What do you think?
Rate this book
קנאת סופרות
אביגיל שלו חלמה מילדות להיות סופרת נחשבת. עכשיו, בגיל ארבעים ושתיים, נראה שהגשימה סוף סוף את החלום. היא הוציאה לאור שלושה ספרים מצליחים, ספריות ומועדוני קריאה מזמינים אותה להרצות בפניהם, וזה עתה נודע לה שספרה השלישי זכה להיות מועמד לפרס ספיר. היא הייתה צריכה לחשוב על עצמה כעל מושא לקנאה. במקום זאת, עינה צרה בסובבות אותה: בסופרות ידועות ממנה, בסופרות אלמוניות, באביגיל נגבי, שנמאס לה שכולם מבלבלים ביניהן, אפילו בטל, תלמידתה בסדנת הכתיבה. מה אוכל אותך, אביגיל? הרי את חיה את החלום.
אלא שהסדקים הדקים הנבעים בחלום הופכים מבלי משים לבקיעים. בהדרגה הולכים חייה של אביגיל ומסתבכים במסלול פרוע, מפתיע ומשעשע, והיסודות היציבים שעליהם בנוי עולמה מתערערים בזה אחר זה. ובזמן שאביגיל מגלה באמצע החיים משהו חדש על עצמה, מגלים הקוראים כמה דברים על כוחה של הכתיבה, על קסמה של אחיזת עיניים ועל הגבול שבין מציאות ובידיון.
קנאת סופרות מצייר תמונה מוחשית, מצחיקה-עצובה, של משבר כתיבה, משבר אמצע חיים נשי, והמשבר של עולם הספרות העכשווי. בכתיבה מדויקת ורגישה מספרת מאיה ערד סיפור חי, אנושי ונוגע ללב. זהו ספר על תשוקה לכתיבה, על קנאה בין כותבים, על תסכול, צער, חמלה ומעל הכל - אהבה.
קנאת סופרות הוא ספרה התשיעי של מאיה ערד בהוצאת חרגול/מודן. ספריה הקודמים, ביניהם 'שבע מידות רעות', 'אמן הסיפור הקצר', 'העלמה מקזאן' ו'המורה לעברית', היו לרבי מכר וזכו לשבחי הביקורת.
אלא שהסדקים הדקים הנבעים בחלום הופכים מבלי משים לבקיעים. בהדרגה הולכים חייה של אביגיל ומסתבכים במסלול פרוע, מפתיע ומשעשע, והיסודות היציבים שעליהם בנוי עולמה מתערערים בזה אחר זה. ובזמן שאביגיל מגלה באמצע החיים משהו חדש על עצמה, מגלים הקוראים כמה דברים על כוחה של הכתיבה, על קסמה של אחיזת עיניים ועל הגבול שבין מציאות ובידיון.
קנאת סופרות מצייר תמונה מוחשית, מצחיקה-עצובה, של משבר כתיבה, משבר אמצע חיים נשי, והמשבר של עולם הספרות העכשווי. בכתיבה מדויקת ורגישה מספרת מאיה ערד סיפור חי, אנושי ונוגע ללב. זהו ספר על תשוקה לכתיבה, על קנאה בין כותבים, על תסכול, צער, חמלה ומעל הכל - אהבה.
קנאת סופרות הוא ספרה התשיעי של מאיה ערד בהוצאת חרגול/מודן. ספריה הקודמים, ביניהם 'שבע מידות רעות', 'אמן הסיפור הקצר', 'העלמה מקזאן' ו'המורה לעברית', היו לרבי מכר וזכו לשבחי הביקורת.
412 pages, ebook
First published February 1, 2021
3 people are currently reading
59 people want to read
About the author
Maya Arad
17 books58 followersמאיה ערד נולדה בראשון לציון בכ"ח בטבת תשל"א, 25 בינואר 1971 להוריה טובה ויוסף ערד. גדלה והתחנכה בקיבוץ נחל עוז ובראשון לציון. לאחר לימודי יסוד ותיכון בראשון לציון התגייסה לצה"ל ושירתה במדור הסברה של חיל החינוך, בו פגשה את רויאל נץ. מאיה למדה בלשנות ולימודים קלאסיים לתואר ראשון באוניברסיטת תל אביב ובלשנות לדוקטורט באוניברסיטת לונדון. לימדה באוניברסיטאות שונות, ביניהן הארוורד, ז'נבה וסנקט-פטרבורג. ספרה "מקום אחר ועיר זרה" זיכה אותה בפרס משרד החינוך ליצירת ביכורים, נבחר לחמישיית המועמדים הסופית לפרס ספיר לשנת 2005 והועלה כמחזה בתיאטרון הקאמרי (בבימוי אלדד זיו ומוסיקה מאת אלון אולארצ'יק). כיום מאיה מלמדת באוניברסיטת סטנפורד. נשואה לרויאל נץ ואם לשתי בנות.
Ratings & Reviews
Friends & Following
Create a free account to discover what your friends think of this book!
Community Reviews
Displaying 1 - 19 of 19 reviews
May 23, 2021
ספר מקורי ומרתק. לא ארחיב הרבה על העלילה כדי לא לעשות ספויילרים.
