What do you think?
Rate this book
המפלה החמישית
פרופ' פסיג מצליח לעורר בספרו מחשבה רבה, מסקרנת ומטרידה גם יחד, ולסחוף את קוראיו למסע מרתק ומסעיר בהיסטוריה של העם היהודי. המסע בעבר ובעתיד שבספר מחייב אותנו לנקוט צעדים שימנעו מאיתנו לחזור על טעויות מנהיגינו בעבר ויבטיחו את עתידנו. קריאה בספר הכרחית לכל מי שעתיד ישראל והעם היהודי חשוב לו, ובמיוחד למי שנוטל חלק בעיצובו״. (יצחק הרצוג, יו"ר הסוכנות היהודית)
בחיבור זה מזהה פרופ' דוד פסיג את כיוון התפתחותה של היהדות ואת אופי מנהיגיה העתידיים. מאחר שהיהדות לא התקיימה מעולם בריבונות מודרנית עד לימינו אלה, מרכיביה החלו בתהליכי תמורה מרחיקי לכת. בהתבסס על דיאגנוזה אפשרית המצביעה על נוירוזה לאומית מהעבר, שהובילה לפורענויות ולמפלות בארבעה עידנים בדברי ימי העם, הוא מפרט מה דרוש לעשות במאה ה־21 כדי שהכוחות שהניעו את מחדלי העבר לא ישובו לפעול. עוד הוא מזהה את ניצני התמורות שיעברו על לאומיותו, על דתו ועל אופיו של העם היהודי בארץ ישראל.
זהו ספר נוסף בסדרת ספריו של פרופ' פסיג על העתיד, שמטרתם לקרב את הקורא להבין כיצד ניתן לזהות מגמות עוד בטרם בשלו ולפעול כדי להימנע ממהמורות או לחזק הזדמנויות. פרופ' דוד פסיג הוא חוקר עתידים המתמחה בחיזוי טכנולוגי, חברתי וחינוכי. הוא מחזיק בתואר שלישי בחקר העתיד מאוניברסיטת מינסוטה. מכהן באוניברסיטת בר־אילן כראש המעבדה למציאות מדומה וכראש המכון לאינטגרציה. בעבר כיהן כיועצו של נציב הדורות הבאים בכנסת וכיום, במסגרת פעילותו הציבורית, מכהן בין השאר כחבר במועצה הלאומית למחקר ופיתוח, ועומד בראש מכוני מחקר שונים ובראש חברת ייעוץ להטמעת שיטות חשיבה מעותדות בארגונים. פרסם ספרים שהפכו לרבי־מכר, זכו בפרס ספר הזהב ותורגמו לשפות אחרות: צופן העתיד (2008); 2048 (2010); ופורקוגניטו — המוח העתידי (2013), כולם בהוצאת ידיעות ספרים.
בחיבור זה מזהה פרופ' דוד פסיג את כיוון התפתחותה של היהדות ואת אופי מנהיגיה העתידיים. מאחר שהיהדות לא התקיימה מעולם בריבונות מודרנית עד לימינו אלה, מרכיביה החלו בתהליכי תמורה מרחיקי לכת. בהתבסס על דיאגנוזה אפשרית המצביעה על נוירוזה לאומית מהעבר, שהובילה לפורענויות ולמפלות בארבעה עידנים בדברי ימי העם, הוא מפרט מה דרוש לעשות במאה ה־21 כדי שהכוחות שהניעו את מחדלי העבר לא ישובו לפעול. עוד הוא מזהה את ניצני התמורות שיעברו על לאומיותו, על דתו ועל אופיו של העם היהודי בארץ ישראל.
