צל ידו

by Haim Be'er, חיים באר (Hebrew Autor's Name)

הזמנה לטירה מסתורית באוסטרייה לוקחת את חיים באר לעולמות שלא שיער שיגיע אליהם אי פעם. הטירה מאובזרת בכל חידושי הטכנולוגיה, הכול בה נראה מושלם, עד שמתגלה מי אורחיה ומניין באו. ודווקא אז – במקום שייחרד עד עומקי נשמתו — הוא נמלא סקרנות, ומאחד האורחים, מרגע שהבין מיהו, הוא מתקשה מאוד להיפרד.

צֵל ידו מבקש לחולל תיקון במקום שבו תיקון אינו אפשרי. האם תיתכן פגישה מחודשת עם אב שהשנים הקצרות במחיצתו היו טעונות וקשות? האם יהיה אפשר לברר סוף סוף את כל מה שלא התברר בזמנו, ואולי גם להתפייס? כמו בהמשך מהופך לרומן חבלים פונה באר אל המקומות ששתק בהם ואל דמותו של אביו, שנשארה אז בצל. דמיון ומציאות מתערבבים כאן יחד בעירוב מופלא, ומכוחו של הגעגוע מתחיל מסע לאחור בזמן. שנים לאחר שאירעו הדברים מופנה המבט אל מעבר לפרגוד הכעסים והמשאלות שלא מומשו, ומתאפשרת לבסוף, ולו רק פעם אחת ויחידה,
השיחה ההיא שלא נתקיימה מעולם.

חיים באר, מבכירי סופרינו, משלים כאן בספר מפתיע מהלך עמוק שהחל בו לפני יותר משני עשורים.

315 pages, ebook

First published August 1, 2021

About the author

Haim Be’er (חיים באר), also publishing as Chaim Be'er, was born in Jerusalem in 1945 and was raised in an Orthodox home. He completed his army service in the military chaplaincy. In 1966, he began working for Am Oved Publishing House and a few years later became member of the editorial board. For many years, he also wrote a weekly column for the daily Davar. He taught Hebrew literature and creative writing at Ben-Gurion University of the Negev, and at present he is editor of the Kesset Project for debut fiction. Be’er has received several literary awards for his poetry and fiction, including the Prime Minister's Prize twice (1979; 1993), the Bernstein Prize (1980), the Kugel Prize (2000), the Bialik Prize (2002), the ACUM Prize for Lifetime Achievement (2005), the Neuman Prize (2008), the Brenner Prize (2011), the Prime Minister'€™s Award for the Fostering and Preservation of the Hebrew language (2012) and the Ramat Gan Prize (2013). His novel, Feathers, is included in "The Greatest Works of Modern Jewish Literature" (2001).

Reviews

[Siv30 · Rating 3 out of 5]

לסקירה מפורטת בעברית, קישור לבלוג שלי -

https://sivi-the-avid-reader.com/צל-י...

[Sharon de Koning Kessel · Rating 3 out of 5]

חיים באר הינו אדם בעל כריזמה יוצאת דופן: חכם, מצחיק ומרגש. אני אוהבת את השטיקלך שלו, איך באמצע הרצאה מגרד בפדחתו ושואל את הקהל ״רגע, איפה הייתי?״ בעל הומור עצמי משובח וכנות מעוררת קנאה. הוא יודע לספר אנקדוטות מבלי לשעמם ומרתק את קהלו כל פעם מחדש אך בספר זה חשתי עייפות תהומית (מצדו, אף פעם לא מצדי) חסך בחומרים חדשים, זוויות מסקרנות ואנשים יוצאי דופן. הוא לקח חומר מוכר, אהוב כל כך (מספרו חבלים) והפך אותו לסיקוול, חבלים 2. אני כ״כ מבינה אותו, כשיש לך רב מכר ביד אתה מעוניין לשחזר את ההצלחה, לרכב עליה ולנסות להגיע לשיאים חדשים אך מכיוון שקראתי את חבלים פעמיים והאזנתי לספר בפעם השלישית ידעתי כל פרט ופרט כמעט בע״פ. הייתי מצטטת לאמי שורות מתוך הכרך, שולחת לה במרץ הסכתים, כתבות וראיונות שנגעו בסיפור וקונה לכל מי שאני אוהבת עותקים נוספים. כשהתחלתי את צל ידו הייתה לי תחושת דז׳ה וו. הכרתי כל צעד ושעל, ידעתי מה עומד לקרות ואפילו ניחשתי את הסוף. בראש עלה לי קופי/פייסט אבל מיהרתי לקטול את התחושה המרה הזאת. זה לא נכון, הוא אינו כזה, אין מצב. אני עדיין אוהבת אותו מאוד, כל אדם מגיע למצב של מיצוי. אולי כעת אפשר לקצור את הפירות ופשוט להנות מהחיים ולנוח מעט?

