מה קורה למנהרת-הזמן? האם נמאס לה מאתנו? נכנסנו למנהרת-הזמן, זחלנו וזחלנו, והרגשנו שאנחנו נחנקים... שאנחנו לא יכולים יותר... האם יכול להיות שמנהרה לא רוצה שנגלה את הסודות שלה? ואנחנו. ילדים של היום, עם ווקמן, מחשב, וטלפון סולולרי... גילינו שלא הרבה השתנה במשך השניים. היה לילה, ודמויות עטופות בכאפיות התקרבו אלינו, ושאלו אותנו בערבית מי אנחנו. מה נגיד לאנשים? למה הקול של המפקד שלהם נשמע לנו כל כך מוכר? הלכנו אתם בשדות הטרשים, והכרנו ולא הכרנו את המקום שבו היה פעם הבית שלנו. הגענו אל הכפר הערבי, אל הבית שבו חי לו מפקד הכנופיה הרוצח. מטען חבלה הונח ליד דלת ביתו. עכשיו ילמדו אותו לקח. אמרתי לכם כל כך הרבה שנים עברו, ולא הרבה השתנה מאז.