זהו ספר נוסף בסדרת ספריו של פרופ' פסיג על העתיד, שמטרתם לקרב את הקורא להבין כיצד ניתן לזהות מגמות עוד בטרם בשלו ולפעול כדי להימנע ממהמורות או לחזק הזדמנויות. פרופ' דוד פסיג הוא חוקר עתידים המתמחה בחיזוי טכנולוגי, חברתי וחינוכי. הוא מחזיק בתואר שלישי בחקר העתיד מאוניברסיטת מינסוטה. מכהן באוניברסיטת בר־אילן כראש המעבדה למציאות מדומה וכראש המכון לאינטגרציה. בעבר כיהן כיועצו של נציב הדורות הבאים בכנסת וכיום, במסגרת פעילותו הציבורית, מכהן בין השאר כחבר במועצה הלאומית למחקר ופיתוח, ועומד בראש מכוני מחקר שונים ובראש חברת ייעוץ להטמעת שיטות חשיבה מעותדות בארגונים. פרסם ספרים שהפכו לרבי־מכר, זכו בפרס ספר הזהב ותורגמו לשפות אחרות: צופן העתיד (2008); 2048 (2010); ופורקוגניטו — המוח העתידי (2013), כולם בהוצאת ידיעות ספרים.
288 pages, ebook
First published May 1, 2021
16 people want to read
About the author
David Passig
8 books3 followersProf. David Passig is a futurist, lecturer and consultant who specialize in technological, social and educational futures. Heholds a Ph.D. degree in Future Studies from the University of Minnesota in Minneapolis, USA.
Prof. Passig is a faculty member at the Bar-Ilan University, Ramat-Gan, Israel, where he teaches at the Graduate School of Education: Systems Theories, Future Methodologies, technological, social and educational futures.
He is heading the Graduate Program in Information & Communication Technologies (ICT) as well as the Virtual Reality Laboratory.
Prof. Passig has consulted for many institutes and companies, and has been a director in one of his own. He has consulted with entities in Israel, Asia, Europe and North America. He lectures in colleges, universities, professional associations, government and financial entities.
Prof. Passig is a faculty member at the Bar-Ilan University, Ramat-Gan, Israel, where he teaches at the Graduate School of Education: Systems Theories, Future Methodologies, technological, social and educational futures.
He is heading the Graduate Program in Information & Communication Technologies (ICT) as well as the Virtual Reality Laboratory.
Prof. Passig has consulted for many institutes and companies, and has been a director in one of his own. He has consulted with entities in Israel, Asia, Europe and North America. He lectures in colleges, universities, professional associations, government and financial entities.
Ratings & Reviews
Friends & Following
Create a free account to discover what your friends think of this book!
Community Reviews
Displaying 1 - 3 of 3 reviews
April 25, 2023
The Fifth Fiasco is only 242 pages, but it’s packed with interesting perspectives on biblical history and exegesis, political and process philosophy, cognitive and abnormal psychology, social organization, feminism, archeology, and more. The connections Israeli futurist David Passig makes among these diverse disciplines are the components of his lively and intellectually invigorating search for a successful Jewish future. Passig thinks about all kinds of things that I’ve never thought about, so this was far from an easy read, but the freshness of his ideas made it very absorbing and enjoyable. In fact, I read it twice.
At the beginning of his book, Passig discusses research by cognitive scientists into the power of counterfactual thinking. He asserts that the traditional Jewish commentaries on weekly Torah portions are rather narrow and may keep Jews locked into historical patterns of failure. Concerned that the current Jewish state may be threatened by repetition of the patterns that produced the destruction of the first (586 BC) and second (70 AD) Jewish governments, he focuses on preferable futures, distinct from probable, possible and wildcard futures. He proposes using “upward counterfactual thinking” (positive versions of negative past events) about Jewish history to inspire more productive visions of the future.
