הספר האדום

by Assaf Inbari, אסף ענברי

אמצע המאה העשרים. המלחמה הקרה. היהודים מקימים מדינה, וצריכים לבחור צד.

הבחירה בין ברית המועצות לבין ארצות הברית תקבע את דמותה של החברה הישראלית: האם זו תהיה חברה סוציאליסטית, אידיאולוגית, מגויסת – או חברה קפיטליסטית, מערבית, בורגנית.

זהו סיפורם של שלושת אדמו"רי השמאל הישראלי – יצחק טבנקין, מאיר יערי ומשה סנה – באותן שנים גורליות. ביד אמן ובפרוזה דקה כבסיפור המקראי, משרטט אסף ענברי את פועלם ואת נפשם השסועה, המתייסרת בין חלומותיהם המשיחיים על גאולת האדם לבין ההתפכחות הכואבת והמרה מהקומוניזם הסובייטי; בין מסירות לרעיונות נאצלים לבין קנאות חשוכה ולעתים אף רודנות בחיי היום-יום.

זוהי יצירה ספרותית מעוררת סערה רגשית, היסטורית ואף עכשווית, המציבה בפני קוראיה שאלות מורכבות על נאמנות ובגידה, ציונות ויהדות, אמונה וכפירה.

Genres: History, Israel, Politics

286 pages, Paperback

Published May 1, 2022

About the author

Assaf Inbari (Hebrew: אסף ענברי) is an Israeli novelist and journalist. He is the Asper Chair in Zionist Studies at Shalem College in Jerusalem and teaches at Kinneret College and Alma College (Tel Aviv)

Reviews

[Nirit]

הספר הזה חייב להיכנס לתכנית לימודי ההיסטוריה בביה"ס. הוא לימד אותי על ימי קום המדינה יותר מכל ספר אחר שקראתי בעבר.
הספר מספר - בצורה מאוד עלילתי ומרתקת (ולא חלילה בצורה דוקומנטרית או עיונית) - על חייהם של שלושת מנהיגי השמאל בימים שלפני ובמהלך קום המדינה: יצחק טבנקין, מאיר יערי ומשה סנה. הספר מתאר את הבריתות ביניהם, המריבות ביניהם, הסכסוכים הגדולים והקטנים ובעיקר פרטי הרכילות שעמדו מאחורי הקלעים של חלק מהמאורעות ההיסטוריים שכולנו מכירים. מדוע מדינת ישראל, שהוקמה על ידי ציונים ילידי פולין ורוסיה בעלי אידאולוגיה קומוניסטית, מצאה את עצמה בת ברית של ארה"ב ולא של ברה"מ? מדוע פורק הפלמח? מדוע בני הקיבוצים הם אלה שמילאו את שורות הצבא בימיו הראשונים, למרות שרובם באו מחינוך קומוניסטי התומך בדו קיום ושלום? מדוע חגיגות ה-1 במאי נעלמו במדינת ישראל? מדוע הקיבוצים התפצלו? המון שאלות שמעולם לא שאלתי את עצמי, ובכל זאת קיבלו תשובה במהלך קריאת הספר, והכל מתואר בצורה חיה, מרתקת ולעיתים אפילו משעשעת. אסף ענברי לא חוסך את שבטו מאף מנהיג ולא מהסס לחשוף כל אחד מהם בחולשתו.
עד למחצית הספר, הייתי בטוחה שאתן לספר הזה 5 כוכבים, אבל תיאור הקרבות שהתנהלו בין מפלגות השמאל בשנות ה-50 שהביאו לפיצול בתנועה הקיבוצית, התיש אותי וגרם לי להאט בקריאת הספר. ואז הגיע הסוף המוזר שהרגיש כאילו לסופר נמאס לכתוב אז הוא הניח לרגע את העט, שכח מכתב היד, ואז החליט למסור אותו כמו שהוא להוצאה לאור. אין לספר סוף של נקודה או סיום תקופה, אלא הוא נגמר ככה באמצע.
ובכל זאת, למרות הסוף המוזר, זה ספר שמומלץ לכל חובב היסטוריה לקרוא.

[David Forrai]

ספר נהדר - שיעור היסטוריה מרתק, המגולל את עלילות השמאל הישראלי לפני ואחרי קום המדינה. אסף ענברי ממזג שוב ידע עצום, הרבה מחקר וכשרון לספר סיפור.

