אחת מיכולותיה העל-טבעיות של הספרות היא הפחת חיים באמצעות מילים; היכולת להגשים חלומות דרך השפה הכתובה. לפניכם סיפור על גבר שחי בגפו במושב בצפון הארץ, ומגולל בפני בנו את הפרשה יוצאת הדופן של הגעתו לעולם, החל מהולדתו וגדילתו בחממה ההורית ועד להיעלמותו המסתורית של הילד בהגיעו לגיל שמונה-עשרה.
מעטים הם הספרים שפותחים צוהר לעולמם האינטימי של אב חד-הורי ובנו, במציאות רבת פנים ועתירת תעלומות. הופעתו יש-מאין של ילד בחייו ממלכדת את האב הטרי, שנאלץ להכמין את ילדו מן העולם ולהתעמת עם בחירותיו שלו. בקצב איטי, כמו מחוץ לזמן, מגלה האב את ההשלכות של מימוש חלומו: יצור כלאיים של בשר ודיו; ילד שרק הספרות יכולה לגדל. האב, אשר לכוד במלכודת שלו עצמו, מבקש פרטיות ומסתור מעיני הקוראים, אך בה בעת מבין כי הפסקת הקריאה עלולה להביא לקץ קיומו וזכרו של בנו שהיה ועזב.
לפניכם חיבור כן ומצמרר על השתוקקות לילד, לאבהות ולמשמעות. בספר הפותח את סדרת ״קודה״ מבית תשע נשמות, בוחן חורש את היחסים השבריריים השוררים בין בני התא המשפחתי ודן בשאלת לקיחת האחריות על ההחלטות ועל אי-ההחלטות שאנו מקבלים במהלך החיים.
עמרי חורש כותב בצורה יפייפיה, רכה, פואטית כמעט ואי אפשר לקחת לו את זה. הוא מתמודד עם חוסר היכולת שלו להביא ילד על-ידי יצירת ילד בכתיבתו, רעיון מקסים ועם המון פוטנציאל. למרות שיש רגעים יפים מאוד בנובלה, בגדול היא מרגישה לא מהודקת ומדויקת, כאילו היא לא סיימה להתבשל עד הסוף. התחושה שלי היא שהיה מקום לפתח עוד את דמו האב, להבין מה הסיבה ליצירת הילד ולהוביל רעיונות מתחילת היצירה ועד סופה, בעוד שרעיונות מסוימים הלכו ונזנחו. לדוגמא כאשר הילד מגיע לגיל 18 ונעלם, דמות האב מתקשרת לכל חבריו ואומר שהוא יצא לילה לפני כן עם חברים אך בשאר הספר הוא מסביר כי הילד היה כלוא תמיד בתוך הבית ולא יצא אף פעם. אם באיזשהו שלב הוא נתן לדמות לצאת מדוע זה קרה? ומתי? מה מקומה של המגיפה אותה הוא מתאר בתחילת הספר בסיפור? האם דמות הילד נבראתה כדי לארח לו חברה, לעזור לו להתמודד עם הבדידות? אם כן מדוע כל פעם שהאב יוצא החוצה יש אינטראקציה אנושית? אין תחושה שבחוץ ממשיכה מגיפה. יש עוד הרבה דברים שנדמה כי נשארו לא פתורים במוחו של היוצר ולכן לקורא קצת קשה להתחבר לדמויות למרות הכישרון הברור שיש לסופר.