Chapter 4 takes the position that most Jewish people in Israel and the Diaspora have a simplistic understanding of Jewish history that emphasizes “repeated calamities…at the hands of depraved foreign enemies.” Accordingly, they aren’t aware of “civil wars in ancient Israel, Hasmonean-era Judea and Roman Jerusalem” or the factors that led to the degeneration of national solidarity in the First and Second Temple periods. Rather than viewing Israeli history along a millennia-long continuum, they see it as a 120-year chronicle, dating back only to the birth of Zionism. Passig takes the position that the authors of the Hebrew Bible created a narrative that “ignores the leaders’ decision-making process…and transforms the leaders and intellectuals of every generation into passive spectators of history, implying that factionalism and internecine violence had nothing to do with these calamities.”
Chapter 5 deals with the very complicated period that begins with the coronation of King Saul in 1029 BC, continues with the monarchy splitting into the Kingdoms of Judah and Israel a century later, follows with seven civil wars over the course of the next couple of centuries, and finishes with the destruction of the First Temple in 586 BC. At this point, the Israelite community has been reduced to the tribes of Judah and Benjamin. The fate of the other ten tribes, representing more than half of the nation, is unknown. The author asks why the Judahites failed to recognize their responsibility for this disaster, and instead blamed God.
Chapter 6 covers the 70-year Babylonian captivity. With the monarchy defunct and the loss of their territory, the Judahite exiles evolved into a community of believers defined by “laws of purity, ritual and communal separateness.” The priesthood replaced the exiled royal elites, used religious practice as “an alternative social glue,” and “devised the idea of standardized public prayer, which became a sacred ritual in its own right.” The author characterizes this process as a “rebranding of the outside world as foreign” and believes it created a deep and indissoluble link between Judaism and exile.”
Chapter 7 explores the fourth era of Jewish history, the 1650-yearlong rabbinic period, which started with the Bar-Kokhba Revolt and continued through the beginning of the Zionist movement. The author states that this period of passivity was “characterized by a mindset that might have driven one hundred generations of Diaspora communal leaders to endure persecution and misery without feeling any urge to restore their sovereignty in their homeland.”
Passig cites Amotz Asa-El’s The Jewish March of Folly, whose author suggests that Jews’ “crippling passivity and fatalism” is a neurosis driven by three factors: the belief that God steers human history, the idea that only cataclysmic events can change history, and the feeling that the Jewish people are exceptional, exempt from the processes governing the rest of humanity. This neurosis underlies the position of Jews who do not see fully sovereign nationhood as their destiny. He thinks this neurosis is curable and the remedy is to build “a new layer to the Jewish religious narrative” that can anchor Israel’s external and internal legitimacy with a rationale beyond fate and refuge. He calls this new national purpose a “covenant of destiny,” and thinks its formulation is crucial if Israel, soon to become home to the majority of the world’s Jews, is to “reconcile the rival definitions and conceptions of Jewish and Israeli identity.”
Passig then launches into a discussion of Alfred North Whitehead’s rebuttal of (mind-matter) dualism. Whitehead proposed that all natural entities operate with various degrees of freedom and are defined by their relations to their surroundings. Existence is a dynamic state of becoming, not a static state of being. Passig adapts this idea and envisions a covenant of destiny which he calls collective freedom. This is distinct from individual freedom, which he thinks leads to atomized societies and social collapse. He sees collective freedom as an improvement on majority rule, where all votes are weighted equally, and a single vote majority can result in a complete disregard of minority rights. He cites Talmud study - “the study of disagreements, as opposed to resolutions” – as the “hallmark of Jewish civilization.” He also refers to the Jewish “culture of debate” where decisions were made by rabbis of superior standing, not by majorities.
Beyond this concept of an improved political process that supports collective freedom within Israel, Passig advocates that Israel articulate a vision for the entirety of humanity. This position builds on Whitehead’s idea that existence is a function of relationships.
Toward the end of the book, Passig argues vigorously for inclusion of women in religious roles that are traditionally monopolized by men. He believes that female empowerment may be the key to liberating Judaism from the neuroses that caused failure and suffering in previous Jewish epochs. This unorthodox (pun intended) position is evidence of an open-minded exploration.
