צד אחד, ליונתן יש חיים קלים. הוא אף פעם לא צריך לחפש חניה, לעמוד בתורים או להזמין מקום במסעדה. הרחובות נפתחים לפניו. אבל מצד שני, הוא לא יכול לצאת מגבולות ישראל, אין לו פרטיות ויש לו שליחות. לא מהסוג שעושים על אופניים חשמליים. ליונתן יש ייעוד. הוא לא בחר בו, ואפילו ניסה להתנער ולברוח ממנו. אבל כשאתה שומר ערים, אין לך ממש ברירה.
כי ערים הן לא רק שלמת בטון ומלט, גבולות מוניציפליים וארנונה, לא רק מקומות יישוב. לכל עיר יש התגלמות חיה של כל מה שעושה אותה ייחודית: תרבות, קהילה, אווירה, אנשים, מבנים, צמחייה, מזג אוויר, עסקים — כל מה שמרכיב אותה. "גניוס לוקי". רוח עיר. אנחנו יכולים אולי לחוש באופייה של העיר, יכולות להצמיד לה תכונות, לחבב אותה או להתייאש ממנה, אבל רק שומר הערים יכול לראות את רוחה, לעזור לה ולקרוא לעזרתה.
יונתן נאלץ לעשות בדיוק את זה כשתל אביב, שאיתה יש לו עבר מורכב, מתחילה להשתנות. גבעתיים, רמת גן ושאר ערי גוש דן מודאגות, סדום שומרת סוד וחולקת אזהרות נושנות, וכאשר יונתן מנסה להבין מה קורה, הוא מוצא את עצמו במרכזה של תעלומה שמקיפה את חייו, בהווה ובעבר, ומול אויב עתיק ורב־עוצמה.
שומרי הערים הוא יצירת פנטסיה אורבנית במלוא מובן המילה, כזו שעוסקת בקשר המורכב והמופלא שלנו עם המקומות שבהם התגבשה ונוצרה התרבות האנושית. בתנופה ובשטף סוחפים פורשת כאן רותם ברוכין יריעה רחבה המשתרעת מראשית הזמן ועד ימינו, שזורה בקסם ייחודי, בהומור וביופי, שיגרמו לכם לרצות לצאת החוצה ולחבק את העיר שלכן, כי לפעמים זה מה שהיא צריכה.
רותם ברוכין כתבה סיפורים, סרטים עצמאיים, סדרות לנוער, סדרות אינטרנט, הצגות, מחזות־זמר, תסכיתים, משחקי מובייל, סיפורים בהמשכים במגזיני נוער, טורים אישיים בעיתונים ובאתרים שונים, פילקים ושירי אהבה לקפה שלה. שומרי הערים הוא הרומן הראשון שלה, אף שכבר יותר מעשור היא כותבת ומפרסמת סיפורים קצרים, נובלטות ונובלות בעולם שבו מתרחש הספר, ואף כתבה וביימה הצגה המבוססת על עולם זה. ברוכין זכתה מספר פעמים בפרס גפן לספרות ספקולטיבית על סיפוריה.
כולם מתלהבים מהספר הזה, ועכשיו תורי. קראתי בעבר את הסיפורים הקצרים שעליהם מבוסס הספר ומאוד מאוד נהניתי מהם. אז הספר הזה גרם לי לשבור את ההבטחה שלי לעצמי שלא לקנות ספרים בחודשים הבאים... ואני ממש שמחה. לא חובה לקרוא את הסיפורים המקוריים, האמת שרצוי שלא, כי יש דברים מסוימים שלא הפתיעו אותי כי כבר ידעתי אותם מהסיפורים. רותם ברוכין הצליחה לתפוס המון מהמהות של כל עיר שהיא מתארת מבלי להפוך אותה לקריקטורה. הז'אנר והתפניות וההפתעות הרגישו מאוד מז'אנר בפנטזיה האורבנית שכמעט ולא קיים בעברית. זה מוזר שאני קצת רוצה להיות שומרת ערים?
