״שרב ראשון״ הוא דיוקן אישי גלוי־לב, המוביל את המחבר מתל אביב של ילדותו לפריז של עלומיו, ובחזרה אל ההווה. זוהי כרוניקה מרתקת של התבגרות: התבגרות תרבותית וספרותית, שהיא גם התבגרות רגשית, מחשבתית ומינית. דורי מנור משרטט את הרגעים שעיצבו את חייו כאדם צעיר ושינו אותם לבלי שוב: רגעים של חרדה ושל תשוקה, של היפעמות ושל אימה, ושל היפקחות קדחתנית אל העולם.
הוא כותב על ילדותו בתל אביב עם אם לוכדת־מרגלים ואב יקה־צבר, על שירי הערש הראשונים ששמע, על הצוהר אל העולם שנפתח בזכות הפופ הבריטי של שנות השמונים, על המורה לצרפתית בתיכון ששינתה את חייו, על הקריאה הראשונה בספר איוב, על גילוי ההומוסקסואליות, על ההתוודעות לשארל בודלר ולשירי החשיש והאופיום שלו, על התרגומים הראשונים והיצירות הראשונות, על שיחות הנפש עם דליה רביקוביץ ועם אברהם סוצקבר, על הפגישות הגורליות עם אלן גינזברג, על "נרקיס" של קרוואג'ו ועוד. ״שרב ראשון״ – דיוקן רב־יופי של דור ושל מקום – הוא ספר הפרוזה הראשון של דורי מנור.
דורי מנור הוא משורר, עורך, סופר, מתרגם, מסאי וחוקר ספרות ישראלי, חתן פרס יהודה עמיחי למשוררים עבריים ופרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת. בעל תואר אביר במסדר האמנויות והספרות של צרפת על תרומתו להפצת התרבות הצרפתית.
קצת יומרני מדי לפעמים, אבל גם ביומרנות יש קסם , אבל גם לפעמים זה סתם מעצבן (למה לכתוב אבסינת׳ במקום רעל). עדות למחלה הישראלית של לגרום לי לחפש מילים ולהרגיש מפגרת