"אנשים רבים חושבים שמשום שאני נסיכה יש לי את זכות הבחירה, אבל בדיוק בגלל העובדה שאני נסיכה אין לי את הזכות הזו."
לנסיכה אנבלה יש הכול: חברות טובות, משפחה תומכת, כוח, עושר, פאר. כל חלום יכול להיות בהישג ידה, חוץ מהדבר היחיד שהיא באמת רוצה, להיות חופשייה. חייה מתנהלים תחת חוקים נוקשים, ובסתר לבה היא חולמת על חיים פשוטים ועל חופש בחירה. ביום הולדתה השישה-עשר עתידים חייה להשתנות. בהיותה הנסיכה היחידה לשושלת ורבון, היא ידעה מינקות שעליה למלא רק תפקיד אחד: להתחתן עם נסיך מממלכה עוצמתית כדי לחזק את שלטונו העתידי של אחיה הגדול, יורש העצר, והיא נקרעת בין אהבתה ונאמנותה למשפחתה ולממלכה שלה לבין רצונותיה. כעת, חצר המלוכה מלאה יותר מתמיד בסודות, שקרים, תככים ומזימות, ואנבלה מגלה כי היא אינה יודעת על מי היא יכולה לסמוך בארמון הקר והגדול. מאז שהייתה ילדה קטנה היא חשבה שחייה יתנהלו על מי מנוחות עד יום חתונתה, אך כשהיא מתאהבת בשומר הראש שלה, העלילה מסתבכת.
כל כך רציתי לאהוב את הספר הזה, אבל כנראה שזה פשוט לא היה נועד בשבילי.
שזה מוזר בהתחשב שיש בו את כל הדברים שאני אוהבת בתור yona of the dawn enthusiast שזה ממלכה, פוליטיקה והכי חשוב מערכת יחסים בין שומר הראש לנסיכה שלו.
אבל כל אלה לא גרמו לי לאהוב את הספר, אני חושבת שבגלל שהיו לי כל כך הרבה ציפיות ממנו - בסוף התאכזבתי קשות ממנו. הרעיון והקונספט שלו היו מעולים בפוטנציאל, ב24% הראשונים אמרתי וואו, זה יכול ללכת לכל כך הרבה כיוונים שונים ומעניינים. אבל בפועל, הביצוע פחות עבד עבורי.
אני מרגישה שאם הייתי צריכה לתת למישהו לקרוא את הספר הזה, זה היה לבת הדודה שלי ברגע שהיא תהיה בת 12 בתור התחלה לקריאה. עכשיו שלא תבינו אותי לא נכון, ספרי YA הם בין הספרים שאני נהנת לקרוא - בעיקר בגלל הדמויות, שלמרות שהן בגילאי 16-18 עדיין יש להן בגרות מסוימת שעוזרת לי להתחבר ולהזדהות איתן. לצערי כאן, הדבר היחיד שיש לי משותף עם אנבלה הוא העובדה ששתינו אוהבות את הצבע סגול.
כל הדמויות הרגישו לי ילדותיות וללא התפתחות אמיתית. וגם אם טענו שהייתה התפתחות, אני לא הייתי עדה לזה או הבנתי את זה מהאירועים שקרו בספר. גם הדינמיקות בין הדמויות פשוט לא הרגישו אמינות. לדוגמה: היה מקרה שבו אנבלה ממש כעסה על אחת מבנות הלוויה שלה. ואמרה שהיא לא תוכל לסמוך עלייה יותר, ובאותו עמוד היא כבר מתייחסת אליה כאל החברה הטובה ביותר שלה. ועוד הרבה מקרים כאלה קרו בהמשך הספר שממש גרמו לי לתסכול כי לא הבנתי מה אנבלה באמת חושבת. זה דבר שקרה גם הרבה עם קלווין. שאישית אני לא מבינה מה היא מצאה בו כי הוא די דוש. יאמר לזכותה של אנבלה, שבזמנים שהיא לא הייתה ילדותית, היא באמת אהבה את המשפחה שלה והייתה מוכנה לעשות הכל עבורם. לעומת קלווין, שהיה באמת בלתי נסבל ולא החלטי. חשבתי שהוא יהיה יותר עם ביטחון עצמי ואחראי, אבל מסתבר שהוא בין הדמויות הכי חסרות אחריות שזה הזוי במיוחד שהוא שומר הראש שלה. לא התחברתי בכלל לפעולות ולהתנהגות שלו במהלך הספר.
הרומן בינו לבין אנבלה הרגיש לי מאוד פתאומי, ולא היה באמת הסבר למשיכה ביניהם (אולי רק הפרק לפני הסוף אבל זה הגיע מאוחר מידי וגם לא היה מספיק), ככה שרוב הסצנות שלהן ביחד הרגישו לי מעט קרינג'יות.
בנוסף, דברים נפתרו מהר מידי. כמו שבאורח פלא פשוט לא היו שומרים בשום מקום כשהיה צריך (ואנחנו נמצאים בליטרלי בית מלוכה), או שפתאום אפשר לקיים משהו שהמלך אסר עליו, כשהוא יוצא מחצר המלכות שזה בכלל לא היה הגיוני בעיניי, זה חוק שנועד לפורענות, ולא מתאים לאיך שהממלכה הזו הוצגה.
הוגשו כאן המון כיווני עלילה מרתקים ופוטנציאל אדיר - כמו נושא המורדים שהיה אפשר להאיץ ולפתח אותו כבר מההתחלה. תוך כדי הקריאה צצו לי המון רעיונות לאן זה יכל להתקדם, אבל בפועל הרגשתי שדברים מתרחשים בלי שבאמת העלילה מתקדמת ומפתחת. זה מלווה בחורים לוגים וקפיצות מהירות מידי בין סצנות.
לסיכום, יש כאן בסיס מעניין וכיוונים נהדרים שפשוט היו זקוקים לליטוש ועומק. אני שוקלת להמשיך לקרוא את הספר השני כי אני לא אוהבת להשאיר סדרות שלא סיימתי, אבל הונסטלי לא כל כך אכפת לי מהדמויות ובאמת לא נהנתי ברמה קיצונית מהקריאה, אז אני לא חושבת שאם אני אמשיך זה יהיה עכשיו.
מעולה למי שאהבה את acotar 1 כל רגע בספר - קורה משהו! הספר מתחיל בחבורה של נערות שבורחות מהארמון כדי ללכת למזרקה, לפני שמחתנים את כולן. יש הרבה תעלומות, כמו שק של כסף שיורש העצר מעביר לשומר של הנסיכה בספק ובכללי זה ספר מעניין! התרשמתי לטובה ממש:)
הדעה האישית שלי היא שקלווין הוא סוג של טמלין (מי מרביץ לאחותו אחרי גיל שמונה?)
This entire review has been hidden because of spoilers.
מהרגע שהתחלתי לקרוא את הספר הרגשתי שהגעתי לממלכה של אנבלה. השמלות, הנשפים, המזימות, הדרמות והאקשן והכל במינון הנכון. סיפור האהבה של אנבלה וקלוין מקסים ומצאתי את עצמי מחזיקה להם אצבעות לאורך כל הספר. הספר נגמר בנקודה שבה חייב להמשיך לספר ה-2 מזל שהוא כבר יצא🤭 ממליצה בחום