מעין דיבור בלתי פוסק בגוף ראשון שהופך מהר מאוד לבלתי נסבל ובלתי אמין. דיבורי מדיי, יומרני מדיי, לא ספרות סתם מלל מעצבן של גבר. זנחתי וויתרתי דיי מהר. שום דבר בספר הזה לא מושך להמשיך הלאה ולקרוא בו.
קראתי את שתי הסקירות המקוטבות, זו של נועה, שנתנה לספר כוכב יחיד, וזו של שירי שהעניקה לו דוז פווא. עלי לומר שאני בהחלט נוטה לדעתה של נועה, אף שלדעתי יש לקרוא ספר עת תום לפני שמדרגים אותו (כפי שעשיתי) בעיקרון, יש כאן אכן גבר מעצבן ומלהג, וזה שהוא מעצבן אפילו אינו נובע מהלהג הבלתי פוסק כמו מהיותו יפיוף צרפתי נרקיסיסטי וחסר כל חוט שידרה המשועבד לאישה ילדותית ותוקפנית. נתקלתי ביותר מסיפור אחד כזה של כלבלב המשועבד לכלבה, כך שזה די באנאלי, כפי שהמספר עצמו מעיד. ואם כך, מדוע עלי לבזבז את זמני רק כדי להתוודע לעוד מקרה כזה, כאשר בנוסף אין לי כל יכולת להזדהות עם אף אחת מן הדמויות, מינית, גילית, גזעית, לאומית, תרבותית או אופיית? לפחות זה היה קצר וארך רק שתיים וחצי נסיעות רכבת
וואו ספר מצויין, אפילו הכתיבה בו מטורפת, בלי סימני פיסוק, בלי פיסקאות, מעיין דיבור מהיר מלא רגשות וטירוף. התחושה ממש עוברת בקריאה, מרגיש כאילו אתה קורא בלי לקחת אוויר מרוב המהירות.