מלכה בעל כורחה

by אורנה בורדמן

שער ארמונו של אחשוורוש נפתח. אתם מוזמנים להיכנס ולחוות את סיפור מגילת אסתר ממש כאילו הייתם שם, על כרי המשי, ליד ושתי היפהפייה הסרבנית, או למרגלות אסתר שקדושה קורנת מפניה השלווים.
זהו סיפור חייה של נעמה, נערה בבלית שבגיל שלוש התגלתה כפלא מוזיקלי והפכה להיות הנגנית הראשית בהיכלם של ארבעה מלכים ושתי מלכות. מבעד לעיניה המשתאות אנחנו פוגשים בדניאל, הנביא מטיל המורא על מלכים ושרים, בוושתי, נסיכה ההופכת למלכה וכמובן, באסתר, הנערה היהודייה שנכנסת לארמונו של אחשוורוש בפרס ומצילה את העם היהודי כולו וגם את נפשה של נעמה.

אורנה בורדמן, מחברת רבי־המכר בודדה במערכה והיינו כחולמים, פורשת סיפור מרתק וחשוב מתולדותיו של העם היהודי בגלות בבל ופרס, ומפיחה חיים בגיבורים שכולנו מכירים. אתם מוזמנים להכיר מקרוב את אסתר, מרדכי, דניאל, אחשוורוש, ושתי והמן ולקרוא את סיפורם כפי שמעולם לא קראתם.

285 pages, Paperback

Published January 1, 2011

Reviews

[Naava · Rating 2 out of 5]

זה הספר הראשון של אורנה בורדמן שקראתי במלואו, ולמרבה הצער חווית הקריאה הרגישה כמו פספוס אחד גדול. נראה שהסופרת חשה יראת כבוד כל כך גדולה לגיבורי המגילה שהיא לא יכולה אלא לצייר אותם כגיבורים על אנושיים שאין להרהר אחרי חוכמתם וצדיקותם, אבל הספר היה יכול להיות מעניין אפילו אם היא הייתה נשארת עם הפרשנות הזאת לדמותם של מרדכי ואסתר - אם הייתה בוחנת את הדמויות האחרות.

ושתי, אחשוורוש, המן וכולי היו יכולים להיות דמויות מעניינות אם הסופרת הייתה מנסה להיכנס לעומק המניעים שלהם, החוזקות והחולשות שעיצבו את האישיות של כל אחד מהם, אם הייתה בחינה אמיתית של מעשי הדמויות ובחירות שלהם. במקום זאת, אנו מקבלים שילוב של המגילה עם מדרשי חז"ל, כשהעיבוד הספרותי מאוד שטחי ולא נכנס לעומק. למרבה האבסורד, במגילה עצמה אנחנו מקבלים רושם הרבה יותר מורכב מדמותו של המן לדוגמא - מקבלים את מחשבותיו לצד אירוניה דרמטית בפרק בו הוא מדבר עם אחשוורוש באמצע הלילה, ואילו הספר פשוט מספר את דברי חז"ל, לדוגמא על היותם של מרדכי והמן מפקדי חיילים, מבלי לחבר אפיזודה זו לסיפור הגדול יותר ובלי להעמיק בחקר הבנת הדמויות.

הפספוס הכי גדול היה כמובן הדמות הראשית, נעמה. דמות זאת היא יצירה מקורית של הסופרת, ושם הייתה יכולה להעמיק מבלי לחשוש שהיא סותרת מקורות עליהם היא התבססה. אבל גם שם אין שום חידוש, מקוריות או העמקה. נעמה היא דמות מאוד שטוחה שבעיקר צופה בנעשה, ולא רק שאינה משפיעה על העלילה, היא גם לא עוברת איזשהו תהליך או שינוי. כל תהליך הגיור שלה מרגיש משעמם, כי זה היה צפוי מראש וכתוב בצורה מאוד יבשה וכאילו מליצית.

רוב הביקורת הזאת עסקה בדמויות, מפני שהעלילה של הספר לקוחה מהמקורות, ולמעשה מעניינת הרבה פחות מאשר המקור. לא ציפיתי שהסופרת תשנה את העלילה, או אפילו את מניעי הדמויות, אך כן הייתי מצפה לקבל ערך מוסף כלשהו.

רוב הספר כתוב בסיכומים, עם מעט מאוד סצינות עם דיאלוג, ומעט מאוד סצינות שמתארות את הנעשה בלי פרשנות. זה כאילו שהסופרת מפחדת שאנשים יקראו את הספר ויפתחו דעה משל עצמם. הדבר גם נהפך להיות מעט מגוחך כשזה עוסק בנעמה. היא הופכת לנגנית מוכשרת מספיק לנגן עבור נסיכה כשהיא בת 4 (!) (אפילו מוצרט היה קצת יותר גדול מזה...) ועוזבת את הוריה בגיל 5-6. יש מקום בו נעמה אומרת כבדרך אגב שהעמידה פני חירשת-אילמת כדי לא להסתבך בתככי ההרמון, אך זה לא הגיוני מפני שהיא גם מספרת שהייתה אהובה מאוד על ידי ושתי וזו דיברה איתה ולוותה אותה. כל הסתירות האלה היו יותר הגיוניות ומתיישבות על הדעת אם במקום לסכם הסופרת הייתה כותבת סצינות בהן ושתי ונעמה מדברות, אם הייתה יותר הראיה ופחות סיכומים והטפות.

הספר הזה היה צריך הרבה יותר עבודה: אם הסופרת רצתה לשלב את פרשנותם של חז"ל עם העלילה המקראית היא הייתה צריכה לחשוב יותר איך להפוך את שלל המקורות השונים לנרטיב אחד, ולא רק להדביק אותם טלאי על טלאי. היא הייתה צריכה לבחון ולהעמיק בדמויות, גם אלה מהמקרא וגם אלה שהמציאה. והיא הייתה צריכה להכניס הרבה יותר סצינות שמראות במקום לספר או להטיף.