חיילים זקנים, אמר הגנרל מק'ארתור, לעולם אינם מתים; הם רק נמוגים לאיטם. אני אינני גנרל. כשכתבתי על ספרים, הייתי חייל פשוט הנלחם בחפירות הספרות. בגאווה כתבתי על ספרות פופולרית, ועכשיו אני נעלם.
כשהוא ישוב בכורסה ליד האח, או אולי על כיסא נוח לצד הבריכה, סופר הריגול יונתן דה שליט (מחבר רבי–המכר 'בוגד', 'צוערים' ו'סודות') מזמין אותנו להצטרף אליו. הפעם הוא חובש את כובעו הנוסף: לא הלוחם החשאי או הסופר הטווה עלילות, אלא הקורא המושבע ומבקר הספרים.
במשך חמש שנים כתב דה שליט ביקורות ספרים והתמקד בתחום שהוא מכיר מקרוב מאוד - ספרי המתח, הריגול והבלש. הרשימות הללו מתקבצות לכדי מסמך רב–קסם, יומן קריאה שמזמן עלעול, הרהורים, נוסטלגיה לחנויות הספרים של פעם לצד דיונים אקטואליים. זהו מסע דילוגים בין ספרים ובין יבשות וזמנים. דה שליט, כמדריך טיולים נלהב, לוקח אותנו אל שירותי הביון הבריטיים והאדמות המוריקות של אנגליה, אל רוסיה בתקופה הקומוניסטית, אל מפענחי הצפנים של צבא סין וגם אלינו, קרוב הביתה. ג'ון לה–קארה, אגתה כריסטי, יו נסבו ואיאן מקיואן, וגם בתיה גור ודרור משעני הם גיבוריו של הספר, לא פחות מדמויות ספרותיות כג'ורג' סמיילי והרקול פוארו.
קסמו האפל של הכפור מוביל אותנו למחוזות רחוקים כדי לחזור ולהפגיש אותנו עם עצמנו. יונתן דה שליט מזמין אותנו לשיחה נינוחה על ספרים, כי מה מענג יותר מלשקוע בספר טוב, על עניינים הרי גורל, וגם על זוטות מלבבות שפשוט אי אפשר בלעדיהן.
קסמו האפל של הקור הוא מסוג הספרים שהוצאות הספרים בארץ כבר לא מוציאות כבר קרוב לארבעים שנה ספרי ביקורת ומסות תרבותייים הספר הזה אני מעריכה היה סיכון לא מבוטל בשביל הוצאת כתר הוא מעין מכתב פרידה של המחבר בעל השם הספרותי הפיקטיבי שלומן הטור השבועי שפרסם במקור ראשון במהלך השנים האחרונות הוא כולל טורים וביקורות מן הרמה הגבוהה ביותר שנתקלתי בעברית עד כה אך הרגיש לי כי היה מתאים שיהיו כאן יותר מסות ופחות ביקורות שאני פחות אנטה לזכור אך המסות תמיד היו מעניינות ממוקדות ומעלות מסקנה מעניינת מהן.
נדיר למצוא היום ספרות עיונית שעוסקת בספרות, על אחת כמה וכמה ביקורת ספרות, ולכן לא מובן מאליו לקרוא את אוסף המסות של יונתן דה שליט, כמו גם לתהות מדוע דווקא הוא יצא לאור בכריכה אחת (ולא, נגיד, כאוסף של פוסטים בבלוג כלשהו). בחלק הראשון דה שליט בעיקר מנתח יצירות קאנונית, בשני הוא נותן ביקורת ספרות של ממש, ועדיין לא תמיד קל להשתתף בדיון סביב ספרים שלא קראתי ולכן אני לא יכולה לנתח באותו עומק כמוהו. ייחלתי דווקא שדה שליט ישקיע בכתיבת הביקורת יותר מאשר חלוקת קרדיטים ליוצרים במלאכה אבל לא כך נקראות הביקורות שלו