אביגיל שלו היא סופרת במשרה מלאה, שמאחוריה כבר שלושה ספרים, מועמדות לפרס ספיר, הנחיית סדנאות כתיבה, הזמנות להרצאות ואירוח בספריות ובמועדוני קריאה ברחבי הארץ ועוד. אך אביגיל אינה מתבשמת בהצלחתה, להפך. היא חרדה כל הזמן, מקנאה בכל הסובבים אותה, בסופרות אחרות, בתלמידותיה, אינה מרוצה מחייה, מהזוגיות שלה, מילדיה, וזקוקה לאישור מתמיד מהסביבה על כשרונה ועל הצלחתה. בספר היא תעבור כל מיני תהפוכות (מאיה ערד ממש חובטת בדמות שלה ולא מרחמת עליה... מאוד הזכיר לי את "העלמה מקזאן" בהקשר הזה), אך הסוף מעורר תקווה ומרגש, ועושה סגירה יפה, כשהמסר בסופו (כפי שאני הבנתי אותו) מאוד מצא חן בעיניי.
הספר מתכתב עם עצמו ועם הסופרת שלו, כתוב בגוף שלישי עם מספרת יודעת-כל גלויה (לקראת סוף הספר אנחנו מגלים מיהי) שאף מביעה את דעתה על הדמות והעלילה תוך כדי, ועוסק בעולם הספרותי, וספציפית בעולם הספרותי הנשי, ובמעמד הספרות בעידן הרשתות החברתיות. הוא כולל בתוכו דעות, הסברים והרצאות מפי דמויות שונות על הקנון הספרותי, על הכתיבה הנשית, ועוד, שבעיניי היו מרתקות ממש ומעוררות מחשבה (מעניין שביקורות שקראתי על הספר חשבו שלא היה כדאי לכלול אותן. בעיניי זה חלק ממה שעשה את הספר מוצלח כל כך וברמה מעל). הספר כתוב בצורה אירונית ומשעשעת ומאוד מאוד דיבר אליי, כנראה גם בגלל שהדמות היא בת גילי ויכולתי להזדהות עם הרבה דברים שהיא עוברת ומרגישה (אך לא, לא הרגשתי שהיא חברה שלי או שאני רוצה להיות חברה שלה, כפי שלועגת הדמות של אחינועם רוטמן בספר לכתיבה הנשית). כמו בספריה האחרים של מאיה ערד שקראתי, גם כאן מדובר בחוויה אינטלקטואלית ומשובחת. ספר אינטליגנטי ומוצלח מאוד.
אביגיל שלו היא סופרת במשרה מלאה, שמאחוריה כבר שלושה ספרים, מועמדות לפרס ספיר, הנחיית סדנאות כתיבה, הזמנות להרצאות ואירוח בספריות ובמועדוני קריאה ברחבי הארץ ועוד. אך אביגיל אינה מתבשמת בהצלחתה, להפך. היא חרדה כל הזמן, מקנאה בכל הסובבים אותה, בסופרות אחרות, בתלמידותיה, אינה מרוצה מחייה, מהזוגיות שלה, מילדיה, וזקוקה לאישור מתמיד מהסביבה על כשרונה ועל הצלחתה. בספר היא תעבור כל מיני תהפוכות (מאיה ערד ממש חובטת בדמות שלה ולא מרחמת עליה... מאוד הזכיר לי את "העלמה מקזאן" בהקשר הזה), אך הסוף מעורר תקווה ומרגש, ועושה סגירה יפה, כשהמסר בסופו (כפי שאני הבנתי אותו) מאוד מצא חן בעיניי.
הספר מתכתב עם עצמו ועם הסופרת שלו, כתוב בגוף שלישי עם מספרת יודעת-כל גלויה (לקראת סוף הספר אנחנו מגלים מיהי) שאף מביעה את דעתה על הדמות והעלילה תוך כדי, ועוסק בעולם הספרותי, וספציפית בעולם הספרותי הנשי, ובמעמד הספרות בעידן הרשתות החברתיות. הוא כולל בתוכו דעות, הסברים והרצאות מפי דמויות שונות על הקנון הספרותי, על הכתיבה הנשית, ועוד, שבעיניי היו מרתקות ממש ומעוררות מחשבה (מעניין שביקורות שקראתי על הספר חשבו שלא היה כדאי לכלול אותן. בעיניי זה חלק ממה שעשה את הספר מוצלח כל כך וברמה מעל). הספר כתוב בצורה אירונית ומשעשעת ומאוד מאוד דיבר אליי, כנראה גם בגלל שהדמות היא בת גילי ויכולתי להזדהות עם הרבה דברים שהיא עוברת ומרגישה (אך לא, לא הרגשתי שהיא חברה שלי או שאני רוצה להיות חברה שלה, כפי שלועגת הדמות של אחינועם רוטמן בספר לכתיבה הנשית). כמו בספריה האחרים של מאיה ערד שקראתי, גם כאן מדובר בחוויה אינטלקטואלית ומשובחת. ספר אינטליגנטי ומוצלח מאוד.
May 22, 2024
לסקירת מפורטת בעברית ואנגלית, קישור לבלוג שלי -
https://sivi-the-avid-reader.com/קנאת...
https://sivi-the-avid-reader.com/קנאת...
