What do you think?
Rate this book
לעשות מקום
באמצע חייו גבר נפרד מאהובתו. הכאב בלתי נסבל, והוא בורח. נוסע, טס, משוטט. הוא נע ומתבונן בערים שונות בארצות שונות. הוא נודד בין האיים היווניים, מקסיקו, איטליה, ישראל, ארגנטינה, ארמניה. יש לו רצון מעורפל אחד: לעשות סדר בפאזל הכאוטי של הקיום ולאחות את השברים שנותרו אחרי סופה של האהבה. הכתיבה היא זיקוק של רצונו להיוולד מחדש. אולי זה בלתי אפשרי. הוא כותב מתוך מה שיש לו. בקבוקי יין, צלילי מוזיקה, ספרים, גופים, שיחות ומחשבות. מישהו מקשיב לו ומישהי נוגעת בו. המסע הפרטי מכיל שכבת התבוננות נוספת: תרגילים העוסקים בתפיסת המרחב, ומציגים דרכים לחוות מקום על כל מרכיביו. שטח הפקר, מפת ילדות, חלל מדומיין, אזור שיכוני, חוף בתולי, זירת משבר, אווירה אורבנית - כל אחד מאלה צופן סוד קטן על היחס שבין האדם והסביבה העוטפת אותו. -- מהכריכה האחורית.
344 pages, Paperback
Published January 1, 2020
2 people are currently reading
6 people want to read
Ratings & Reviews
Friends & Following
Create a free account to discover what your friends think of this book!
Community Reviews
Displaying 1 - 3 of 3 reviews
April 24, 2020
וידוי קטן: אני לקוח נאמן של הוצאת "תשע נשמות" של אוריאל קון, ואוהב מאוד את הספרים שהוא מוציא. למרות זאת, כשקראתי את התיאור של פרי עטו החדש, "לעשות מקום", עם יציאתו, לא התעורר בי חשק לקוראו. נו, גבר שסיים מערכת יחסים יוצא למסע לחפש את עצמו, או משהו. מה גם שזה שאדם יודע לבחור ספרים עוד לא אומר שהוא גם יודע לכתוב.
אז שמעו: אוריאל קון יודע לכתוב. נפגשתי איתו בענין אחר והוא העניק לי את ספרו במתנה, אז בכל זאת התיישבתי לקוראו. עכשיו סיימתי את "לעשות מקום", וזו היתה חוויית קריאה יוצאת דופן!
ראשית, לגבי המסגרת, הנשמעת קלישאית משהו: עם כל הסימפתיה ללבו השבור של קון, אין זה הענין המרכזי מבחינתנו הקוראים. זה רק התירוץ לקבל את סדרת ההצצות הכרוכה הזו אל תוך תודעתו המעניינת של הטיפוס הזה, אוריאל קון. והוא טיפוס!
קון הוא אדם מודרני, שלא לומר מודרניסטי. הוא חצוי לאורך צירים שונים. הוא מהגר וירושלמי, אינטלקטואל ונער-חוף, רומנטיקן ומודרניסט. הוא ארכיטקט בהכשרתו ולעתים בעיסוקו; השיכונים בישראל מאיימים על בריאותו הנפשית; איי יוון מרפאים אותו, וגם מעוררים בו הזיות.
הוא קורא הכל. כלומר, חוץ ממה שאתם קוראים. מצוי בספרויות העולם, כלומר מעבר לספרות האנגלו-אמריקאית-עם-הקישוטים (מותחנים סקנדינביים וכו') שנמכרת במקומותינו. דברים סביבו מזכירים לו תמונות ורגעים מִסְפרים מסקרנים שאת רובם טרם קראתי. איכשהו הוא מספיק, תוך כדי, גם לצפות בכדורגל, לעסוק בהוצאת ספרים, וגם להתפרנס (מה שעומד בניגוד חריף לעיסוק הקודם).
הוא מתעניין במרחבים, בעיצוב נוף, תכנון ערים, וההסטוריה של המקומות שבהם הוא מבקר. וביין. עד רמת סוגי הענבים המקומיים. הוא מוסר את הנוף, הפיזי והנפשי, בכתיבה כנה, בהירה, וחפה מקלישאות. אפילו את אומללותו הוא מצליח למסור באופן רענן ולא מתבכיין. פשוט מעניין לשהות בתודעה שלו.
הספר קריא ומענג, מרגש לעתים, מעניין תמיד, ומסתיים בחזון-הזיה נהדר שמזכיר את הקטע על "מוסקבה החדשה" ב"שנים-עשר הכסאות" האלמותי של אילף ופטרוב.
איזה כיף לגלות שהמו"ל המצוין הזה גם יודע לכתוב. לחיים!
אז שמעו: אוריאל קון יודע לכתוב. נפגשתי איתו בענין אחר והוא העניק לי את ספרו במתנה, אז בכל זאת התיישבתי לקוראו. עכשיו סיימתי את "לעשות מקום", וזו היתה חוויית קריאה יוצאת דופן!
