איך לנצח את העצב בשלושה צעדים, קובץ ראשון מסוגו של הסופרת והמשוררת טל ניצן, מאגד סיפורים במגוון פרוע של נושאים וסגנונות, מקצרצרים עד סמי-נובלות, מפנטזיה עד ריאליזם חד, מדרמה קטנה שמתחוללת בתחנת רכבת בברלין עד סיפור אהבה שהתגלה בעזבונו של בורחס (או לא). יחד הם יוצרים מיקרוקוסמוס צבעוני וטורד מנוחה, משעשע ונוגע ללב.
טל ניצן פרסמה שני רומנים, אֶת כל הילדים בעולם (אחוזת בית) והנוסעת האחרונה (עם עובד), ושבעה ספרי שירה. האחרון בהם, אטלנטיס, ראה אור בהוצאת אפיק ב-2019.
יצירתה זיכתה אותה בפרסים רבים, ביניהם פרסי שר התרבות למשוררים בראשית דרכם ולספר ביכורים, פרס ברנשטיין לשירה, פרס ראש הממשלה (אשכול) לסופרים, פרס אקו"ם לשירה בעילום שם, פרסי האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת בר-אילן לשירה.
The recipient of numerous awards, including the Women Writers’ Prize, the Culture Minister's Prize for Beginning Poets, and the Prime Minister's Prize for Writers, Tal Nitzán is a poet, editor, and translator of Hispanic literature. She has edited three anthologies and published six poetry books, including Doméstica (2002), An Ordinary Evening (2006), Café Soleil Bleu (2007), The First to Forget (2009), and Look at the Same Cloud Twice (2012). Her poetry has been translated into over twenty languages and appeared in numerous anthologies and magazines such as Modern Poetry in Translation, Habitus, Zeek, and Bridges. Her debut novel will be published in the summer of 2014. Nitzán has resided in Buenos Aires, Bogotá, and New York, and currently lives in Tel Aviv. Find out more on her website.
אני מתחילה מעיצוב העטיפה כי הוא אחד העיצובים המהממים שנתקלתי בהם לאחרונה, פרי עבודתה של המעצבת המוכשרת טליה בר, מעצבת שאוהבת ספרות ובאמת קוראת את הספרים שהיא אמונה על עיצוב כריכתם, לא פלא שהיא מעצבת הבית של הוצאת "אפיק" הוצאה מופלאה באמת שמקדמת ספרות מקור וראויה לתמיכה שלנו, של קהל הקוראים. העטיפה של בר מעוצבת כמעין קולאז עז צבעים, תלת מימדי, שגולש אף לדש, ומכיל אלמנטים מהסיפורים והקטעים השונים בספר. לאחר אפקט הוואו הראשוני, והקריאה בספר, העטיפה מקבלת מימד נוסף עם פיצוח הרמזים השתולים בה.
וכעת לספר עצמו. אני מאוד אוהבת את כתיבתה של טל ניצן, לדעתי היא אחת הסופרות הישראליות הטובות ביותר שכותבות עכשיו וספריה הקודמים "כל הילדים בעולם" ו"הנוסעת האחרונה" הם לדעתי ספרות הומניסטית במיטבה. בספר זה ניצן עושה מהלך מעניין ולאחר שעבדה עשרים שנה כמתרגמת, פירסמה שישה ספרי שירה, ושני רומנים בפרוזה (שהוזכרו לעיל) היא נוגעת בז'אנר האהוב עליי ביותר בספרות וגם הקשה ביותר לכתיבה, לעניות דעתי, ז'אנר הסיפור הקצר. אוסף זה מכיל מספר סיפורים קצרים באורכים שונים, וקטעים רישומיים קצרים, שירה בפרוזה כפי שניצן מכנה אותם. למרות השם האירוני, שמו של ספר עזרה עצמית במבצע, הסיפורים מתעתעים, אפלים אך גם מלאי חיות וקסם. בולטת בהם ההונאה העצמית וחוסר היכולת המוחלט של גיבוריהם להבחין בין הדימיוני למציאותי, בין העולם הפנימי לעולם החיצוני. חלקם נוטפי הומור עצמי והאחרים פנטסטיים וגובלים בריאליזם מאגי, ביניהם מחווה נוגעת ללב לקפקא ומחווה אירונית דווקא לבורחס. זהו אוסף לא פחות ממכשף, המזכיר לנו לשם מה אנחנו קוראים ומה טעמה של הספרות בעולמנו הנדוש והכאוב. תודה לך טל ניצן, על הכאב, היופי והיצירה.