June 21, 2025
A sharp, painfully honest, and at times tragic and darkly funny novel about what happens after a literary success — when the applause fades and the writer is left facing the blank page, the indifferent world, and her own ego.
Abigail, the main character, once rode the wave of acclaim after her first book was published. Since then, she has released two more novels, the latest of which made it to the long-list of the Sapir Prize.
From the outside, it looks like a steady literary career. But from Abigail’s point of view, it's a crumbling illusion. She had expected that success would bring her lasting respect, recognition, and a place among the greats — but instead, she finds herself in a slow, painful slide into irrelevance.
She feels that her work no longer resonates.
The excitement she once generated has faded. The dream of joining the canon of serious Israeli literature slips through her fingers like sand. Her peers don’t seem to respect her, and she’s increasingly forced — for financial and professional reasons — to teach creative writing and appear in book clubs, only to find younger and hungrier competition waiting there too.
Adding a strange layer to her unraveling self-image is the mysterious online poet who shares her name. This “other Abigail” is everything she is not: fresh, sensual, beloved by her virtual community, mysterious and fully alive in a digital world that Abigail feels alienated from. People often mistake one for the other, deepening Abigail’s sense of being outpaced and out of place.
Reading this book, I found myself both amused and disturbed. It captures the quiet humiliation of fading relevance, especially for women in the literary world, with biting accuracy.
It reminded me of Billy Joel’s song, “The entertainer” where he writes:
But if I go cold, I won't get sold
I'll get put in the back in the discount rack
Like another can of beans
While this was a thought provoking read that caused me to wonder about success and what we expect from it, from the entertainment point of view , I liked most of her other books more.
Abigail, the main character, once rode the wave of acclaim after her first book was published. Since then, she has released two more novels, the latest of which made it to the long-list of the Sapir Prize.
From the outside, it looks like a steady literary career. But from Abigail’s point of view, it's a crumbling illusion. She had expected that success would bring her lasting respect, recognition, and a place among the greats — but instead, she finds herself in a slow, painful slide into irrelevance.
She feels that her work no longer resonates.
The excitement she once generated has faded. The dream of joining the canon of serious Israeli literature slips through her fingers like sand. Her peers don’t seem to respect her, and she’s increasingly forced — for financial and professional reasons — to teach creative writing and appear in book clubs, only to find younger and hungrier competition waiting there too.
Adding a strange layer to her unraveling self-image is the mysterious online poet who shares her name. This “other Abigail” is everything she is not: fresh, sensual, beloved by her virtual community, mysterious and fully alive in a digital world that Abigail feels alienated from. People often mistake one for the other, deepening Abigail’s sense of being outpaced and out of place.
Reading this book, I found myself both amused and disturbed. It captures the quiet humiliation of fading relevance, especially for women in the literary world, with biting accuracy.
It reminded me of Billy Joel’s song, “The entertainer” where he writes:
But if I go cold, I won't get sold
I'll get put in the back in the discount rack
Like another can of beans
While this was a thought provoking read that caused me to wonder about success and what we expect from it, from the entertainment point of view , I liked most of her other books more.
April 18, 2021
ממש נהניתי מהספר (כמו כל ספר עד כה של מאיה ערד שקראתי). התיאוריה על הקנון הספרותי היתה מעניינת והגיונית, מפילה אסימונים. מודה שבשלב מסויים קויתי לסוף אחר☺️ אבל לא התאכזבתי מאוד וגם ניחשתי בשלב מוקדם מי המשוררת המתחזה אבל גם ניחוש של תפנית בעלילה אני לא מחשיבה ככשלון ספרותי. ספר מוצלח מאוד. יש עוד כמה ספרים של מאיה ערד שעוד לא קראתי ואין ספק שאני מתכוונת לקרוא כל מה שהיא כותבת!
December 20, 2021
3.5 ⭐️
כמובן כמו תמיד אני אוהבת מאוד את הכתיבה של מאיה ערד.
הטוויסט בעלילה היה מטורף לדעתי! באמת הייתי בהלם! איזו ממזרה!
חוץ מזה, הרגשתי שהספר מעט נישתי ומי שלא מתעניין בספרות, בקנון הספרותי ובספרות בארץ - הספר לא ממש יעניין אותו לדעתי. אני מאוד מתעניינת בנושא אז נהניתי מהקריאה :)
כמובן כמו תמיד אני אוהבת מאוד את הכתיבה של מאיה ערד.
הטוויסט בעלילה היה מטורף לדעתי! באמת הייתי בהלם! איזו ממזרה!
חוץ מזה, הרגשתי שהספר מעט נישתי ומי שלא מתעניין בספרות, בקנון הספרותי ובספרות בארץ - הספר לא ממש יעניין אותו לדעתי. אני מאוד מתעניינת בנושא אז נהניתי מהקריאה :)
May 20, 2021
ספר נהדר. עם כמה רבדים. עם הרבה after taste.
מאיה ערד בשבילי היא מאסטר.
מאיה ערד בשבילי היא מאסטר.
April 18, 2021
Wow, what a novel.
It's too bad it's only available for Hebrew readers, so if you are - pick it up.