The fact that I couldn't put it down even though I was on a very time-intense trip says a whole lot!
There's a special joy in reading a book written by a friend, and when it's so good the joy is that much greater.
Rotem did an incredible world building, there's so much lore here that you can't help but think about all the other times and places we can hear about. This can become a great series.
So much lore, but not a confusing one, you learn more and more as you read and it makes sense. Everything feels personal and moving, and the sub-arcs are so wonderful that sometimes you even think - no! Don't take me back to present time! I want to hear more and more and more about this! With very believable heartbreaks, with characters you really care about, and with obvious love to Israel, a place that will always be home.
It's worth noting that it's an amazing book to read on a trip, because then, when you get back within the borders of your own home country, there's this very bittersweet feeling.
Rotem did an incredible job wrapping up a very layered story, while also leaving us with just enough questions to want more. It is so very clear that so much heart and research went into this.
It's a great fantasy book, I'm very fortunate to now own a signed, dedicated copy, and I only hope, for the sake of my English-speaking friends, that we will get it in English one of these days.
כמה חיכיתי לספר הזה. והנה הוא הגיע ולא אכזב בכלל. היו קטעים שזכרתי מהסיפורים (אם כי הרבה גם שכחתי..) אבל הכל נארז ונקשר ביחד בצורה כל כך יפה. אהבתי את התמות העמוקות יותר, של נדודים מול שורשים, של המתח בין הקללה לברכה, של אהבה ואנושיות. אהבתי את הצורה שניתנה לכל רוח, את הכתיבה וכמובן את הדימויים. עולם שומרי העשיר הוא כל כך עשיר ואני ממש מקווה ומצפה לספרים נוספים בעולם. וחוץ מזה אני שומעת עכשיו מלא מוזיקה אירית. וגם בא לי לכתוב פאנפיק שבו קיבוצי הגליל העליון יושבות בירדן ומרכלות כמו שרק קיבוצניקיות יודעות.
לכל יישוב יש רוח עיר, התגלמות דמוית אנוש רבת עוצמה של המהות שלו. יונתן הוא שומר הערים של ישראל, אדם שתפקידו לעזור לרוחות הערים בארץ. כשאיום חדש מגיע, יונתן צריך להיזכר בעבר שלו כדי להילחם בו.
רותם ברוכים כותבת סיפורים קצרים בעולם שומרי הערים כבר שנים רבות, ועכשיו היא לקחה כמה מהם, עיבדה אותם והפכה אותם לספר עם עלילה רציפה (בערך, חלק מהסיפורים מסופרים במקביל וזה יכול לבלבל). התוצאה בהחלט חמודה וכיפית לקריאה.
פנטזיה אורבנית ישראלית מעולה. רותם ברוכין כאילו לא יצרה עולם חדש, היא רק "מגלה" לנו מה מסתתר ממש כאן מתחת לאפנו ובקצה שדה הראייה שלנו: ש"רוח המקום" היא יותר מסתם ביטוי, ושיש בני אדם שיכולים לתקשר עם רוחות המקומות. זהו לא רק סיפור עם עולם קסום אך אמין, זה גם סיפור התבגרות והרפתקה, וסיפור אהבה לישראל אפילו כשהוא מסתכל בעיניים כלות על העולם הרחב והיפה ש"בחוץ". יפהפה ומומלץ.
ספר נפלא מתחילתו ועד המילה האחרונה. לכל כך הרבה פנטסיה ישראלית יש נטייה להיתקע ב uncanny valey של שפה שלא נשמעת בדיוק נכונה גם אם אי אפשר לשים על זה בדיוק את האצבע (למרות שנכתבו בעברית ע"י דוברי עברית), אבל הספר הזה כתוב כמו שעברית מרגישה ומסמן וי על כל הסעיפים. עונג גדול.
זה סיפור עם קונספט בסיס נהדר, שפותח וקרם עור וגידים לאורך זמן רב והתבשל כמו שצריך לרעיון שלם ומרתק. פנטזיה ישראלית זה ז'אנר שבקושי קיים והספר הזה הוא חלוצי.