[Asaf Bartov]

ספר מעולה, כמו קודמיו. ענברי זיקק סגנון נונפיקשן אמנותי מרתק, והוא מפיח חיים בדמויות רחוקות ומאובקות בצורה מעוררת השתאות. תענוג צרוף.

[Roi Yad]

ספר חובה לכל האנשים שחושבים שאנחנו חיים בתקופה הכי מפולגת ושפעם לפוליטיקאים היה כבוד

[Ohad Itai]

הספר האדום מספר את סיפורו של השמאל הישראלי דרך מעקב אחר שלושה אנשי מפתח: טבנקין, יערי וסנה.
רק סופר מדהים כמו אסף ענברי יכול לקחת את הסיפור היבשושי, העתיק והנישתי הזה ולהפוך אותו למרתק.
בתור בן קיבוץ לשיבר של השומר הצעיר, נראה שיש כאן הטיה די חזקה נגד יערי . חבר קיבוץ ותיק אמר לי שהפסיק לקרוא באמצע, כיוון שיערי מוצג כאוויל מושלם. למרות כל זאת, ברור שההערצה העיוורת לברית המועצות היא הזויה בראיה לאחור וכוללת אפיזודות של ההתכחשות למציאות.

[Michal]

ספר מרתק על ראשי השמאל הציוני. משלב אנקדוטות אישיות עם מהלכים פוליטיים.
חבל שלא צירף תמונות של האנשים וגם לא חיבר כל פרק לשנים שבו אירע

[Michael Milgrom]

Fascinating account of the Zionist left in the years of the British mandate and the early years of the state of Israel. Concentrates on three leaders of the left: Yitzchak Tabenkin, Meir Ya’ari and Moshe Sneh. The first two were the leaders of the left wing kibbutz movements while Sneh eventually became the leader of the Israel communist party. There are a lot of personal anecdotes interwoven with the main theme of the book which is how these committed socialists dealt with the fact that the leaders of the socialist world, Stalin and later Khrushchev, were anti-Zionist and anti-Israel except for one brief period in 1948. An entertaining read because of the anecdotes and the personalities. However, I’m left wondering how much of it is true. Some of the anecdotes are so intimate and personal that I wonder how the author could have learned of them. The book has no footnotes, no list of sources. Is it history? Historical fiction? I gather that this is Inbari’s style but I’m not sure I trust him enough to read another of his books.

[Gili]

4.5
כוכבים מעוגל למעלה.

הספר האדום מאת אסף ענברי הוא רומן תיעודי-היסטורי העוסק בתולדות השמאל הישראלי, משנות היישוב, הקמת המדינה ובתקופת המלחמה הקרה. במרכזו עומדות שלוש דמויות מפתח – יצחק טבנקין, מאיר יערי ו־משה סנה – שבאמצעות סיפוריהן מתוארים המאבקים הרעיוניים סביב סוציאליזם, מרכסיזם, קומוניזם, ציונות, והיחס לברית המועצות.

באמצעות סיפור חייהם ורעיונותיהם, הספר עוסק במתח שבין ציונות, סוציאליזם וקומוניזם, ביחס לברית המועצות, ובמאבקים האידיאולוגיים שעיצבו את התנועה הקיבוצית על שלל זרמיה ואת הפוליטיקה הישראלית. הוא מתאר את האמונה העזה ביצירת חברה שוויונית וצודקת, לצד המשברים והאכזבות שנבעו מהפער בין האידיאלים לבין המציאות הפוליטית.

זהו ספר על כוחם של רעיונות גדולים, על נאמנות לאידיאולוגיה, בגידה, מנהיגות, ציונות ויחסי הגומלין בין אמונה פוליטית למציאות. כתיבתו התמציתית והספרותית של ענברי הופכת אותו לא רק לספר היסטוריה, אלא גם לדיוקן אנושי של דור מייסדים ושל התקוות והאשליות שעיצבו את המדינה בראשיתה.

[Amir Guberstein]

קולח אך טרחני ומשמים בצורה יוצאת דופן. לא סיימתי

[Doron Veeder]

ספר נהדר, סוחף, מחייה דמויות היסטוריות (שלא לאמר שמות של רחובות),האנשים בשר ודם.
זה אינו ספר היסטוריה כלל וכלל, אבל הוא מציג את הלהט והחזון של דור מקימי המדינה משמאל, שהיה ואיננו עוד.
מומלץ לקרוא בצמוד לויקיפדיה שתתן את הממד ההיסטורי היבש של הדמויות הפועלות.