ספר מיוחד, מאלף וסוחף שעוסק בכמות תמות מסחררת, שומט שוב ושוב את השטיח מתחת לרגליים המטפוריות של הקורא, ונוגע ברגעים מדוייקים בחיים בדיוק שרק סופרת מוכשרת יכולה לעשות.
יש ספרים שמשחקים עם קיר רביעי, יש כאלה ששוברים אותו, ויש את "קנאת סופרות" שבונה ממנו מבנה של אם. סי. אשר.
עונג צרוף.
It's too bad it's only available for Hebrew readers, so if you are - pick it up.
ספר מיוחד, מאלף וסוחף שעוסק בכמות תמות מסחררת, שומט שוב ושוב את השטיח מתחת לרגליים המטפוריות של הקורא, ונוגע ברגעים מדוייקים בחיים בדיוק שרק סופרת מוכשרת יכולה לעשות.
יש ספרים שמשחקים עם קיר רביעי, יש כאלה ששוברים אותו, ויש את "קנאת סופרות" שבונה ממנו מבנה של אם. סי. אשר.
עונג צרוף.
May 29, 2024
אני לא קורא הרבה ספרות שנכתבה על ידי נשים, מהרבה סיבות שרובן פסיכולוגיות (גבר לבן פריווילג) וחלקן סטטיסטיות (נשים פחות כותבות בז'אנרים שאני נוטה לקרוא). בגלל זה היה לי מאוד קשה להכנס לתוך הספר הזה, הרגשתי שאני מכריח את עצמי לקרוא, היה לי קשה להזדהות עם הדמות הראשית, גם כי היא אישה שכתובה על ידי אישה, וגם כי מצב החיים שלה שונה לא מעט משלי.
אחרי שצלחתי את המחסומים האלו גיליתי פנינה ספרותית, שלא רק נותנת לי מבט נוסף על החיים שלי, ישראליות שהיא גם קוסמופוליטית, ערספואטיקה, ותוך מעלה שאלות מאוד מעניינות על ספרות,תרבות (בעיקר ישראלית), משבר אמצע החיים, העבר שלנו וההיסטוריה הפרטית שלנו.
בגדול 4.5 כוכבים כי לא אהבתי משהו בעלילה, בקטן ספר מצויין למי שאוהב כתיבה ואל אחת וכמה כתיבה ישראלית
I don't read a lot of literature written by women, for many reasons, most of which are psychological (white privileged male) and some statistical (women write less in genres I tend to read). Because of this, it was very difficult for me to get into this book. I felt like I was forcing myself to read it, it was hard for me to identify with the main character, both because she's a woman written by a woman, and because her life situation is quite different from mine. After overcoming these obstacles, I discovered a literary gem, which not only gives me another perspective on my life, an Israeli who is also cosmopolitan, intersectional, and raises very interesting questions about literature, culture (especially Israeli), midlife crisis, our past, and our personal history. Overall, 4.5 stars because I didn't like something about the plot, but still an excellent book for those who love writing and especially Israeli writing.
אחרי שצלחתי את המחסומים האלו גיליתי פנינה ספרותית, שלא רק נותנת לי מבט נוסף על החיים שלי, ישראליות שהיא גם קוסמופוליטית, ערספואטיקה, ותוך מעלה שאלות מאוד מעניינות על ספרות,תרבות (בעיקר ישראלית), משבר אמצע החיים, העבר שלנו וההיסטוריה הפרטית שלנו.
בגדול 4.5 כוכבים כי לא אהבתי משהו בעלילה, בקטן ספר מצויין למי שאוהב כתיבה ואל אחת וכמה כתיבה ישראלית
I don't read a lot of literature written by women, for many reasons, most of which are psychological (white privileged male) and some statistical (women write less in genres I tend to read). Because of this, it was very difficult for me to get into this book. I felt like I was forcing myself to read it, it was hard for me to identify with the main character, both because she's a woman written by a woman, and because her life situation is quite different from mine. After overcoming these obstacles, I discovered a literary gem, which not only gives me another perspective on my life, an Israeli who is also cosmopolitan, intersectional, and raises very interesting questions about literature, culture (especially Israeli), midlife crisis, our past, and our personal history. Overall, 4.5 stars because I didn't like something about the plot, but still an excellent book for those who love writing and especially Israeli writing.
March 22, 2021
ממזרה, זותי.
October 18, 2021
One of the reasons I like Maya Arad’s writing is because she is really clever. This book is really clever and has an interesting structure that, I must admit, I don’t completely understand. The protagonist, an Israeli author named Abigail, has published three novels and aspires to fame and recognition beyond that which she has already attained. She is married and has two kids as well as a doctorate in linguistics. But her ambitions are in the process of being frustrated. Besides coping with parenthood and doing more than her share for the family, she has to deal with several professional obstacles. Her editor doesn’t like the manuscript of her new book, there is another Israeli author named Abigail who gets confused with her, someone else is using her name to publish erotic poetry, one of her workshop students is irritating, a seeming admirer wants her to collaborate on a TV series, the host of a book group meeting to which she is invited hasn’t even bothered to read her book but wants her help for the host’s own work. But, behind all this, the narrator keeps inserting herself, until we eventually find out who she is - the annoying workshop student.
