אני לא כל כך יודעת איך להתייחס לספר הזה. מצד אחד, אם הוא אמור להיות סוג של רומן רומנטי, אז הוא לא כזה מוצלח. מצד שני, אולי בכלל מדובר על סאטירה על רומנים רומנטיים (בחיי שהספר הזכיר לי את הרומנים הרומנטיים הפיקטיביים שנועה ידלין המציאה עבור ספרה הנהדר "הספר הלא נכון"), ואז הוא קצת יותר ברור לי... בכל מקרה, מדובר בספר שמכיל כמה וכמה וכמה עלילות מכל מיני סוגים וז'אנרים, שכל אחת מהן קצת לא אפויה עד הסוף. יש פה משונאים-לאוהבים, מידידים-לאוהבים, משבר גיל הארבעים, משבר גיל הכמעט שלושים, סודות מן העבר, ועוד ועוד.
אלה צביאלי היא דור שלישי בקיבוץ עין הנוטר, סטודנטית לתיאטרון. היא לוקחת על עצמה להוביל ולביים את המופע המרכזי לכבוד חג המשק הנערך לרגל 60 שנות היווסדו. אלה אוטוטו בת 30, ועוד לא ממש התבגרה. אין לה בן זוג, היא לא עושה עם עצמה יותר מידי, נתק עם חברתה הטובה מהצבא מעיב עליה, וכן כל מיני סכסוכים מתולדות הקיבוץ. לקיבוץ ממונה מנהל קהילה חדש, גבע, ואלה מצד אחד לא סובלת אותו ומצד שני נמשכת אליו. יש לה אחות גדולה שהיא חברת מזכירות בכירה שחווה גם היא משברים, גיסה מעצבנת שיחסיה עם אח של אלה ועם המשפחה גם בעייתיים, חבר ילדות שגם כמו אלה טרם התבגר, עסקה פיננסית מהעבר שפתאום מעיבה על הקיבוץ, הזדמנות להתמנות לחברת קיבוץ, תחרות על דירה שמתפנה בקיבוץ, ועוד כל מיני... מבולבלים? גם אני. הסוף הוא כאילו לא צפוי אבל הוא כל כך פתאומי שהוא לא אמין בכלל.
נתתי לספר שלושה כוכבים כי רוב הדמויות משעשעות, היחסים בין חברי הקיבוץ (במיוחד המבוגרים) די הצחיקו אותי, ואהבתי את הווי הקיבוץ שמתואר בספר (היו לי קרובי משפחה קיבוצניקים שהיינו מבקרים אותם לא מעט, אז היה נחמד להיזכר). ספר נחמד וחביב אבל לא ממש חייבים.