At the beginning of his book, Passig discusses research by cognitive scientists into the power of counterfactual thinking. He asserts that the traditional Jewish commentaries on weekly Torah portions are rather narrow and may keep Jews locked into historical patterns of failure. Concerned that the current Jewish state may be threatened by repetition of the patterns that produced the destruction of the first (586 BC) and second (70 AD) Jewish governments, he focuses on preferable futures, distinct from probable, possible and wildcard futures. He proposes using “upward counterfactual thinking” (positive versions of negative past events) about Jewish history to inspire more productive visions of the future.
Chapter 4 takes the position that most Jewish people in Israel and the Diaspora have a simplistic understanding of Jewish history that emphasizes “repeated calamities…at the hands of depraved foreign enemies.” Accordingly, they aren’t aware of “civil wars in ancient Israel, Hasmonean-era Judea and Roman Jerusalem” or the factors that led to the degeneration of national solidarity in the First and Second Temple periods. Rather than viewing Israeli history along a millennia-long continuum, they see it as a 120-year chronicle, dating back only to the birth of Zionism. Passig takes the position that the authors of the Hebrew Bible created a narrative that “ignores the leaders’ decision-making process…and transforms the leaders and intellectuals of every generation into passive spectators of history, implying that factionalism and internecine violence had nothing to do with these calamities.”
Chapter 5 deals with the very complicated period that begins with the coronation of King Saul in 1029 BC, continues with the monarchy splitting into the Kingdoms of Judah and Israel a century later, follows with seven civil wars over the course of the next couple of centuries, and finishes with the destruction of the First Temple in 586 BC. At this point, the Israelite community has been reduced to the tribes of Judah and Benjamin. The fate of the other ten tribes, representing more than half of the nation, is unknown. The author asks why the Judahites failed to recognize their responsibility for this disaster, and instead blamed God.
Chapter 6 covers the 70-year Babylonian captivity. With the monarchy defunct and the loss of their territory, the Judahite exiles evolved into a community of believers defined by “laws of purity, ritual and communal separateness.” The priesthood replaced the exiled royal elites, used religious practice as “an alternative social glue,” and “devised the idea of standardized public prayer, which became a sacred ritual in its own right.” The author characterizes this process as a “rebranding of the outside world as foreign” and believes it created a deep and indissoluble link between Judaism and exile.”
Chapter 7 explores the fourth era of Jewish history, the 1650-yearlong rabbinic period, which started with the Bar-Kokhba Revolt and continued through the beginning of the Zionist movement. The author states that this period of passivity was “characterized by a mindset that might have driven one hundred generations of Diaspora communal leaders to endure persecution and misery without feeling any urge to restore their sovereignty in their homeland.”
Passig cites Amotz Asa-El’s The Jewish March of Folly, whose author suggests that Jews’ “crippling passivity and fatalism” is a neurosis driven by three factors: the belief that God steers human history, the idea that only cataclysmic events can change history, and the feeling that the Jewish people are exceptional, exempt from the processes governing the rest of humanity. This neurosis underlies the position of Jews who do not see fully sovereign nationhood as their destiny. He thinks this neurosis is curable and the remedy is to build “a new layer to the Jewish religious narrative” that can anchor Israel’s external and internal legitimacy with a rationale beyond fate and refuge. He calls this new national purpose a “covenant of destiny,” and thinks its formulation is crucial if Israel, soon to become home to the majority of the world’s Jews, is to “reconcile the rival definitions and conceptions of Jewish and Israeli identity.”
Passig then launches into a discussion of Alfred North Whitehead’s rebuttal of (mind-matter) dualism. Whitehead proposed that all natural entities operate with various degrees of freedom and are defined by their relations to their surroundings. Existence is a dynamic state of becoming, not a static state of being. Passig adapts this idea and envisions a covenant of destiny which he calls collective freedom. This is distinct from individual freedom, which he thinks leads to atomized societies and social collapse. He sees collective freedom as an improvement on majority rule, where all votes are weighted equally, and a single vote majority can result in a complete disregard of minority rights. He cites Talmud study - “the study of disagreements, as opposed to resolutions” – as the “hallmark of Jewish civilization.” He also refers to the Jewish “culture of debate” where decisions were made by rabbis of superior standing, not by majorities.