אתחיל מכך שהדבר האהוב עליי בספר הזה הוא התיאורים היפיפיים שהסופרת מעניקה לערים עצמם. בהחלט מוכשר ומעורר צמרמורות ולעיתים גם דמעות.
מצד שני, במהלך הסיפור ליוותה אותי התחושה שהעלילה לא הצליחה לבחור כיוון מסוים והיא ניסתה ללכת לשלל כיוונים שונים בו זמנית (תוך ניסיון לשמור על הנרטיב הבסיסי). זה יצר אצלי תחושת ניתוק מסוימת מהסיפור. לסיפור הזה אין הכרעה והנקודה מובנת (שכן היא הועברה על גבי 4 דפים לפחות) אבל זה בכל מקרה משאיר אותי עם תחושת יובש וחוסר בפה.
בכל מקרה, יצא לי לפגוש את הסופרת בשבוע הספר והיא אדם נהדר - אני מודה לה בהחלט על שיר ההלל הזה לערים ומקומות בכללי. הידד להתבוננות בפרטים היפים של החיים!
איך יש לספר הזה ממוצע של מעל 4 כוכבים?? התחלתי לקרוא ולא ממש התחברתי, אבל המשכתי כי ראיתי כאן ביקורות מעולות. המשכתי בקושי רב, הייתי בטוחה שהנה עוד מעט זה יהיה מעניין, אבל זה לא הגיע. לא מעניין ומיותר. מצטערת ששרפתי עליו כלכך הרבה זמן 😞
This is a really really great book- actual rating is 4.5!
As an SFF reader, with some exceptions- I usually can't find high quality and engaging adult books by Israeli authors. I'm very glad to say that the book is well worth the hype- Rotem not only created a true masterpiece of Urban fantasy, but also stuck the landing!
This book follows the life of Yonatan- who's heir to a quite serious role of Cities Guardian (שומר ערים) which there just isn't a great translation for in English. In this world, every city and small town has a spirit which showcases its citizens, culture, history, etc. Yonatan's role is to make sure at all time that all the spirits of Israel are well, no sudden catastrophe has occurred and life goes on. In return for his efforts, the spirits provide him with most of what he needs- parking, food, no traffic, etc. There is however one catch- Once he inherits the position from his father, he can never leave Israel again.
Everything seems as sane as it gets in Israel, when suddenly one of the spirits totally stops communicating and what seems at first as a minor romantic quarrel turns into much more. An ancient and ruthless force is bending spirits to its will- and it'll take more than guns, diplomacy or full scale war to even the odds.
What I really liked about this book is the character and worldbuilding work. Rotem did a great job of using local stories and culture to give each spirit her uniqueness and style. Moreover, the usage of folklore, legends and modern day tensions was wonderfully crafted. I especially enjoyed the bittersweet ending, and while I did take off half a star for some pacing issues and some of the time changing arcs- the prose was still lush and easy to read. I highly recommend this book for anybody who's looking for a fresh take on Urban fantasy and myth of the area!
A long expected, much enjoyed thrill ride - this was such an excellent book! I laughed, I cried, I couldn't put it down. Baruchin encapsulates the quintessence of Israeli life into a magical charm in the shape of this book, which I'll carry with me always (just in case of trouble!). Her love for Ireland is also manifest here and has strung many sentimental strings for me along the journey. Full of fun and clever historical facts, this fantasy novel is an immediate favourite. Can't wait for more!