[Gal]

ספר אדיר,מומנטלי ואידואולוגי שמקובץ לפחות מ300 עמודים.
מדובר בהישג סיפורי מרשים ובעל סיום מצוין,קטן ופשוט מדויק.

[Ram]

A week ago I participated in a bike ride and we rode near the cemetery of Kibbutz Na’an. As one of the riders in the group was originally from this Kibbutz, we rode in and got a brief tour of the cemetery where various famous Israely politicians and pioneers are buried. One of them is Yisrael Galili. During this visit (and on other bike rides with this person) he recommended this book and I decided to read it.

In the mid twentieth century, at the beginning of the cold war, the Jews are establishing a state, and have to choose a side.
The choice between the Soviet Union and the United States will determine the character of Israeli society: will it be a socialist, ideological and pluralist society, or a capitalist, Western, bourgeois society.

This is the story of the spiritual and political leaders of the Israeli left - Yitzhak Tabenkin, Meir Yaari, Yisrael Galili and Moshe Sneh - in those fateful years. With the hand of a master and in prose as thin as a biblical story, Assaf Inbari sketches their work and their torn souls, tormented between their messianic dreams of human redemption and the painful and bitter disillusionment with Soviet communism.

The main dilemma was what type of socialism to aim for and who are the spiritual leaders of this movement, here in Palestine and out there in the world.

The natural role model is the Soviet Union with the leadership of Stalin. However, Stalin and his regime are very controversial:

He is the leader of the socialist world, but there is not much prosperity there.

Stalin saved the world (and the Jews) against Hitler, but he is killing and killed tens of millions of his own people.

The USSR was the first country to support the UN decision to establish the state of Israel, but from that point on, the USSR supported the Arab states, including states that openly claimed that their goal was to throw all the Jews into the sea.

The Czech Republic, with the approval of Stalin, supplied the new state of Israel with crucial weapons during the Israely war of independence, but in later years supplied weapons that were used against Israel in various wars and battles.

The conflict around the Isrealy stance in the USSR question split the left wing parties (and most of the Kibbutzim). New parties were established and friendships and political alliances were torn apart. Families were torn apart, Kibbutz members, left the Kibbutz, either to another Kibbutz or to other forms of settlement. In the case of the Kibbutzim Ashdot Yaacov and Ein Harod, the Kibbutz was actually split in two.

While these arguments and fights were crucial in the Israely left and in the kibbutzim, the left and it’s leaders mostly did not have a strong influence in the Israely politics and their position had a very marginal influence on the policy of the Israely leadership (mostly David Ben-Gurion).

The book is interesting and well written. It is kind of on the border between fiction and nonfiction. One thing I found challenging was the fact that there are practically no dates in the book, and the reader has to understand when things are happening by the global events that are mentioned.

[Aviv Naftali]

מאוד שונה בנוף הישראלי - לאף אחד לא יוצא או יצא להתעסק, לפחות באופן עלילתי, בכל מה שקשור לתולדות הסמן השמאלי יותר של השמאל הישראלי בשנים הפורמטיביות של המדינה.

הכל כתוב בצורה שמושכת מאוד את הקורא להמשיך, והאינטריגות בין השלישייה מאוד חיות וברורות. העלילה בארץ מאוד שזורה באירועים בינ"ל מרכזיים לאורך העשור-עשור וחצי שהספר חולש עליו. מה שקצת יכל לסייע זה אולי לסמן כל פרק בטווח שנים ואולי מיקום, אולי לשים דיאגרמה של מערכות היחסים בין הנפשות הפועלות ולא רק הרשימה בהתחלה... היעדרם של אלו לא גרע מהכתוב, אבל בהחלט הוא יכל למשוך יותר את הקורא ולספק הבנה וקונטקסט יותר טובים של הדברים.

אני דווקא חושב שהסוף היה מאוד מוצדק ונהדר -השלושה התנקזו למקשה אחת בשיא הסיפור, ולאחר מכן לאט לאט התפרקו והתפוררו איש איש לביתו והמשיכו בחייהם במסלול שלהם - ולראות אותם ברגעים שאחר הפירוק מוצגים קצת כבני אנוש או אנשים רגישים (מה שלא כלכך בולט בדרך כלל בכתיבה בשאר הספרים של ענברי) נותן אמינות מוגברת להתרחשויות.
אולי הכל מושתת על פוליטיקה, אבל מובן לכל שפוליטיקה בסופו של דבר מבוססת אנשים.