Both the student and Abigail are modeled after Maya Arad in some respects. Maya is married with kids, she has a degree in linguistics. Like the student, she has wild curly hair. Both Abigail and the student (like Arad) have mothers who are psychologists. There is an Israeli playwright with an almost identical name (Maya Arad Yasur). Maya has struggled to get her novels translated into English (I can’t figure that one out though I understand it’s pretty hit and miss for who gets translated) and the rules for the Sapir prize have been changed so she is no longer eligible since she lives in the US. The book reminds me of Eshkol Nevo’s The Last Interview where I thought the author might actually be writing about himself and not just a character who resembles him.
I assume that Arad shares the opinions of her characters who expound on the challenges of being a female writer in Israel in the current situation where the status of writers and literature has diminished from 40 years ago when Amos Oz and A.B. Yehoshua were considered important people and not just writers. The title refers to Arad’s feeling, expressed through the characters, that female authors, unlike their male counterparts, are competing not just to be successful, but to be THE female author of the generation. Ultimately, Abigail and the narrator/student agree that it’s the relationship the author has with her readers that must give her the fulfillment she seeks, not prizes or great reviews. And Abigail comes to terms with her situation, finding her place as a wife and mother as well as a new beginning as an author. The student finds her fulfillment in writing the book which, I guess, is Arad’s fulfillment as well.
Both the student and Abigail are modeled after Maya Arad in some respects. Maya is married with kids, she has a degree in linguistics. Like the student, she has wild curly hair. Both Abigail and the student (like Arad) have mothers who are psychologists. There is an Israeli playwright with an almost identical name (Maya Arad Yasur). Maya has struggled to get her novels translated into English (I can’t figure that one out though I understand it’s pretty hit and miss for who gets translated) and the rules for the Sapir prize have been changed so she is no longer eligible since she lives in the US. The book reminds me of Eshkol Nevo’s The Last Interview where I thought the author might actually be writing about himself and not just a character who resembles him.
I assume that Arad shares the opinions of her characters who expound on the challenges of being a female writer in Israel in the current situation where the status of writers and literature has diminished from 40 years ago when Amos Oz and A.B. Yehoshua were considered important people and not just writers. The title refers to Arad’s feeling, expressed through the characters, that female authors, unlike their male counterparts, are competing not just to be successful, but to be THE female author of the generation. Ultimately, Abigail and the narrator/student agree that it’s the relationship the author has with her readers that must give her the fulfillment she seeks, not prizes or great reviews. And Abigail comes to terms with her situation, finding her place as a wife and mother as well as a new beginning as an author. The student finds her fulfillment in writing the book which, I guess, is Arad’s fulfillment as well.
This entire review has been hidden because of spoilers.
April 29, 2023
גילוי נאות: אני אוהב את ספריה של מאיה ערד. יש לה כושר ביטוי, שנינות, מבט מפוקח כמו על עולם האקדמיה (שבע מידות רעות) ורווקה המשתוקקת לפרי בטן (העלמה מקזאן). היא לא מנסה להתנחמד לגיבוריה,
'לעשות להם נעים בגב' ופוצי מוצי.
ל'קנאת סופרות' טוב כשהיה- התחברתי פחות. לא בשל איכות הכתיבה אלא יותר עקב דמויות רבות ולעתים התקשיתי לזכור במי מדובר אחרי עמודים רבים. ארוך למדי, גדוש ועמוס כולל טקסטים ארוכים של נאומי הדמויות וקטעי קישור. הדמיון בשמות כגון טל וטליה ושתי 'אביגיל'. אחינועם ואלישבע.
אביגיל שלֵו היא סופרת מצליחה שפרסמה שלושה רבי מכר. הרביעי בדרך והיא תקועה. משהו לא עובד. בת ארבעים ושלוש, נשואה ואם לשניים. בתה המתבגרת מטריפה אותה במרדנות נעורים (אוף אמא, עשית לי צמה עקומה! ). מפריע לה שנתפסת לעתים כקרובה של מאיר או צרויה שלו. העורכת טליה ובעלה ניב מעירים לה על הפגמים שלדעתם קיימים בספר שרצונה לפרסם, היא מתקשה להכיל את ביקורתם. היא הכוכבת, הסופרת הידועה. מעבירה סדנאות כתיבה בהן ומחוצה להן פוגשת מי שרואים בעצמם סופרים ובעיניה- נלעגים. יסמין (כשם בתה), שפוגשת בבית קפה מנסה לשכנע אותה לשיתוף פעולה בכתיבת תסריט לסדרת טלוויזיה ('תסריטאית' יעני, טרם כתבה אחד) מבוסס על הבלוג שלה וספרה של אביגיל מעוררת בה כעס ('אין גבול לבזיון ואין קצה להשפלה') ולא חוסכת את שבט לשונה- "תגידי, נפלת על הראש"? כולה בעלת בלוג עם כמה מאות עוקבים ופוסטים בפייס וחושבת שהיא משהו, שמועמדת אפשרית לפרס ספיר תכתוב עימה תסריט לסדרה קיטשית.
