דבר שמתחפש לאהבה

by Galia Oz, גליה עוז

"בילדותי אבא שלי היכה אותי, קילל והשפיל.
האלימות היתה יצירתית: הוא גרר אותי מתוך הבית וזרק אותי על המפתן בחוץ.
קרא לי טינופת. לא איבוד עשתונות חולף ולא סטירת לחי פה ושם אלא שִגרה של התעללות סדיסטית.
הפשע שלי היה אני עצמי, ולכן לענישה לא היה סוף.
היה לו צורך לוודא שאשבר."

האב הזה היה עמוס עוז. הדוברת היא סופרת הילדים גליה עוז וזאת פסקת הפתיחה של דבר שמתחפש לאהבה, ספרה האוטוביוגרפי הרואה אור לאחר שנים ארוכות של פחד, שתיקה והסתרה.

"הספר הזה הוא עלי," היא כותבת, "אבל אני לא יחידה. בתים כמו הבית שבו גדלתי צפים איכשהו בחלל, הרחק מהישג ידם של עובדים סוציאליים, מחוץ לטווח ההשפעה של מהפכות כמו מי טו, בלי להשאיר סימן ברשתות החברתיות. מסויטים ומבודדים, הם מצפינים בחוכמה את הסודות שלהם כמו ארגוני פשיעה. כדי לכתוב על זה אין לי ברירה אלא להתגבר על האילמוּת והחשאיות, על ההרגל לשמור הכול בבטן ועל הפחד מה יגידו. אני לא באמת מתגברת, כמובן. אבל אני כותבת."

דבר שמתחפש לאהבה הוא עדות כנה וחשופה על חייה של עוז, אבל גם מסמך ייחודי על הדינמיקה של עריצות בתוך המשפחה, שראשיתה באלימות פיזית ומילולית, ואחריתה בהטרדה מאיימת ובהפצה מכוונת של השמצות שקריות, במטרה להשתיק את הצד הנפגע. על הדיבה שהפיץ אביה, שהתגלתה לה רק לאחר מותו, כותבת עוז:

"אנשים מבוגרים יודעים, פחות או יותר, מה הופך דיבה לעבירה פלילית בספר החוקים, אבל רק מי שנפל קורבן להטרדה, לחרם, לבריונות ברשתות החברתיות או לקשר קרוב עם פסיכופת יוכל להבין איך לשקר מכוּון מטרה יש כוח להתביית על אדם ולהרוס אותו, פשוטו כמשמעו. לא כמעט, לא אולי, לא בערך, לא בכפוף לפרשנות."

התובנות שמציעה גליה עוז נשענות על ניסיון אישי ועל תחקיר, ומושרשות בקרקע אקדמית ופואטית עשירה. למרות הכל, אין בהן זעם או ייאוש.
דבר שמתחפש לאהבה הוא "מדריך-כיס לניצולי התעללות", אבל הוא נכתב עבור כל מי שמוכן להישיר מבט אל הצללים שבחיי בני אדם ואל מציאות שבה הבית איננו תמיד מקום בטוח.

Genres: Nonfiction, Memoir

110 pages, ebook

Published February 1, 2021

Reviews

[Gaya Aran · Rating 2 out of 5]

אני עומדת להיכנס לאזור קצת מסוכן. עם ספרים כאלו אני תמיד מרגישה שלא כדאי להתעסק בכלל, כי גם אם תהיה לי ביקורת עליהם, לא ארגיש בנוח לגביה.
גם הפעם חשבתי פשוט לא להתעסק, עד שהתחלתי לקרוא את למה לך להיות מאושרת אם את יכולה להיות נורמלית?, ונזכרתי שגם ממואר על הורות מתעללת - אפשר לכתוב בצורה יצירתית, שואבת ומסקרנת, וכל מה שפחות אהבתי בספר הנוכחי התחדד עבורי.

אין פה בכלל רלוונטיות לדיון האם אני מאמינה לה או לא, ואפשר פשוט לצאת מנקודת הנחה שאני מאמינה לה - הטלת ספקות זה בהחלט לא מה שהעסיק אותי במהלך הקריאה. הביקורת שיש לי, היא יותר ביקורת על הכתיבה עצמה והאופן בה גליה עוז החליטה לשטוח את מה ששטחה ברובד הספרותי. קשה לתת ביקורת ספרותית לספר הזה, אבל אני מאמינה שזה חשוב.

