לפני כתיבת הסקירה על הספר הזה אומר שאני אהבתי מאוד את "מצרפי המקרים". זה ספר כיפי עם ריח חדש ומרענן של רעיונות מעניינים וטובים. משום מה לא כתבתי עליו סקירה כאן, כמו שקורה לי לפעמים שאני מפספסת סקירות ולא מקפידה לכתוב מיד מיד את כל מה שחשבתי על כל ספר שקראתי. עם זאת, סיווגתי אותו בקטיגוריה של שווה קריאה שניה. אהבתי, אם כי קצת פחות, את הספר "המדריך לימים הקרובים". לספר "הקבוע היחידי" לא התחברתי, ועדיין נותר בי סנטימנט אוהד ליואב בלום. עד כדי כך שאפילו ביקשתי לקנות את הספר שלו. וקניית ספרי קריאה זה לא דבר שאני עושה בתדירות גבוהה.
מחשבות.
מה אני חושבת? מה אתה חושב? למה אני חושבת דבר אחד ואומרת משהו אחר? למה אתה עושה משהו אחד למרות שאתה חושב אחרת לגמרי? האם זה גורם לאי הבנות, לשקרים, להטעיות, לבגידות, לתקיעת סכינים בגב? וכמה דברים אנחנו עושים על מנת להבטיח אמינות וקיום הבטחות? אולי היה אפשר לדלג על כל הקושי?
קריאת מחשבות.
כוח על שרבים חושבים עליו, מפנטזים עליו, חושקים בו, חושבים שהכל יהיה טוב אם תהיה להם היכולת הזאת. שכל עולמם יסתבדר טוב יותר ככה. ואם אינה קיימת, הם מנסים לעקוף אותה בעזרת סדנאות לקריאת שפת גוף ומכונות לזיהוי שקרים. של הזולת כמובן, אף אחד אינו אוהב שמחשבותיו האישיות גלויות.
גיבור הספר, שהוא מספר נטול שם, ניחן מאז לידתו ביכולת לקריאת מחשבות, והוא לא אוהב אותה. כל כך לא אוהב, שהיא גורמת לו לבנות לעצמו בית זכוכית בלב היער ולגור בו לבד, בשקט. לפרנסתו או עושה שימוש בכישורים שלו, ומסייע במקרים מורכבים למשטרה. ויום אחד כל עולמו חרב עליו כשהוא מגלה שלא זו בלבד שיש עוד קוראי מחשבות רבים בעולם, אלא גם יש מישהו או מישהם שמחסלים קוראי מחשבות באופן סדרתי.
את ההמשך אני כותבת בצער רב. זה ספר שכתוב בעברית, ודי ברור שהכותב מגיע גם לאתר הזה. יואב יקירי, לספר ביכורים זה היה עובר, לספר רביעי ממש לא. הבאת כמה רעיונות חביבים בנוגע לקריאת מחשבות ומהם למה קריאת מחשבות עושה להגדרת ה"אני". אבל הספר הזה הוא בוסר. הרעיונות לא הבשילו, העלילה צריכה לעבור עריכה מסיבית. הדמויות לא משכנעות, חלק מהדרמה נלקחה מסדרות אמריקאיות קונספירטיביות. לא נהניתי, וחבל.