בגיל שמונה־עשרה היא הייתה צריכה להיות בדרכה לקולג׳, כולה תום וחיוכים. במקום זאת, לאחר ששרדה אירוע ירי בבית ספרה, דני מתחילה את לימודיה בשנה האחרונה בתיכון בעיר חדשה, כשהיא מתגוררת עם אחיה. סיוטים מאותו יום נורא רודפים אותה, משפיעים על חיי היום־יום שלה ועל מערכות היחסים שלה עם הסובבים אותה. בעל כורחה, דני נאלצת להיפגש עם היועץ של בית הספר, אך אז היא מגלה שהוא מפורר את החומות שבנתה סביבה ואפילו מצליח לחדור לליבה.
לוקְלֵן טיילור לא יודע איך להתמודד עם התלמידה השבורה שמגיעה אליו לעזרה. היא עברה טראומה שממנה הוא לא בטוח שיצליח להציל אותה, אבל הוא יודע שהוא חייב לנסות.
ככל שהם מבלים זמן ביחד, כך הם מגלים מה המשמעות האמיתית של לחיות.
Micalea Smeltzer is an author from Northern Virginia. Her two dogs, Ollie and Remy, are her constant companions. As a kidney transplant recipient she's dedicated to raising awareness around the effects of kidney disease, dialysis, and transplant as well as educating people on living donation. When she's not writing you can catch her with her nose buried in a book.
אל הספר הזה הגעתי מבלי לדעת עליו דבר מלבד העובדה שזה ספר טאבו, פתחתי את העמוד הראשון, המשכתי עוד קצת וזהו ליבי נשבה. דנדליון מדוז שורדת אירוע ירי רציני בבית ספרה, שבהמלכו נרצחים שמונה אנשים צוות- שאחת מתוכם היא אמה שלה. היא שבורה ומרוסקת וחלומות וזכרונות מן אותו היום לא מפסיקים להתנגן בראשה. בגיל שמונה עשרה נאלצת לעבור לגור עם אחיה- שכעט נהפך לאפוטרופוס שלה ללכת ללמוד בתיכון חדש בעיר חדשה. בבית הספר אליו מגיעה מעניקים לה שעה אחת בכל יום בשבוע עם פסיכולוג בית הספר- מר טיילור. בהתחלה בטוחה היא כי לא יצא מכך כלום, הרי ביקרה אצל כמה וכמה פסיכולוגים שולו אחד עזר לה במשהו. אך להפתעתה היא מגלה שהוא מצליח לרפא אותה ומפורר את החומות שבנתה סביבה לכדי הגנה ואף חודר לליבה. היה בספר הזה הכל! רגש, קטעים לוהטים, שברון לב, צחוק, הכל, עמוד אחר עמוד. ספר מיוחד במינו, שלא קוראים כמותו רבים. מלבד אהבתם הכובשת בין הדמויות הראשיות, במהלך הספר היו בנוסף גם חברויות אמיתיות ויפהפיות ששבו את ליבי גם הן במונח מסויים. נסחפתי אל הספר הזה כבר מן הרגע הראשון, קראתי עמוד ועוד עמוד ועוד עמוד ואז פתאום ראיתי שאני כבר בעמוד מאה שבעים ושהשעה כבר שתיים עשרה בלילה. הרגשתי כאילו אני חי את הספר, הרגשתי את אהבתם כאילו וזו אהבתי את רגשם כאילו והן היו רגשותיי. הרגשתי כאילו ואני דמות בתוך הספר לכל דבר ועניין. כל עמוד ועמוד שעבר התאהבתי יותר ויותר, משכתי עוד יום ועוד יום רק בכדי שהספר הזה לא יגמר. וכאשר הוא באמת נגמר לא ידעתי מה לעשות עם חיי יותר, בלי דני ולוקלן הקטנים שלי. הספר יסתיים בצורה הכי טובה שבה הוא יכל להסתיים, אחרי כל הכאב והסבל לבסוף הם קיבלו את ה"האפי אנדינג" שהגיע להם. חמישה הכוכבים הקלים ביותר שנתתי לספר אי פעם. מושלם בכל מובן שהוא, ואני יודע שליבי ומחשובתיי לא ירפו מן הספר הזה עוד ימים ארוכים.
אני באמת לא יודעת מה אני חושבת על הספר הזה . , הוא לא טוב אבל הוא גם לא רע , קראתי הרבה יותר ספרים גרועים מהספר הזה .
אבל משהו בספר הזה היה שונה , רציתי לקרוא את הספר הזה . אבל מצד שני גם היה משהו שם שלא היה טוב כמעט בכלל .
כן היה משהו בכתיבה שלה שגרמה לי לרצות להמשיך לקרוא ולדעת מה קורה בסוף , אבל לא ציפיתי לסוף הזה .
הוא הכי כאילו לא מפתיע או משהו שגורם לי לרצות להמשיך לספר הבא ( אני כן ימשיך כי אני רוצה לדעת מה היא תעשה עם טיילור ) . ונראה לי זה הסיבה היחידה שאני ימשיך לספר הבא .