כשסיימתי לקרוא את הספר הזה, יצאתי בתחושה שגלי עוז פרסמה אותו ככתב-הגנה, כמו פוסט מאוד ארוך בפייסבוק שהוא תגובה לפוסטי שיימינג אחרים שהופצו לגביה. וכדי לבסס את כתב ההגנה הזה, היא עושה שימוש בהרבה ספרות מקצועית-פסיכולוגית בנושא של ילדים שעברו התעללות, כמו כדי לתת אסמכתאות מבעלי מקצוע לדברים שהיא אומרת.

אני מבינה את הצורך שהרגישה להגן על עצמה, מפני סיפורים שהופצו לגביה, מול טענות שעלולות לעלות בעקבות פרסום של דבר כזה. אבל היא עסקה יותר מדי בהתקבלות של הספר בזמן הכתיבה, מאשר בכתיבה אמיתית, כנה, פריקה מהקרביים, שלא הרגשתי שקיימת. האווירה הכללית הזו שהספר שאני קוראת הוא יותר כתב הגנה מאשר פריקה ממשית או ממואר, הרסה לי את מה שהספר הזה יכול היה להיות. והוא בהחלט יכול היה להיות טוב. זה לא רלוונטי בעיניי, וגם בעיניי גליה עוז כמו שהיא מסבירה, שהאבא המתעלל במקרה הזה הוא עמוס עוז הסופר הנערץ. אבל כשסיימתי את הספר, לא יכולתי שלא להודות ביני לבין עצמי, שאני בהחלט לא מאמינה שהספר היה מתפרסם אם האבא המדובר לא היה עמוס עוז. פשוט מאוד כי בתור ספר - הוא לא מספיק.

למרות כל המחשבות שלי בנוגע לספר עצמו, והתחושה שלי שכתיבתו לא באמת נבעה מפריקה בריאה ואמיתית מצד הכותבת אלא מתוך מצוקה גם בשעת הכתיבה עצמה ותחושת רדיפה, אני מקווה שאני טועה, ושכתיבת הספר כן עזרה לה. אני מודה שאני בעיקר יצאתי ממנו מיואשת, ולא מיואשת עם רצון לקום, לפעול ולנסות למגר את התופעה, או עם איזו זווית חדשה ומעניינת לגביה - אלא פשוט מיואשת וחסרת מילים.

[Racheli Zusiman · Rating 5 out of 5]

חזק ומרתק. הספר הזה הוא מבחינתי המשך קריאה של הספרים "הורים מרעילים" ו-"ילדות של נסיכה" שקראתי בעבר בנושא הורות נרקיסיסטית. כאן יש לנו עדות ממקור ראשון של ילדה שחוותה הורות כזו. כתיבה מצוינת ומדויקת, הסברים ממקורות ומחקרים שנותנים את הרקע הפסיכולוגי והמקצועי לנושא. הדיווח אמין ביותר עם דוגמאות ועדויות. גליה גם עונה לכל הביקורת שהוטחה בה (כגון "למה רק עכשיו" וכו'). כאמור המחשה מדויקת ומפורטת. מומלץ מאוד לקרוא.

[Nebuchadnezzar Kander · Rating 5 out of 5]

קשה להמעיט בחשיבות החיבור הזה, וגם קל להמעיט בכמה הקריאה בו יכולה להיות קשה מנשוא עבור אנשים מסויימים. חוויתי לילה ללא שינה אחרי שקראתי את השליש הראשון. הרבה דברים צפו בגוף ובנפש. כתבתי, אבל אני לא אמיץ כמו גליה וכנראה לא אפרסם את הדברים שכתבתי באותו הלילה.
בוודאי הקריאה תהיה קשה גם למי שלא רוצה לחיות בעולם כמו העולם שהיא מתארת. שרוצה לחיות בעולם "שאחרי" כבר עכשיו. שמפחד שהילדים שלו יאמרו עליו שהוא הורה מתעלל. גם עבור הטיפוס הראשון וגם עבור הטיפוס השני, מומלץ לקרוא את החיבור הקצר של גליה עוז על הורים מתעללים, על דינמיקות של גזלייטינג, על גולדן צ'יילדס ועל התגברות בצל זכרונות כואבים - שורפים ממש - מפעם.

