מגדת העתידות נראתה עייפה. "טוב, יא בינתי. נגמר הזמן," אמרה. "חשבת על ברכה לבת שלי?" "חשבתי על משהו. את היחידה שיכולה לפתוח לה את הדרך לאהבה. את חוסמת אותה. תפַּתחי, גם היא תפתח, תאהבי, גם היא תאהב, תתמסרי לתשוקה, גם היא תספוג אליה תשוקה. אתן זורמות באותם ערוצים, ואתן צריכות לאחד את האנרגיה שלכן לנהר אחד. כוח אחד חזק. כל עוד את מסתירה ממנה את האמת, היא תישאר תקועה." "איזו אמת?" קולה של סיון הצטרד. "את אומרת דברים סתומים," שיקרה בלי למצמץ. "אין לי מקל קסמים לסדר שהכול יהיה מושלם, אלא רק לכוון אותך לעזור לעצמך. אם בן אדם עומד עם הפנים למערב ומצפה לראות זריחה, אני מסובבת אותו להסתכל בכיוון הנכון." סיון, גיבורת שקרים שקטים, היא עורכת דין, אמא חד הורית ללילה בת העשרים ושלוש. בינה ובין בתה שוררת קרבת נפש עמוקה. יש לה חיים טובים ושקטים, ולא, תודה ששאלתם, לא מפריע לה שאין לה זוגיות. אבל כשיום אחד מצלצל הטלפון ומחזיר אל חייה את יַעַל, האהוב של אחותה המתה, קולות מן העבר מחרידים את שלוותה. במחווה יוצאת דופן של נדיבות וגעגוע יַעַל מעניק לסיון דירה ישנה וחרבה שאותה ירש. שיפוץ הדירה והמפגש עם הדיירים בבניין הקטן ומלא הקסם בשכונת פלורנטין מזמנים לסיון אירועים משנֵי חיים, שבעקבותיהם היא חייבת להסב את מבטה לאחור ולבחון שוב את שנותיה האחרונות של אחותה האהובה ואת הסודות שרק שתיהן יודעות.
I liked the book overall but not as much as some of her others. It was interesting that she specifically set it during the coronavirus pandemic but that didn't actually contribute anything useful to the plot.
Мне понравилась современная (2020) часть истории о жильцах дома и непростых отношениях между ними. А вот главная линия о двух сёстрах-погодках не зашла совсем и показалась безмерно затянутой.
הספר פשוט מושלם אני רק מתחילה לקרוא ואני הייתי בשוק סיימתי אותו הסוף לגמרי השאיר אותי עסוקה ואני כלכך שמחה שסיימתי אותו , והוא פשוט היה שווה כל רגע של קריאה.