ראשית, לגבי המסגרת, הנשמעת קלישאית משהו: עם כל הסימפתיה ללבו השבור של קון, אין זה הענין המרכזי מבחינתנו הקוראים. זה רק התירוץ לקבל את סדרת ההצצות הכרוכה הזו אל תוך תודעתו המעניינת של הטיפוס הזה, אוריאל קון. והוא טיפוס!
קון הוא אדם מודרני, שלא לומר מודרניסטי. הוא חצוי לאורך צירים שונים. הוא מהגר וירושלמי, אינטלקטואל ונער-חוף, רומנטיקן ומודרניסט. הוא ארכיטקט בהכשרתו ולעתים בעיסוקו; השיכונים בישראל מאיימים על בריאותו הנפשית; איי יוון מרפאים אותו, וגם מעוררים בו הזיות.
הוא קורא הכל. כלומר, חוץ ממה שאתם קוראים. מצוי בספרויות העולם, כלומר מעבר לספרות האנגלו-אמריקאית-עם-הקישוטים (מותחנים סקנדינביים וכו') שנמכרת במקומותינו. דברים סביבו מזכירים לו תמונות ורגעים מִסְפרים מסקרנים שאת רובם טרם קראתי. איכשהו הוא מספיק, תוך כדי, גם לצפות בכדורגל, לעסוק בהוצאת ספרים, וגם להתפרנס (מה שעומד בניגוד חריף לעיסוק הקודם).
הוא מתעניין במרחבים, בעיצוב נוף, תכנון ערים, וההסטוריה של המקומות שבהם הוא מבקר. וביין. עד רמת סוגי הענבים המקומיים. הוא מוסר את הנוף, הפיזי והנפשי, בכתיבה כנה, בהירה, וחפה מקלישאות. אפילו את אומללותו הוא מצליח למסור באופן רענן ולא מתבכיין. פשוט מעניין לשהות בתודעה שלו.
הספר קריא ומענג, מרגש לעתים, מעניין תמיד, ומסתיים בחזון-הזיה נהדר שמזכיר את הקטע על "מוסקבה החדשה" ב"שנים-עשר הכסאות" האלמותי של אילף ופטרוב.
איזה כיף לגלות שהמו"ל המצוין הזה גם יודע לכתוב. לחיים!
July 4, 2024
Traveling meets architecture meets writing, and here is where pure magic happens. A masterpiece.
October 11, 2020
הספר מלא באוסף סיפורים קצרים על גבר שאיבד את מושא אהבתו.
נראה שהדרך שלו להתגבר עליה (לא נראה שזה ממש עובד) היא לצאת למסע
טיולים מסביב לעולם.
במהלך מסעותיו אלה, הוא מתאר את המקומות, האנשים וכל מה שמסביב כפי
שזה נראה בעיניו באותו הרגע. חלק מהתיאורים מלאים בתיאורים פורנוגרפיים
בוטים וחלק אחר, פשוט משמימים ואף מעצבנים.
שני המוטיבים המרכזיים שהכי הרבה חזרו בספר (למעט החברה הנוטשת) הם
המוסיקאי מונק ושחקן הכדורגל צ'ורי דמינגז.
דבר אחד שבמאת אני הסכמתי עם הסופר זה שבשלב כלשהו בספר הוא קרא
לעצמו "...אני הולך כמו פקמן". לא יכול שלא להסכים אתו. זה הרגיש, כמעט
לאורך כל הספר, שהוא מסתובב, נא ונד ברחבי מקמות רבים תוך כדי אכילה מוגזמת
ובריחה ממציאות חייו (במקום לאמצה ולהמשיך הלאה).
נראה שהדרך שלו להתגבר עליה (לא נראה שזה ממש עובד) היא לצאת למסע
טיולים מסביב לעולם.
במהלך מסעותיו אלה, הוא מתאר את המקומות, האנשים וכל מה שמסביב כפי
שזה נראה בעיניו באותו הרגע. חלק מהתיאורים מלאים בתיאורים פורנוגרפיים
בוטים וחלק אחר, פשוט משמימים ואף מעצבנים.
שני המוטיבים המרכזיים שהכי הרבה חזרו בספר (למעט החברה הנוטשת) הם
המוסיקאי מונק ושחקן הכדורגל צ'ורי דמינגז.
דבר אחד שבמאת אני הסכמתי עם הסופר זה שבשלב כלשהו בספר הוא קרא
לעצמו "...אני הולך כמו פקמן". לא יכול שלא להסכים אתו. זה הרגיש, כמעט
לאורך כל הספר, שהוא מסתובב, נא ונד ברחבי מקמות רבים תוך כדי אכילה מוגזמת
ובריחה ממציאות חייו (במקום לאמצה ולהמשיך הלאה).
Displaying 1 - 3 of 3 reviews