אנחנו במרחק של עשור אחרי "הפוך, לקחת," והספר "שומרי הערים" הוא התגלמות חדשה ומחודשת של כל האנרגיה, והברק של אותו הסיפור, ושל כל הסדרה שבאה בעקבותיו. בשבילי, הספר עושה בשביל הסדרה דבר נפלא — הוא מצליח לספר מחדש את הסיפורים שכבר הכרתי היטב, אבל להעמיד אותן כחלק ממארג גדול ועשיר, שמצליח לייצג לא רק את מה שהסיפורים האלו עשו בתחילת הדרך, אלא גם כל המקומות שהם פיתחו וחקרו בהמשך. רוב המחשבות שלי, בקריאה ואחריה, היו עיכול מחדש של "שומרי הערים," על הסיפורים והגרסאות שלו. הרגשתי שהקריאה בספר, שמשלב ארבעה סיפורים יחד, עוזרת לי לדייק ולהבין חלק מהדברים שאני כל כך אוהב בסדרה בכלל, ובספר בפרט. אז הסקירה הזו לא תסביר את הקונספט של רוחות-ערים, וגם לא תסכם את העלילה. אני פשוט רוצה להעלות על הכתב את התובנות והמחשבות שהיו לי.
=== ניגודים, ניגודים === "שומרי הערים" מלא בניגודים ומנעדים, וכל רכיב בסיפור רוקד עליהם, מנגן עליהם, תופס צד אחד או צד שני או רץ עליהם הלוך ושוב.
האם זה ספר על התגוששות אפית בין כוחות עליונים, או מסע אישי אינטימי של התבגרות והתפתחות? האם הרוחות הן שיקוף ישיר של הערים הספציפיות שהן מייצגות, או שהן דמויות, אינדיבידואלים, כל אחת בפני עצמה? האם יונתן צריך מסעות, הרפתקאות, וגילוי מתמיד של החדש והשונה — או שדווקא ההשתקעות וההשקעה הם איפה שהוא מרגיש שלם?
התשובה, כמובן, היא כן, וכן, וכן. הספר מצליח לבנות את הקטבים האלו בנונשלנטיות, באשלייה של אפס מאמץ. ואז, כמו קסם, הכל מרגיש *מורכב*, עשיר. הסצנות מרגישות דינמיות, מלאות בתהפוכות גדולות וקטנות, פשוט מהתנועה הפתאומית שבה האנתרופומורפיזציה הבלתי-נתפסת של עיר של מיליוני תושבים דואגת לך לארוחת בוקר, או כשמבינים שגם הרוחות שלכאורה מקרקעות וכולאות אותך, בעצם היו רוצות גם חופש בעצמן. חלק ממה שכל כך חזק בדיכוטומיות האלו, היא שלהבדיל מהרבה סיפורים שמגיעים לפתרון או הארה, כאן לדיכוטומיות אין הכרעה. אין כאן עניין של לבחור צד, או לפתור נכון מה הקוטב הצודק. אלו ניגודים שחיים איתם, שהופכים את החיים למורכבים — ואת הספר למרתק.
=== כל אחד הוא מיוחד === אחד מההנאות הגדולות ב"שומרי הערים" היא האפיונים הכיפיים והקולעים לערים השונות. התחושה הזו ש,כן, באמת הסיפור תופס איזה מאפיין ייחודי של נהרייה או של פתח תקווה או של דאבלין. אם זה ברמת-גן וגבעתיים בתור ערים תאומות, או שלל ההגנות הייחודיות שהערים נותנים ליונתן כצידה לדרך, יש כאן אמירה יפהפיה ומשמעותית: לכל מקום, ובהשאלה לכל אדם, יש את הייחוד ואת האישיות המיוחדת שלו. הספר, ואנחנו איתו, חוגגים את המגוון האנושי. התמה הזו מהדהדת בספר במקומות גדולים וקטנים: ברצון של יונתן לטייל ולראות