[Tal · Rating 2 out of 5]

ספר מעייף שמתכתב נואשות עם ספרו האחר של באר: ״חבלים״, שכנראה זכה להצלחה רבה כשיצא לאור לפני מספר שנים. בספר הזה, עוסק הסופר ביחסיו המסובכים עם אביו ובכמיהה הנואשת לתיקון בינהם שאינו אפשרי שכן אביו כבר מת. כל נסיון להבין או לברר בדיעבד, רק מעמיק את רגשות האשם של הבן כלפי אביו ומרחיב את התהום שנפערה בינהם כשהבן עוד היה ילד ולא יכל להשלים עם הפער שהתקיים בין האב שהיה לו לבין דמות האב שרצה.
כדי ליצור במה לדיאלוג בין הבן המיוסר לאביו המת, טווה הסופר מסגרת בלתי אמינה של טירה מסתורית שבה מתגוררים רוחות מהעבר שזומנו להם יחד ע״י איש עשיר ״וכל יכול״ שלא ברור מה לו ולכל מה שמתרחש בעלילה. הספר כתוב בסגנון יומרני ומתנשא, תוך שילוב ציטוטים מהמקורות ואיזכורים של פילוסופים, ספרות קלסית ומדרשי חכמים - מאין שיר הלל לסופר עצמו וליכולתו האינטלקטואלית והספרותית. נראה לי שמרוב רצון להרשים את קוראיו, שכח באר את עצמו ואת המטרה לשמה כתב את הספר - התחברות, קרבה, פיוס והשלמה בינו לזכר אביו. אולי נכון היה לו לבאר לשמור את היצירה הזאת כחוויה פרטית ולא לכפות עליה סטנדרטים מלאכותיים של עריכה ופרסום מסחרי. יש כאן פוטנציאל לסיפור מרגש, שנראה שאיבד כיוון ואמינות רגשית ככל שהתרחק מתחום הפרט (שבמסגרתו יש לו חשיבות וכוונה) והתקרב לזירת הכלל, בה לא הכירו את המת ולא ידעו את חסרונו.

[Elazar · Rating 4 out of 5]

As always, Be’er’s writings are magnificent. I loved the mystical aspects of the story, the references to the wisdoms of Jewish & biblical writings, and the sensitive relationship between father and son. I found myself less connected to some of the detailed stories of Be’er’s own history.

[Jeffrey Green · Rating 4 out of 5]

I am a Haim Be'er fan, and I've read most of his books, and I've met him many times, so this isn't an objective review. I would only recommend this book to other confirmed fans of the author, not a place to start reading him. It's about doing justice to the memory of his father, upon getting older than his father was when he died. At his thirteenth birthday, Be'er rebelled against his father, and they apparently never reconciled while his father was alive. This book is an act of reconciliation, an effort to see his childhood through his father's eyes. Not one of Be'er's best books, but a better book than most people are capable of writing.

[Josh Friedlander · Rating 3 out of 5]

Is this the most Ashkenazi novel ever? The author, Haim Be'er, writes about a protagonist (Haim Be'er) receiving a mysterious invitation to visit an Austrian castle at the expense of mysterious fish tycoon, a fan of Be'er's best-known work, Havalim (published in English as The Pure Element of Time). He wants to preserve the memory of the shtetl of Ovruch - birthplace of Be'er's father and the tycoon's mother - paying for its remaining Jewish inhabitants to spend their last days in a luxurious retirement in the castle, and hiring Be'er to tell their stories. The story gets increasingly bizarre, and I can't say much more without spoiling things.

Havalim was about Be'er's relationship with his mother; this is an attempt to work through the author's much more difficult relationship with his father. In this it somewhat reminded me of Marco Roth's memoir The Scientists, a literature scholar's unpuzzling of his father that ends up mostly discussing literature. The literary references here are more broad than deep (there are brief discussions of Alterman, Amir Gilboa, Amichai, Isaac Babel, Homer and Joyce). The book is in some way about how an author relates to his past and if it's possible to take back words said to the dead.

Be'er has been praised for his rich prose, mixing in Biblical and Talmudic Hebrew. In general I appreciate this but here I actually found his writing often clunky and overly formal to the point of lifelessness. Rather than enhancing the content, many of these phrases seemed conspicuous and excessive, as if trying to fill a quota. Another small point is the way each Yiddish expression is translated in full in a separate phrase, the longest and most annoying way to do this. (Sort of like this: "'x y z,' she said, informing us that the x is always y when z.")

Also worth mentioning is the surprising self-aggrandisment of the protagonist. Inserting his real self into a magical realist novel gives the writer the chance to have everyone else fawn over his knowledge and talent, and compete for the chance to lavish gifts on him and invite him to expensive dinners. One line that stuck out is when Livorno, the writer's ever so slightly sinister patron, offers him a cigar so rare and expensive that "not even Prime Ministers have had the chance to smoke this". (I couldn't help thinking of Israel's current cigar-loving Prime Minister.) It struck me as a shabby and obvious bit of wish fulfillment. I would have expected a bit more self-awareness from such a sensitive and thoughtful writer.

[Vera Novitsky · Rating 4 out of 5]

Хаим Беэр строит сложную конструкцию с замком в Австрии, богачом-меценатом, его таинственной организацией, мистикой и фантастикой, но внутри лежит старая история про его отношения с отцом. Хотя автор сам уже дед, обиды и сожаления еще свежи. Чтобы примириться с отцом, Хаим Беэр воскрешает его к жизни в виде благообразного, мудрого и во всех отношениях прекрасного старика и ведет с ним беседы.
Книга местами скучновата, но от языка получаешь настоящее удовольствие

[Natalie Shtivelman · Rating 3 out of 5]

בסולם שלי – 3.5. אומנם סיפור המסגרת היה מופכרך לטעמי ולא ברור דיו, אבל שפתו של חיים באר, המודרניות והחילוניות השזורות לבלי התר במקורות היהודיים, במסורת, בעולם שהיה ואיננו עוד, מהלכות קסם בכל אחד מספריו.
הרצון להישאר בעולם הזה, בשפה הזאת, יוליך אותי כנראה לקרוא ספר כלשהו של עגנון.

[Ayala Sela · Rating 2 out of 5]

בגדול משעמם וגם ממש הרבה ניימדרופינג של רבנים. נראה לי שזה למי שמושקע רגשית בחיים באר, ולא, כמו במקרה שלי, למי שזה הספר היחיד שלו שקראתי.