"האח שלך רצה למות, איילה, זה עד כדי כך פשוט, וזאת לא אשמתו של המִגדל! והוא חיפש דרך, ועשה את מה שצריך לעשות כדי להצליח בזה, ולא השאיר פתח להצלה כי הוא רצה למות. ואם הוא לא היה מצליח בפעם הזאת, הוא היה מצליח בפעם אחרת, ואם הוא לא היה מצליח במִגדל הזה, הוא היה מצליח במִגדל אחר או בדרך אחרת — הוא היה מנסה עד שהיה מצליח – ואז את מי היית מאשימה? אי־אפשר להאשים את כולם ולחשוב שכולם אחראים לנו. זאת לא אשמת המִגדל, וזאת לא אשמת השומר, וזאת לא אשמת אף אחד — רק אנחנו. רק אנחנו שלא הצלחנו לעזור לו. רק אנחנו."
כל העומֶרים שהיו לה הוא רומן עדין, יפהפה, שובר לב ומלא תבונה ורוך, שגיבוריו, חיים ורותה, יושבים שבעה על בנם ששם קץ לחייו לאחר שנים ארוכות של מחלת נפש.
במהלך השבעה הנערכת בביתם שבקיבוץ הם מוצאים תמונות, מכתבים ומחברות מעברו של עומר, מתבוננים במה שנותר ומנסים לפענח את ילדותו, שתמיד האמינו שהיתה בהירה ומאושרת, את תקופת הנעורים שהיתה מלאה בהבטחה לעתיד, ואת ההתבגרות המיוסרת בקיבוץ ובתוך המשפחה.
מפגשים עם מנחמים מתקופות שונות בחייהם כמו גם עם חפצים שחלקם בחייו של עומר מקנה להם עכשיו ערך חדש, מחייבים את ההורים האבלים לבחון מחדש את סיפורם ואת סיפור חייו של בנם, וחשבונות שיש להם עם חברי הקיבוץ וגם זה עם זה צצים ונפתחים על סף התהום שנפערה בחייהם. לצד השבר שבים ומהבהבים גם שברירי זיכרון מוארים ובהירים, הומור עדין של משפחה, שמחות חולין ואינטימיות פשוטה. זהו רומן על יחיד וקבוצה, על אהבה ועל שבר, על שיגעון ושפיות, ועל הסבך שנוצר בנקודות המפגש של כל אלה.
הספר מספר את סיפורה של שבעה שיושבים רותה וחיים על בנם, עומר. עומר שהיה הבטחה גדולה, ילד זהוב, רגיש ומוכשר, חלה במחלת נפש (סכיזופרניה, הפרעה סכיזואפקטיבית) והתאבד כעת, אחרי שנות מחלה רבות, בקפיצה ממגדל גבוה. הנושאים של הספר הם כאמור קשים: מוות של ילד, התאבדות, מחלת נפש, אבל. ידעתי שאני רוצה לקרוא את הספר הזה, אבל גם חששתי. אבל אורנה ורכובסקי שמרה על עדינות, בלי לגלוש למלודרמטיות ולקיטש, היא מתארת את המשפחה האבלה, את המנחמים שמגיעים לבקר, את חברי המשפחה. אנחנו מלווים אותם בתהיות, שאין להם תשובות מוחלטות, כשהם מנסים להבין מה השתבש, באשמה שלהם, בסליחה. אהבתי מאוד את הספר הזה. הוא מומלץ גם למי שחושש מהנושאים, כי , כאמור, הכתיבה רגישה וחומלת.
ספר ש"נדרשתי" לקרוא למועדון קריאה. די בטוחה שלא שהייתי בוחרת בספר הזה מיוזמתי. אבל לתדהמתי התברר לי שזה אחד הספרים היפים, המרגשים, הנוגעים ללב שאי פעם קראתי ומבלי להיות מחריד אלא נוגע ללב. אני לא רוצה לחזור על מה שכתוב בכריכה אבל רק אציין שהתיאור די מדוייק. ספר ביכורים יפיפה. מומלץ! חובה! לא להחמיץ!