היה צריך לקרוא לספר הזה "ברברנותו של קורא המחשבות". היקפי הלהג הפסאודו פסיכולוגי - פילוסופי שהמחברת שופכת על הקורא, גורמים לי לתלוש את שערותי. עד כמה שהרעיון מבריק כך הביצוע חופר, מתיש, מעיק ובלתי נסבל במילים מעטות.
נטשתי אחרי 200 עמ. הברברת הזו פשוט לא בשבילי, היא משעממת אותי והעלילה הולכת לאיבוד בתוכה ולא ברור לאן היא מתקדמת.
הדמות המרכזית, נרי- קורא המחשבות- נרקסיסט שלא מצליח להשתמש במתנה שקיבל לעזור לזולת או להרגיש אמפטיה לזולת. הור משתמש ביכולת שלו כדי לנגח את האחרים, להוציא אותם קטנים ועלובים בדיוק כמו שהוא קטן ועלוב.
ספר מיותר בעיניי.