את כל המגוון שיש לעולם להציע; בחשיבות שמייחסים לכל רוח-מקום, לא משנה כמה היא קטנה ומינורית; באיך שהרוחות מייצגות את מגוון האוכלוסיה וההיסטוריה שלה, ולא רק דפוס אחד בתוכה. וחשוב לי להדגיש כאן נקודה: תמה של ייחוד ומגוון היא קלה אולי לתיאור, אבל מאוד קשה לביצוע. בהרבה ספרים וסיפורים, הדחף הוא דווקא הפוך. קל יותר לעשות בניית-עולם עם קבוצות ופקציות מוגדרות, עם טובים ורעים, עם תפקידים סיפוריים חדים. ואפשר לעשות עם אלו הרבה מאד — אבל קשה אחרי זה להסתובב ולומר, "אבל בעצם, כל אחד מהקבוצות האלו חשוב ואנחנו מעריכים אותו." (כדוגמת-נגד קלה, חישבו על כמה ספרי הארי פוטר טוענים שוב ושוב שכל ארבעת הבתים של הוגוורטס הם טובים ונחוצים בדרכם שלהם, אבל במסגרת הספרים ברור לחלוטין איזה מהבתים אנחנו אמורים להעריך, ובאיזה מידה.) קונספט שומרי-הערים נותן לסיפור לעשות כאן משהו מאד מיוחד: להתחבר אל משקעים והיכרות שכבר יש לנו, אל מגוון עצום של מקומות, סגנונות, אפיונים — בלי שיפוטיות, בלי להתחרות בתיעדוף. (ואני חושב שזה עוד פן שהופך את הסיפור לישראלי כל כך — הקרבה, הצפיפות, הידיעה הפשוטה שכל המקומות החשובים במדינה הם במרחק כמה שעות נסיעה. האפקט במקום גדול יותר, פשוט לא היה אותו הדבר.) רותם ברוכין מצאה דבר שעובד כמו שהיינו רוצים שהעולם כולו יעבוד, והצליחה לבנות את העולם שלה לאורו.
=== מה חשוב ומה לא === מוכרחות להיות אלף ואחת דרכים להחליט מה זה אומר "רוח שמייצגת עיר." והיה אפשר לעשות אותם בדרך שונה לגמרי, כואבת הרבה יותר. אם בני-ברק היתה הומופובית; אם יפו היתה מדוכאת; אם שדרות היתה מקופחת. לא זה האופי, ולא אלו העיסוקים, של רוחות-הערים של ברוכין. וזו בחירה שיש בה מימד של אסקייפיזם, אבל זו גם בחירה שעומד ביסוד והלב של הסיפור. רוחות-הערים זוכות להיות סוג משונה של עובדות-ציבור אולטימטיביות, שגם יש להן את הכח וההשפעה לעשות שינויים אמיתיים, וגם כל הרצון והמניע שלהן, הוא להיטיב עם התושבים שלהן. רוחות-הערים הן *טובות*, טובות בכל מהותן, וכמעט בלי סדק או ערעור. לראות דמויות טובות, פועלות, אחראיות — זה הופך את הקריאה למשמחת. משרה תקווה. מעוררת השראה. כי כולנו היינו רוצים שיהיו מסביבנו א.נשים כאלו; והיינו רוצים להיות א.נשים כאלו גם אנחנו. היה מאד קשה לכתוב סיפור על מחויבות ואחריות, אם הדבר שמחוייבים אליו הוא מערכת שבורה, כועסת, מדממת. אם התפקיד היה לא רק חונק, אלא גם חסר-תועלת. כשאנחנו אומרים שאנחנו צריכים גם ספרות אסקייפיסטית, על זה אנחנו מדברים: יש סיפורים שאפשר לספר רק בגרסה קצת פחות כואבת של המציאות, ובדיוק הסיפורים האלו מזכירים לנו אל מה אנחנו שואפים, ומה הערכים וההתנהגות שאנחנו מאמינים בהם.
