחלצות נואש לכל כיווני המחשבה בתזזית--- עוועים!
בקצרה אחד הספרים האהובים עליי
February 13, 2026
The beginning was a little herky jerky in my opinion, but once the story gets moving, it is really powerful. A great setting...Ottoman Palestine. Great characters. And translated by Halkin. I can see why Brenner is considered to be very important.
August 24, 2024
ויתרתי בעמוד 94. מבנה המשפטים ייחודי מאוד וקריא אפילו בשנת תשפ״ד, מה שכן העלילה דלה מאוד והריכוז המוגבל שלי הקשה עליי לזכור ולהבדיל דיה בין חלק מהדמויות.
Displaying 1 - 4 of 4 reviews