Beyond this concept of an improved political process that supports collective freedom within Israel, Passig advocates that Israel articulate a vision for the entirety of humanity. This position builds on Whitehead’s idea that existence is a function of relationships.
Toward the end of the book, Passig argues vigorously for inclusion of women in religious roles that are traditionally monopolized by men. He believes that female empowerment may be the key to liberating Judaism from the neuroses that caused failure and suffering in previous Jewish epochs. This unorthodox (pun intended) position is evidence of an open-minded exploration.
June 18, 2021
ספר מעניין מאוד. עם זאת, מדובר בהקדמה למחשבה עמוקה יותר שכל אחד מאיתנו אמור לחשוב עליה בעצמו לאחר הקריאה. הספר לא מספק תשובות לכל מה שהעלה, אבל זה בסדר. כנראה זו לא הייתה מטרתו מלחתכילה.
מעורר מחשבה מומלץ לכולם.
מעורר מחשבה מומלץ לכולם.
March 31, 2024
הספר הזה, בסופו של דבר, הוא כישלון.
כישלון מעניין, אך עדיין כישלון.
הספר מלא בסיכומים ונקודות מבט שהוצגו באריכות ובאופן מעניין יותר בספרים אחרים שמהם פרופ' פסיג מצטט בהרחבה, ישירות או בעקיפין:
מצעד האיוולת היהודי של עשהאל
קיצור תולדות יהווה של בן נון
על פי תהום של אבולוף
ועוד
כל אחד מהספרים האלו מקורי יותר ומעניין יותר.
הניסיון של פרופ' פסיג, בספר זה, הוא לעטוף את הרעיונות ונקודות המבט של מגוון הספרים הנ"ל, ולהציג גישה חדשנית, אלטרנטיבית, עתידנית...
הוא מנסה לאורך כ - 250 עמודים לייצר ציפייה לרעיון חדשני ומעניין, ובסופו של דבר - מציג אוסף של רעיונות לא מבושלים (פילוסופיה תהליכית של וויטהד, גישה "נשית" מאוד לא משכנעת, ורעיון מפחיד למדי על מבנה מדיני המבוסס על "חופש הכלל").
קראתי את הספר מתחילתו עד סופו. בעיון רב ובדבקות במטרה. הגעתי אל סופו, והשלכתי אותו באכזבה.
כישלון מעניין, אך עדיין כישלון.
הספר מלא בסיכומים ונקודות מבט שהוצגו באריכות ובאופן מעניין יותר בספרים אחרים שמהם פרופ' פסיג מצטט בהרחבה, ישירות או בעקיפין:
מצעד האיוולת היהודי של עשהאל
קיצור תולדות יהווה של בן נון
על פי תהום של אבולוף
ועוד
כל אחד מהספרים האלו מקורי יותר ומעניין יותר.
הניסיון של פרופ' פסיג, בספר זה, הוא לעטוף את הרעיונות ונקודות המבט של מגוון הספרים הנ"ל, ולהציג גישה חדשנית, אלטרנטיבית, עתידנית...
הוא מנסה לאורך כ - 250 עמודים לייצר ציפייה לרעיון חדשני ומעניין, ובסופו של דבר - מציג אוסף של רעיונות לא מבושלים (פילוסופיה תהליכית של וויטהד, גישה "נשית" מאוד לא משכנעת, ורעיון מפחיד למדי על מבנה מדיני המבוסס על "חופש הכלל").
קראתי את הספר מתחילתו עד סופו. בעיון רב ובדבקות במטרה. הגעתי אל סופו, והשלכתי אותו באכזבה.
Displaying 1 - 3 of 3 reviews