בסדרת הספרים ראשית המלוכה בישראל, על ארבעת כרכיה, נפרס בפנינו תיאור היסטורי של תקופת השופטים וייסוד המלוכה בישראל. בניתוח האירועים שהוליכו לראשי משטר המלוכה ולהתבססותו בישראל נבחנים המנהיגים ופועלם: עלי ושמואל - סקירה קצרה של שני המנהיגים האחרונים מטיפוס "השופטים"; שאול ודוד - פירוט נרחב של קורות שני המלכים הראשונים, מייסדי משטר המלוכה. בין היתר יידונו מלכות שאול, פרק הביניים אחרי מות שאול, מלכות דוד, הישגיו הגדולים, מלחמותיו באויבי ישראל והזעזועים והמרידות שפקדו את ממלכתו.
התיאור מסתיים עם עלייתו של שלמה על כס ממלכת אביו והתבססותו בשלטון. תקופה זו מתוארת במקור הקדום, בספר שמואל, בפרקים הראשונים של ספר מלכים ובמקור מאוחר יחסית, בספר דברי הימים. בסדרת ספרים זו יש שחזור היסטורי של ארועי התקופה בהתבסס על המקורות המקראיים, על מקורות חיצוניים ועל הממצאים הארכיאולוגיים והנתונים הגיאוגרפיים. הסדרה עוסקת בניתוח ספרותי ובהערכת תיאור התקופה בספר שמואל ומגיעה למסקנה כי התיאור בנוי על הערכת דמויותיהם של שני השופטים האחרונים, עלי ושמואל מול שני המלכים הראשונים, שאול ודוד.
מתוך השוואות אלה עולה כי מחברו של ספר שמואל מעדיף את מלכות ה' על מלכות אדם. לפנינו מרקם שאופיו אינטר-דיסציפלינרי: הוא משלב את הניתוח ההיסטורי עם העיון הספרותי ומעריך את טיבה של השפעת הגומלין בין שתי הדיסציפלינות.
מאז ימי התיכון אני מתעניין בחקר המקרא הביקורתי ובארכיאולוגיה. בשנים האחרונות אני מרבה לקרוא ובעיקר לשמוע הרצאות בנושא. אחד הספרים המרתקים, המורכבים והמתוחכמים במקרא הוא ספר "שמואל", ספר המתאר את ראשית המלוכה בישראל וביהודה (אם מקבלים את ההיסטוריוגרפיה המקראית ומדובר ב"אם" גדול) כנראה במאה העשירית לפנה"ס. הוא מאתגר בעיקר בגלל מיעוט הממצא הארכיאולוגי מהתקופה (בפרט ממצא כתוב) והתפתחותן של תפיסות ביקורתיות מינימליסטיות שהתגבשו בשני העשורים האחרונים, המטילות ספק בדבר קיומה של ממלכה מאוחדת בתקופתם של שאול, דוד ושלמה (אם אכן היו בכלל קיימים) ומכאן ברוב החומר כפשוטו כפי שהוא מסופר בספר. כל זה הופך את הקריאה בספר שמואל למאתגרת במיוחד. התחלתי אפילו לפתח "תיאוריות" משלי בנושא. בכדי לבחון אותן חיפשתי ספר מבוא לתחום, כזה שיציג הן את המחקר ההיסטורי והן את המחקר הספרותי. ורצוי שלא יהיה ישן מידי. נזכרתי בספרי האוניברסיטה הפתוחה ולשמחתי מצאתי בקטלוג שלהם ספר "די" חדש (2008) בדיוק על הנושא הזה, בארבעה ככרכים.
קראתי את החלק הראשון (ואני מתכוון להמשיך ולקרוא גם את הכרכים הבאים). מטבע הדברים הספר העשיר מאוד את ידיעותיי. הוא אכן עוסק גם באספקט ההיסטורי וגם בניתוח ספרותי. הוא כתוב בצורה ברורה (גם אם יש בה חזרות רבות ומייגעות לעיתים). יחד עם זאת הוא אינו חף מבעיות ועבורי מדובר בבעיות משמעותיות.
מחבר הספר נוקט בגישה שמרנית מאוד וזאת כמובן זכותו המלאה. הוא גם מנמק לעיתים את תפיסתו זו, לעיתים ספורות הוא גם משכנע. לדעתי בימינו, במיוחד כאשר מדובר בספר מבוא לתחום, ראוי להרחיב ולהציג גם תפישות רדיקליות יותר ולא לסלקן כלאחר יד כמו שנוהג לעיתים המחבר. רוב המאמרים המובאים בנספחים הם משנות השישים והשבעים של המאה הקודמת. למרות שמדובר במאמרים שהם אבני דרך בולטות במחקר, שבהחלט ניתן ללמוד מהם, ראוי היה להביא גם מאמרים עכשוויים יותר. למזלי יש לי הכרות מוקדמת עם תפישות ביקורתיות יותר של החומר כך שיכולתי, ביני לבין עצמי, גם להתפלמס עם המחבר.
עיקר תפישתו של משה גרסיאל היא כי חלקו הראשון של הספר מהווה יצירה של מחבר (ולא של עורכים) ושהוא נכתב בתקופה סמוכה למאורעות המתוארים. זאת בניגוד לחוקרים המדברים על מקורות שונים לסיפור שנערכו בתקופות מאוחרות יותר. מקופלת כאן גם הנחה שהספר מתאר מציאות היסטורית שאינה רחוקה מזמן הכתיבה וגם שההיסטוריוגרפיה ותפישת ההיסטוריה של נדודים במדבר, כיבוש הארץ ותקופת השופטים משקפות מציאות היסטורית – תפישה שרבים מן החוקרים כיום שוללים מן היסוד (ומכאן שגם פרשנותם לספר "שמואל" מגלה בו רבדים סמויים ופולמוסיים יותר).
אני מסכים עם תפישתו של גרסיאל את הספר כיצירה מחוכמת מאוד של סופר מחונן אך נוטה לשלול את תפישתו ההיסטורית הנאיבית. לדעתי הספר הוא יצירה ספרותית מאוחרת בהרבה שגם עברה עריכות מרובות. בקיצור מדובר בהצגה יסודית של הנושא אך רק מצד מסוים מאוד שלו וראוי להשלימה גם בקריאה של ספרות עדכנית יותר.