בספר זה מעלה ז'אק-אלן מילר את אומללות הסובייקט האנושי לנוכח הדחיפה האימתנית להתענגות ללא רסן על החדש, על האופנתי. "פולחן החדש הופך את הסובייקט לאובייקט – לפסולת". כיצד תתמקם הפסיכואנליזה ביחס לדחיפה הזו המשאירה את הסובייקט נטול מצפן? התשובה לכך היא שהפוליטיקה הלאקאניאנית היא הפוליטיקה של הסימפטום, "הדבר היחיד היכול לעמוד בפני האופן הסימפטומטי הממשי שבדחיפה לחדש הנו סימפטום אחר".
הפרקטיקה הלאקאניאנית אינה מעמידה בראש מעייניה את הלהיטות לרפא, כלומר להכחיד את הסימפטומים. אמנם האמרה הלאקאניאנית על "מה שלא ניתן לריפוי" אינה מהווה כותרת באף אחד מהשיעורים האלה, אך היא שזורה כחוט השני המקשר ביניהם. הקורא פוגש בשיעורים הללו התייחסות אל הסימפטום כבעיה שהיא גם פתרון. הפתרון הוא למה שבשפה של לאקאן מתנסח באפוריזם הידוע: "אין יחס מיני", כלומר פתרון בחיי האהבה. הדת, ההסכמות החוזיות, החינוך המיני, הפנטזיות למיניהן - כל אלה מהווים ניסיון כושל לכונן התאמה בין הפרטנרים. בספר זה מראה לנו ז'אק-אלן מילר באיזה אופן ההוראה האחרונה של לאקאן מכוונת להוכיח שניתן בהחלט להמציא שימוש בסימפטום אשר הופך אותו מסימן לאי-תפקוד למכשיר המקשר בין בדידויות אוטו-ארוטיות.
הספר הזה, שאין לו ממש מקבילה בלועזית, מבוסס על הרצאות וסמינרים שונים. אולי לא הייתי מרוכז, אולי סתם יום לא קל, אבל ממש לא ברור לי באיזה הקשר נאגדו ההרצאות האלה לכדי ספר ולמי הוא מיועד.
האם למדתי משהו חדש על לקאן? לא. האם למדתי מיהו אלן-מילר? לא, חוץ מזה שהתובנות שלו אכן מבריקות והייתי שמח לקרוא אותן במסגרת הנכונה. לא בטוח שהספר הזה עושה חסד לעבודתו, שכן נדמה והוא מומחה ללקאן שיש הרבה מה ללמוד ממנו, אולם הספר הזה של רסלינג לא ממש משיג את המטרה.
'הסימפטום הלאקאניאני' הוא אסופת הרצאות של הפסיכואנליטיקאי ז'אק-אלן מילר בתרגום מופתי לעברית, אשר לא מבייש את המקור הצרפתי. נושא ההרצאות הוא הסימפטום, על פי הגדרתו של לאקאן ובהמשך ישיר לקריאתו בפרויד ומה שלמד מעבודתו הקלינית. הוצאה נפלא, מומלץ.