[Mayan Arnon]

הספר האדום של אסף ענברי הרבה פחות טוב מהשניים האחרים, הביתה והטנק - בפער.
זה ספר על העסקנות של מפ"מ ומפא"י וזה די מייגע.
ענברי ידוע כאחד שלא כותב בדרמטיות אלא בצמצום, כמין דיווח כזה וגם כאן הסגנון הוא כזה אבל מה שעובד איפה שהדרמות קיימות מעצמן לא עובד עם אנשים די אפרוריים ולא באמת דרמטיים.

המקום שבו הסיפור נהיה דרמטי יותר, למשל בפילוג הקיבוץ המאוחד, אין התעכבות על זה, על ההשלכות, זה נאמר בכמה משפטים.

סיפור העובדות כשלעצמו מעניין, ולקרוא אותו היום כשברקע פוליטיקאים עם כתבי אישום או עבריינים מורשעים, האינטריגות של בן גוריון, מפ"מ ומפא"י נשמעות נאיביות ואולי הן היו כאלה. הן בטוח היו אידיאולוגיות והאינטרס היה המדינה (רוב הזמן).

היום אין אידיאולוגיה ואין בושה, האינטרנס הוא הכיסא בלבד. ומהסיבה הזאת הספר הזה חשוב. מי באמת הקים פה את המדינה.

מומלץ לבעלי עניין רב בהיסטוריה של א"י.

[Aya]

תיאור מרתק של ההיסטוריה הפוליטית של ישראל בתקופת קום המדינה. הספר מלא במידע שהיו אמורים ללמד אותנו בבית הספר (ולא לימדו).
בנוסף לאידיאולוגיה, יש גם תיאור של החשיבה והמניעים של הפוליטיקאים, ומה הניע אותם לחשוב כמו שחשבו.
כל כך הרבה פעמים במהלך הקריאה חשבתי לעצמי, איזה מזל יש לנו שבן-גוריון הציל את המדינה מהמרקסיזם הסטליניסטי, ולאיזה רמה של הכחשת המציאות אנשים מגיעים במטרה להצדיק רעיון אידיאולוגי (בין אם מדובר בהתעלמות והצדקה של עלילת דם אנטישמית או אמונה בדו-קיום עם אנשים שממש לא רוצים דו קיום איתנו).

[Hadar (Harper)]

זה ספר... מוזר. מצד אחד, למדתי לא מעט על היסטוריית המדינה והקיבוצים, מצד שני, חייבים להגיע עם יידע לא מבוטל כדי להבין בכלל מה קורה בספר. במשך חלק נכבד מההתחלה הוצגו המון דמויות והרקעים/מסגרות הוחלפו בצורה מאוד מהירה, ככה שהיה מאוד קשה לעקוב אחרי מה קורה ברצף העלילתי (בהמשך הספר זה קצת הסתדר). ככלל, משהו בצורת הכתיבה של הספר מאוד תמציתי ודמה-עובדתי, קצת כמו בספרי עיון היסטוריים- ככה שמצד אחד זה מעניין, מצד אחר קצת מקשה להתחבר לספר הזה כמו לסיפורת רגילה.
בסכהכל נהניתי, מומלץ לחובבי היסטוריה, פחות לשאר.

[yoav]

כדרכו של אסף ענברי, גם הספר הזה עוסק באירועים היסטוריים וכתוב כרומן. הפעם הנושא הוא בעצם הקמתו של השמאל הישראלי, כשהספר מלווה שלושה אנשים מרכזיים: טבנקין, יערי וסנה. זה סיפור על אידיאולוגיה, שנאה, ציונות, פוליטיקה, הגשמה, משחקי כבוד וכוח, פילוג, איחוד ושוב פילוג ועל איך שהמציאות מאתגרת את הנחות המוצא.
האירועים ההיסטוריים הכמעט לא יאומנו האלו הם חומר נהדר לספר ולענברי יש כישרון אדיר לספר את הסיפור הזה.

[Elazar]

Fascinating depiction of the Israeli political left. We’ll written and illuminating.

[Roni Schreuer]

accurate depiction of the toxic and flipant truth of male lead history

[Ravit Avidor]

אהבתי מאוד את "הביתה". הספר האדום לעומתו היה בעיני טרחני ומייגע.

[Zvi Vapni]

ספר מרתק, כתוב היטב ומומלץ בחום.

[Duncan]

9/10
מצחיק, מעניין, היסטוריה ישראלית