=== הספר כעיבוד === הספר "שומרי הערים" הוא, אחרי הכל, עיבוד של סדרת הסיפורים. האם זה עיבוד טוב? לא-טוב? מה טוב בו? מה הוא מעבד? אז קודם כל, זה עיבוד מצויין. נראה שנעשתה כאן בחירה לא למתוח סיפור בודד לאורך של ספר, אלא לשזור ארבעה סיפורים נבדלים יחדיו. הבחירה הזו היא לא פשוטה, אבל מאד מוצלחת, כי המבנה השזור עושה עבודה נהדרת של הרחבת היריעה, של סיפור שהמהות שלו היא מעבר לעלילה יחידה במקום וזמן ספציפיים. אנחנו רואים את יונתן בתקופות שונות בחייו, בהרפתקאות אישיות ובהתמודדויות אישיות ואינטימיות, והסיפור הגדול יותר, הוא בדיוק על המכלול של כל אלו ביחד. המבנה של הנובלות השזורות נותן לנו גיוון ואיזון. הוא מונע מהחלקים הבומבסטיים ביותר לגנוב את כל הזרקור; ומאידך הוא נותן לנו את הבומבסטיות ביחד עם ההתפתחות האישית השקטה. כן יש כאן נקודות שעבדו לי פחות טוב. בעוד אחד הקווים החדשים, "מיץ רימונים סחוט," הוא אולי הפייבוריט החדש שלי בכתיבה של ברוכין, לטעמי החידוש השני, "אורנג'דה של טמפו," הוא עימות ארוך שכל הדגש בו הוא טקטי, השימוש בכוחות העל-טבעיים, ופחות מצליח לבסס משמעות ולפתח את התמות של הספר, למרות שדווקא הוא זה שחותם את העלילה. גם "וויסקי בקנקן," שהיתה נובלה נהדרת, ושנהדרת גם כאן — כן מרגישה כמו נפילת-מתח מסויימת, כשהיא משתבצת רק אחרי החצי הראשון של הספר; רק כשמסיימים אותה מבינים מה התפקיד שלה במקום הספציפי שבו היא שובצה. אבל הנושאים האלו לא מגיעים לרמה של בעיה משמעותית בספר. וזה מכל אותם סיבות שכבר אמרנו: החוזקות הגדולות של "שומרי הערים" הן בכלל לא אלו שצריכות התגוששות אחרונה מול נבל. החוזקות הן הקונספט המבריק של רוחות ערים, והמימוש הנהדר של הקונספט הזה; הקטבים הצועקים שעומדים בפני יונתן וכל הדמויות כולן, ואיך שהם מסתובבים בינהן סחור-סחור; והאופטימית המרעננת, המגוונת, והייחודית שהספר משרה. כל הפתילים הם חלק מהמארג הגדול הזה, והתוצאה היא דבר גדול יותר, עשיר יותר, מיוחד יותר מאשר כל סיפור בודד בה. ואפילו יותר מאשר אנתולוגיה סטנדרטית, שמאגדת את כל הפתילים האלו אבל מפרידה וחותכת בין סיפור לסיפור. כן, יש כאן פתילי-סיפור נבדלים — אבל הם מקושרים ביניהם, מתקשרים ביניהם, מאוזנים ומסונכרנים. אני לא יכול לתאר כמה עבודה עדינה זה לקח, והתוצאה נהדרת.
------
בסיכום הכולל — אתם לא צריכים אותי כדי לומר שיש משהו מאד מיוחד בסדרת "שומרי הערים," אבל אני מקווה שהצלחתי לעמוד קצת על הדברים שמיוחדים בו (עבורי). ה��פר הוא זה שבשבילי איחד את כל הצדדים האלו ביחד, שהראה איך הפתילים השונים ביחד יוצרים מארג שלם. אני מקווה מאד שהספר הזה ימצא את דרכו אל קהל גדול יותר, ירחיב את המעגל הכבר-מרשים של אוהדי הסיפורים — כי לסדרה מגיע, ולקוראים חדשים וטריים, זה יעשה רק טוב.
הספר הזה הוא כל מה שציפיתי ויותר. ובנוסף, ובאופן אולי מפתיע, הוא הדרך הכי מרעננת להציג פטריוטיות. התחלתי לקרוא ביום העצמאות, ונראה לי שאעשה מזה הרגל, לקרוא ספר ישראלי בחגיגות ישראל. הערים של הסופרת מיוחדות ומעניינות, ואפילו בחירה פשטנית בשבילן הופכת אותן לכתם צבע מרגש בסיפור, כי הרעיון מלכתחילה הוא טוב. הדמויות עגולות ואפשר להזדהות איתן בקלות. העובדה שהעולם לא מסתובב סביב הדמות הראשית היא עוד פרט מרגש ומאוד עכשוי. הספר מתאים בעיניי לכולם, גם לנוער, ויש בו מספיק אקשן בשביל לתפוס את תשומת לבם של מחפשי ההרפתקאות.