טל בן אהרן המשתתפת בסדנת הכתיבה שלה, עוד אחת שמנסה להוציא רומן. הדמות של חדווה שכתבה על 'דודו הדורבן'.
'סופרי הפיגולים' שכותבים ספרי ילדים חסרי כישרון עבור ילדיהם.
בקיצור, אינה מנסה להסתיר את דעתה על אותם גרפומנים וכותבים בשקל.
ובעקבות אי הבנה מביכה בחוג בית בשכונה תל אביבית תגלה אביגיל משהו שיטריד את מנוחתה ויערער מעט את עולמה הבטוח .
גם הבלבול בינה לסופרת אביגיל נגבי שכתבה ספר על נושא הדומה לאחד משלושת אלה שהוציאה- שעות אקדמיות- לא ממש עוזר למורל.
וישנו הקשר המשמעותי שלה עם אחינועם. הקשר המעצבן עם אמו של ניב שמתעקשת לחגוג בת מצווה ליסמין למרות הבטחתה שזו תהיה מסיבת יום הולדת משפחתית צנועה וברור לאביגיל שהיא מנכסת את האירוע לעצמה ולא לנכדתה הבכורה.
מבחינתי סוף הספר בו נחשפת אמת מפתיעה הוא החלק הטוב.
הספר אינו מתייחס רק לאביגיל וקורותיה. הוא מעלה ומתעמת עם נושאים שונים בעולם הספרותי. זה שהיה, בו סופרים זכו להערכה, הפכו לקנון ישראלי שעד שנות התשעים לסופרות היה מקום מועט בו. איזכור לסופרי עבר עולמיים בעלי תהילה. העולם המודרני בו שולטים הפייסבוק ופלטפורמות רדודות וכל מי שמעלה הגיגים מטופשים, סופר לייקים ושיתופים חושב שהוא הדבר הגדול הבא. סופרים טובים באמת הרוצים להיכנס לפנתיאון הלאומי ושיזכרו אותם גם אחרי מותם.
ואת מי באמת מעניין פרס זה או אחר, מה שקובע בעולם האמיתי הוא המכירות וההצלחה בציבור. נכון שהמענק הכספי עליו מבורך אבל תכלס, מי יזכור עוד שבוע שקיבלת אותו?
יכול מי שרוצה בכך לראות באביגיל את דמותה של מאיה ערד, או דרכה היא מביאה את השקפת עולמה בלי סנטימנטים.
'לעשות להם נעים בגב' ופוצי מוצי.
ל'קנאת סופרות' טוב כשהיה- התחברתי פחות. לא בשל איכות הכתיבה אלא יותר עקב דמויות רבות ולעתים התקשיתי לזכור במי מדובר אחרי עמודים רבים. ארוך למדי, גדוש ועמוס כולל טקסטים ארוכים של נאומי הדמויות וקטעי קישור. הדמיון בשמות כגון טל וטליה ושתי 'אביגיל'. אחינועם ואלישבע.
אביגיל שלֵו היא סופרת מצליחה שפרסמה שלושה רבי מכר. הרביעי בדרך והיא תקועה. משהו לא עובד. בת ארבעים ושלוש, נשואה ואם לשניים. בתה המתבגרת מטריפה אותה במרדנות נעורים (אוף אמא, עשית לי צמה עקומה! ). מפריע לה שנתפסת לעתים כקרובה של מאיר או צרויה שלו. העורכת טליה ובעלה ניב מעירים לה על הפגמים שלדעתם קיימים בספר שרצונה לפרסם, היא מתקשה להכיל את ביקורתם. היא הכוכבת, הסופרת הידועה. מעבירה סדנאות כתיבה בהן ומחוצה להן פוגשת מי שרואים בעצמם סופרים ובעיניה- נלעגים. יסמין (כשם בתה), שפוגשת בבית קפה מנסה לשכנע אותה לשיתוף פעולה בכתיבת תסריט לסדרת טלוויזיה ('תסריטאית' יעני, טרם כתבה אחד) מבוסס על הבלוג שלה וספרה של אביגיל מעוררת בה כעס ('אין גבול לבזיון ואין קצה להשפלה') ולא חוסכת את שבט לשונה- "תגידי, נפלת על הראש"? כולה בעלת בלוג עם כמה מאות עוקבים ופוסטים בפייס וחושבת שהיא משהו, שמועמדת אפשרית לפרס ספיר תכתוב עימה תסריט לסדרה קיטשית.
טל בן אהרן המשתתפת בסדנת הכתיבה שלה, עוד אחת שמנסה להוציא רומן. הדמות של חדווה שכתבה על 'דודו הדורבן'.
'סופרי הפיגולים' שכותבים ספרי ילדים חסרי כישרון עבור ילדיהם.
בקיצור, אינה מנסה להסתיר את דעתה על אותם גרפומנים וכותבים בשקל.
ובעקבות אי הבנה מביכה בחוג בית בשכונה תל אביבית תגלה אביגיל משהו שיטריד את מנוחתה ויערער מעט את עולמה הבטוח .
גם הבלבול בינה לסופרת אביגיל נגבי שכתבה ספר על נושא הדומה לאחד משלושת אלה שהוציאה- שעות אקדמיות- לא ממש עוזר למורל.