[Nimrod Rapaport · Rating 2 out of 5]

הספרון הקטן הזה לא החליט ממש מה הוא רוצה להיות. אישום נגד עמוס עוז האב שהתנהג בצורה נוראית לבתו? מבוא לפסיכולוגיה של מדוכאים עם הסברים וניתוחים שיעזרו לאלו שסבלו בילדותם להבין יותר טוב את עצמם? או מעין ממואר שעוקב אחר התמודדותה של גליה עוז בהתחלה עם זכרונות ילדותה, ובהמשך עם ההשתקה והאיבה שהופנתה אליה בעקבות טענותיה כלפי אביה (וגם לפניה)?
ולכן לתחושתי, יצא שהוא מפספס בשלושתם.

לא הצלחתי להבין מהמעט שתואר על ידי גליה, במה התבטאה האכזריות של אביה (יש יותר תיאור של תחושותיה ופרשנותה להתנהגותו ופחות מדי ההתנהגות המדוברת, למעט שלושה מקרים של אלימות פיזית ושלושה טקסטים של האב שהיא מנתחת באופן שלילי, היא לא מספקת הסברים או דוגמאות קונקרטיות, והמעט שהיא מציגה לא חד משמעי מספיק כדי שבשבילי כקורא אוכל להבין ולהזדהות או להבין ולו במעט את שעבר עליה); לא הזדהיתי עם הניתוחים הפסיכולוגיים שגליה העניקה לאביה ועבור ילדים אחרים שעברו התעללות בילדותם; ומה שהכי פגע ביכולת להתחבר לספר היא העובדה שלא הצלחתי להרגיש הזדהות עם גליה עצמה, שבוודאי עברה מאמצים ומאבקים קשים כדי לכתוב ספר טעון זה ולהחליט לפרסמו.

יכול להיות שבעיות אלו נבעו מהקושי העצום בתיאור מציאות או זיכרונות טעונים כל כך. ויכול להיות שגליה מותשת מהצורך להצדיק את עצמה, משהו שמאד מורגש לכל אורך הספר, במהלכו היא כבר עונה לכל מי שפקפק בה בתקופת הנתק הארוכה מאביה, ומי שעוד יפקפק בה לאחר הפרסום של הספר; מדוע הם טועים ומדוע לא מדובר בפרשנות אלא בעובדות. גם כשהיא מנתחת את אביה, היא לא עוסקת בספקולציות "אולי רצה כך כך", אלא "רצה למחוק אותי".

כך יצא שסיימתי את הספר בתחושה של החמצה, כיוון שלא הצלחתי להתחבר לדברים המובאים בו, ולא להזדהות עם תיאוריה של גליה; וגם לא להצליח להכריע ביני לבין עצמי מה אני מסיק מהדברים האמורים, כיוון שהיו עמומים לטעמי.

[the.bookish.kingdom · Rating 3 out of 5]

היה מעניין לקרוא את הספר ולהיחשף לצד אחר של סופר מפורסם בארץ (שאגב טרם יצא לי לקרוא אחד מספריו). אהבתי שהיו בסיפור סימוכים מהספרות לגבי דברים שהיא טענה, זה עזר להבין ולהבהיר את כוונתה. כמו כן, הספר מעביר את המסר שדברים לעיתים לא נראים אותו הדבר מבפנים.
הספר עוסק בנושאים כבדים וכואבים ולכן ממליצה לבדוק את הטריגרים לפני הקריאה.

טריגרים (שעולים לי כרגע): אלימות מילולית ופיזית, התעללות והזנחה.

[Ella Kaufman · Rating 5 out of 5]

קשה וחובה.
ולא כי זה עמוס עוז.
כל הורה ת.ימצא פה חומר למחשבה...

[Roni · Rating 5 out of 5]

ספר שהוא בעיטה בבטן ובלב. לא כי הוא (גם) על עמוס עוז, אלא בגלל שהמחברת מנסחת בצלילות חוויה שהיא לרוב עמומה למדי, גם למי שחווה אותה. עוד אחזור לספר הזה.

[Gasoline Horsey · Rating 4 out of 5]

It reads more like a confession in a blog post than an actual book but given the tangibility of the described pain, it still deserves a favorable rating.

[pizza boy · Rating 4 out of 5]

זה לא משנה לי בכלל הקשר לעמוס עוז. זה פשוט לא מעניין. זה לא מעניין אם היא אומרת את האמת או לא. למה? כי סיפןרים כאלה בטוח יש. יש אלפים כאלה שמתקיימים כרגע, בזמן שאתם קוראים את הreview שלי. וזה עצוב, וזה שובר את הלב. זה מדהים איך דברים מהעבר משנים את ההווה ואת העתיד. צריך למנוע את זה. כל אחד צריך לשאול את עצמו, אני מתנהג בסדר?
סיפור כןאב וקשה, מומלץ