אחת הבעיות של ספרי פנטזיה אורבנית בעברית היא שהז'אנר מאד אמריקאי או בריטי באופיו וזה משפיע על הנורמות והקלישאות של הז'אנר, וספרים ישראליים בעברית מרגישים קצת כמו נטע זר. לכן אני ממש אהבתי את הספר הזה, שהוא נורא, נורא, *נורא* ישראלי. מעוגן בחוויה הישראלית, במאפיינים של ערים ישראליות וחוויות ישראליות מזוקקות - עד כדי קלישאות - לרוחות ערים שמייצגות כל מה שאנשים חושבים על הערים הללו. וזה מרענן וכיפי.
#readHarderchallenge2023 - Task 13: Read an author local to you I heard and read so many good reviews about the book and it was great to finally read urban fantasy located nearby. I liked the world-building and the essence of each city and its culture using local stories, myths, and legends to create style for each city. The downside and the reason why I gave it only 3 stars is because it didn't create anticipation for me, I could leave the book for days without reading or even wanting to pick it up. Maybe I should give it another try by reading the stand-alone stories that the book is based on.
3.5 ⭐️ ספר מפתיע!! אין הרבה ספרי פנטזיה אורבנית ישראליים, ואין ספק שזה הספר הראשון שאני קוראת בז׳אנר מתוך ספרות מקור-והאמת? הופתעתי לטובה! קיבלתי את ההמלצה ממוכר ספרים חביב, ונראה שהוא צדק בגדול. הספר הזה מצליח לשלב אהבה גדולה לארץ ישראל עם כל החלקים החמוצים שבה, בלי לייפות ובלי להתנער. נכון, היו רגעים שבהם התיאורים המפורטים מדי גרמו לי לאבד ריכוז ולנדוד מהמילים על הדף, אבל עדיין, מדובר ברעיון מקורי, משעשע, ואפילו נוגע ללב. כל זה הופך את הספר הזה למכתב אהבה קטן—ומעט מחוספס—לישראל. ה-100 עמודים האחרונים? קצת נמרחו והרגיש שהיה ניתן לקצר, אבל בסך הכול, זו הייתה חוויה מהנה.
ספר מקסים. מאוד אהבתי את הדמות הראשית יוני, היא הרגישה מאוד אמיתית. בניית העולם הייתה מצוינת- כל התיאורים של רוחות המקום הרגישו מאוד ישראליות, אוטנתיות ומדויקות. אם להיות כנה אהבתי יותר לקרוא על הפלשבקים מאשר על העלילה של ההווה עצמו, במיוחד על המיץ רימונים סחוט (לא אעשה ספוילרים אבל החלק הזה שבר לי את הלב). בקיצור, ממליצה, ספר יפה, אבל לא חושבת שהז'אנר מתאים לכולם. במיוחד לכאלה שרוצים עלילה רציפה מבחינה כרונולוגית.
בניגוד לכותבי הביקורות הקודמות, לא קראתי את הסיפורים הקצרים שכתבה המחברת וספרי פנטזיה זה לא הז'אנר החזק שלי כקורא, אבל זה היה הספר המהנה ביותר שקראתי השנה. הרעיון בבסיס הספר מקסים - לכל עיר יש רוח שמשקפת את הלך הרוח של תושביה ומשתקפת בה, לכל מדינה יש שומר מקומות או שומר ערים שיכול לראות את הרוחות, להבין ולתקשר איתן, אך גם חשוף אליהן וכלוא איתן באותו המקום, כשברקע מגיעה דמות שמנסה לשבש את הסדר הקיים. כתוב מצוין, מלא דימיון, רגש ותנופה, ערוך היטב, כל מילה במקום - פשוט תענוג. ממליץ בחום