וישנו הקשר המשמעותי שלה עם אחינועם. הקשר המעצבן עם אמו של ניב שמתעקשת לחגוג בת מצווה ליסמין למרות הבטחתה שזו תהיה מסיבת יום הולדת משפחתית צנועה וברור לאביגיל שהיא מנכסת את האירוע לעצמה ולא לנכדתה הבכורה.
מבחינתי סוף הספר בו נחשפת אמת מפתיעה הוא החלק הטוב.
הספר אינו מתייחס רק לאביגיל וקורותיה. הוא מעלה ומתעמת עם נושאים שונים בעולם הספרותי. זה שהיה, בו סופרים זכו להערכה, הפכו לקנון ישראלי שעד שנות התשעים לסופרות היה מקום מועט בו. איזכור לסופרי עבר עולמיים בעלי תהילה. העולם המודרני בו שולטים הפייסבוק ופלטפורמות רדודות וכל מי שמעלה הגיגים מטופשים, סופר לייקים ושיתופים חושב שהוא הדבר הגדול הבא. סופרים טובים באמת הרוצים להיכנס לפנתיאון הלאומי ושיזכרו אותם גם אחרי מותם.
ואת מי באמת מעניין פרס זה או אחר, מה שקובע בעולם האמיתי הוא המכירות וההצלחה בציבור. נכון שהמענק הכספי עליו מבורך אבל תכלס, מי יזכור עוד שבוע שקיבלת אותו?
יכול מי שרוצה בכך לראות באביגיל את דמותה של מאיה ערד, או דרכה היא מביאה את השקפת עולמה בלי סנטימנטים.
February 5, 2023
אחת הביקורות החוזרות כלפי מאיה ערד היא שהיא שונאת את הדמויות שלה. בספר הזה היא מתמודדת עם הביקורת הזו, על ידי הצבת דמות של סופרת המקבילה לדמותה (אביגיל), שגם היא כמו רוב הדמויות של ערד מוצגת על כל חולשותיה האנושיות. זה מהלך מחוכם, כי לפתע אותה "שנאת דמויות" הופכת ל"שנאה עצמית" וזו כבר שנאה שקשה יותר לבקר מבחוץ. אך זה רק מהלך אחד מבין שורה של מהלכים ארס-פואטיים, כך גם הסופרת בספר מתמודדת בעצמה עם ביקורת על שנאת הדמויות שלה, בשלב אחר יש בספר שורת מהלכים שאפשר לסכם אותם בשמו של ספרה של אביגיל "קרוב רחוק", כך גם ערד משחקת עם הקורא, היא מקרבת את הקורא אליה ואז מרחיקה את הדמות ממנה ופתאום הסופרת כבר אינה ערד אלא דמות אחרת או אולי בכלל זו דמות שלישית?
ערד אינה שונאת את הדמויות שלה, היא אמנם מציגה את הדמויות בעירומן אבל זו הצגה חסרת שיפוט, התחושה שהיא שונאת את הדמויות שלה היא השלכה של הקורא, הקורא מתקשה להעניק לדמויות אמפתיה ומאשים את הסופרת בשנאת הדמויות, בכך מעמידה ערד את הקורא במערומיו.
ערד אינה שונאת את הדמויות שלה, היא אמנם מציגה את הדמויות בעירומן אבל זו הצגה חסרת שיפוט, התחושה שהיא שונאת את הדמויות שלה היא השלכה של הקורא, הקורא מתקשה להעניק לדמויות אמפתיה ומאשים את הסופרת בשנאת הדמויות, בכך מעמידה ערד את הקורא במערומיו.
October 25, 2025
אני לא יודע כל כך מה לכתוב, כי הגעתי לקו הסיום די מותש.
זה מסוג הספרים שהתחכום סביב דמות המספר מקשה על החיבור לגיבור, הגיבורה כאן. מה עוד שבמקרה שלנו הטריק הזה גם מתחבר לטריק עלילתי מתחכם, על זה לא תורם בעיניי.
זה ספר על סופרים שמחכים לפרס ספיר או להערכה והכרה בכלל, וגם מדברים על ספרות ועל תיאוריות על קאנון ספרות, ועל פמיניזם בספרות, ועל קנאה של סופרים, אבל זה לרוב מרגיש מעט אקדמי וקצת פחות דמויות בשר ודם. והחלקים הכן אנושיים די חמוצים ועצובים, מין פספוס של החיים, וזה די באסה וקצת חסר חמלה בנוהל.
אני מניח שיש כאן מין התייחסות מודעת לעצמה של הסופרת לספרים הקודמים שלה, אבל משהו בזה דווקא לא חינני, כי הטריק של המספר שמתחבר לעלילה בסוף קצת יוצא ״זה לא אני מאיה ערד שבזה לדמויות שלי״ זה בכלל דמות שלי חושבת את כל זה, וגם היא די בלתי נסבלת, תודו.
זה מסוג הספרים שהתחכום סביב דמות המספר מקשה על החיבור לגיבור, הגיבורה כאן. מה עוד שבמקרה שלנו הטריק הזה גם מתחבר לטריק עלילתי מתחכם, על זה לא תורם בעיניי.
זה ספר על סופרים שמחכים לפרס ספיר או להערכה והכרה בכלל, וגם מדברים על ספרות ועל תיאוריות על קאנון ספרות, ועל פמיניזם בספרות, ועל קנאה של סופרים, אבל זה לרוב מרגיש מעט אקדמי וקצת פחות דמויות בשר ודם. והחלקים הכן אנושיים די חמוצים ועצובים, מין פספוס של החיים, וזה די באסה וקצת חסר חמלה בנוהל.
אני מניח שיש כאן מין התייחסות מודעת לעצמה של הסופרת לספרים הקודמים שלה, אבל משהו בזה דווקא לא חינני, כי הטריק של המספר שמתחבר לעלילה בסוף קצת יוצא ״זה לא אני מאיה ערד שבזה לדמויות שלי״ זה בכלל דמות שלי חושבת את כל זה, וגם היא די בלתי נסבלת, תודו.
May 18, 2021
ספר מעולה! עושה בדיוק את מה שהעלילה מכילה, הופך מן סיפור נשי של נשים למשהו הרבה יותר עמוק שמגלה את התהליכים הנפשיים שאנחנו עוברות סביב גיל ה-40. מי זה האיש הזה? מה זו הקריירה הזו? גיבורה קצת קלישאתית וקצת מנדנדת וקצת מעצבנת שאני מוצאת את עצמי מזדהה עם הרבה מאוד מחשבות או דרכי חשיבה שלה.
מאיה ערד מביאה גם את החלקים הקיצוניים יותר של אישה בורגנית, על המיאוס מהילדים ומהאיש ובו זמנית הרצון להיות איתם, על קריירה שאולי נוסקת ואולי שוקעת, על מפגשים והתאהבות של סתם ככה ועוד.
תענוג לא צפוי
מאיה ערד מביאה גם את החלקים הקיצוניים יותר של אישה בורגנית, על המיאוס מהילדים ומהאיש ובו זמנית הרצון להיות איתם, על קריירה שאולי נוסקת ואולי שוקעת, על מפגשים והתאהבות של סתם ככה ועוד.
תענוג לא צפוי
June 5, 2021
מקסים וסוחף. מרתק ומענג. נבון ורגיש.
ועם זאת, מטריד ומעורר חוסר מנוחה.
יש כאן כל כך הרבה מעגלים שמתחברים זה לזה. מתחבקים זו עם זו.
כל כך הרבה מראות עקומות.
מאיה ערד בשיאה בספר הזה.
ולמרות הכל, הערה קטנה: קשה לי מאוד עם דמות הסופרת חסרת המודעות העצמית. חסרת הרגישות.
כן, ערד מבינה את זה ואף מדברת על זה בספר הזה ממש.
כן, ניתן לטעון שזה בדיוק חלק מהותי מהסיפור.
כן, יכול להיות שזה נובע מהתסכול שלה, מהבילבול שלה, מההתאהבות שלה.
אבל זה פגע במידת מה באמינות לצערי. לפחות אצלי.
ועם זאת, מטריד ומעורר חוסר מנוחה.
יש כאן כל כך הרבה מעגלים שמתחברים זה לזה. מתחבקים זו עם זו.
כל כך הרבה מראות עקומות.
מאיה ערד בשיאה בספר הזה.
ולמרות הכל, הערה קטנה: קשה לי מאוד עם דמות הסופרת חסרת המודעות העצמית. חסרת הרגישות.
כן, ערד מבינה את זה ואף מדברת על זה בספר הזה ממש.
כן, ניתן לטעון שזה בדיוק חלק מהותי מהסיפור.
כן, יכול להיות שזה נובע מהתסכול שלה, מהבילבול שלה, מההתאהבות שלה.
אבל זה פגע במידת מה באמינות לצערי. לפחות אצלי.
April 21, 2021
סך הכל אהבתי. דמויות חיות שאפשר לדמיין אותן בקלות, סגנון כתיבה קל ומעניין, רק בסוף הספר קצת התעייפתי מדיבורים על קאנון ספרותי שחזרו על עצמם כמה וכמה פעמים. הסיפור עם אחינועם נראה לי קצת הזוי (בכל זאת אני לא תל אביבית כמו גיבורות הספר), אבל בתור יצירה ראשונה של טל בן אהרון הוא מתקבל. לעומת זאת כל מה שקשור לטל עצמה מאוד אהבתי.
This entire review has been hidden because of spoilers.
February 1, 2022
ספר מהנה וכתוב היטב, נותן נקודת מבט על חיי אישה בכלל ועל חיי אישה יוצרת בפרט. מבנה הספר מעניין כלשעצמו וקשור בתוכנו.
עם זאת, איני מתחברת לחיבת המחברת לתמלול הרצאות לצערי.
עם זאת, איני מתחברת לחיבת המחברת לתמלול הרצאות לצערי.
January 31, 2023
ארוך, מבלבל, אבל מעניין לפחות. עדיין, ארוך מדי, אפשר היה להסתפק בחצי מזה.
March 1, 2023
מתחיל מטא, ממשיך עם קווץ׳ בלב. אהבתי.
Displaying 1 - 19 of 19 reviews