חיים

by Gail Hareven, גיל הראבן

"חיים", רומן פרי עטה של גַיל הראבן, מגולל את סיפורה של קבוצת חברים ירושלמית לאורך עשרות שנים – מבית הספר היסודי, אי-אז בסוף שנות השבעים, ועד ימינו אלה. אירועים היסטוריים באים והולכים, אהבות נוצרות ומסתיימות, ובתווך – פרידות, חתונות, גירושים, שמחות ואסונות שחווים בני החבורה. יואל המתחכם, ליאור הקמצן, יואש האדיש, אביטל טובת הלב, קסניה הדרמטית, עינת האחראית – כולם, ולצדם בני משפחותיהם, מתוארים בין דפי הרומן, עד שבסיומו נדמה לקוראים כי גם הם חלק מהחבורה.

בלב הסיפור עומד הקשר החברי ארוך השנים של קסניה ויואש: קשר של ניגודים, לכאורה, שמתחיל בכיסא שזרק יואש ופגע בפניה של קסניה, ונמשך בתהפוכות חיים מפתיעות. אבל מיהו המספר הלא מהימן שמגולל את הסיפור כולו, בשם החברים? רק בסוף הרומן תתבהר התעלומה הזאת, וכמו תדרוש מהקורא לשוב ולקרוא מחדש את הסיפור בעיניים אחרות.

"חיים" הוא רומן מקורי ושאפתני: רב גיבורים ורב עלילות משנה. שום אדם אינו אי, ואינספור המגעים והחיבורים בין הדמויות יוצר גשטלט שדומה מאוד לחיים עצמם. כתיבתה של גיל הראבן שוצפת ונעה כמו מי נהר: לרגעים גולשת במורד ערוץ, ולרגעים מתפצלת לערוצי משנה ששבים ומתאחדים בסופם עם הזרם המרכזי. לעתים נעה במהירות על פני שנים, ולעתים מתעכבת על רגע מסוים בעל משמעות.

גַיל הראבן היא כלת פרס ספיר לשנת 2002 ("שאהבה נפשי"), ומחברת הספרים "השקרים האחרונים של הגוף", "לב מתעורר", "אני ליאונה" ו"אנשים טועים", שראו אור בהוצאת אחוזת בית. "חיים" הוא ספרה השמונה-עשר.

384 pages, Paperback

Published September 1, 2022

About the author

Gail Haraven is a writer from Israel. She is the author of six novels and three short story collections, as well as plays and nonfiction. She was awarded the prestigious Sapir Prize for Literature for The Confessions of Noa Weber, and currently lives in Jerusalem. The Confessions of Noa Weber is her first book translated into English.

Reviews

[Siv30 · Rating 3 out of 5]

לסקירה מפורטת בעברית ואנגלית, קישור לבלוג שלי -

https://sivi-the-avid-reader.com/חיים...

[Zek · Rating 4 out of 5]

זהו ספר ראשון שאני קורא מפרי עטה של גיל הראבן.
הספר נקרא באופן שוטף ואהבתי אותו.
אשמח לקבל המלצות על רומנים מומלצים שלה

[Anna Yadgarov · Rating 2 out of 5]

ספר קריא וזורם, עוקב אחר חבורה ירושלמית מימי בית הספר ולאורך כל החיים. שמו של הספר משקף את תוכנו - חיים, תיאור כרונולוגי של חיים, חיים משעממים לרוב, ומתמקד בעיקר בשניים מהחבורה - בקסניה ויואש. דמותה של קסניה צבעונית ומעניינת, דמותו של יואש חסרת עניין לא ברורה, וגם כל מה שקורה ביניהם ובתוך החבורה לא מספיק מעניין. ספר קצת מפוספס, לא תפס אותי.

[Michael Milgrom · Rating 3 out of 5]

Rounding up from 2.5 This story of a group of friends mostly based in Jerusalem, starting from when they were 7 and continuing into their 50's is told through one of the group who doesn't identify him/herself till the end. My book group was divided on it. Most, like me, thought it was mildly interesting but not particularly good, and a couple were quite pleased with the "slice of life" presentation. I have two reflections on it.
1) It reminded me of a book I read in college French class called "L'emploi du temps." It was part of the nouvelle vague of post-war French literature which, I believe, eschewed romanticism and artifice in favor of realism. The book recounted, over 300 pages, the life of a French writer living for a year in a small city in England. Very little happened and I think the purpose of the book was to be boring. This book was less boring and less fatalistic but still had no real point except a sort of "this is life." Unfortunately, there is no good answer to the question: why these lives?
2) The author has written quite a few books (I might get around to reading the book that won her the Sapir prize and was quite successful, someday) and I think she was experimenting when she decided to write this one from the point of view of an unidentified member of the group. The result is uneven. The narrator twists him/herself into knots trying to relate conversations and events they were not a party to and the reveal of the narrator's identity at the end was anticlimactic. I did wonder who it was as I was reading but by the time I got to the reveal I didn't care. If one purpose of the book was to make the reader identify with the narrator, it didn't work.

[Or Lowi · Rating 2 out of 5]

״חיים״ הינו הספר החמישי והאחרון שקראתי מהמועמדים לפרס ספיר. הוא גם היחידי שלא הספקתי לסיים אותו לפני ההכרזה על הזוכה. לאחר קריאתו אני תמה על הבחירה לכלול אותו בין חמשת המועמדים הסופיים, שכן הוא דומה מאוד ל״סימני שיניים״ המוצלח ממנו בכמה מונים.

הספר מגולל את סיפור חבורתם של צעירים ירושלמים ואנחנו עוקבים אחרי המאורעות הגדולים בחייהם מילדות לבגרות. ניתן לומר כי הדמות המרכזית אחריה עוקב הסיפור הינה יואש (יויו). חביב הבנות, שקט ומהורהר וחסר מוטיבציה. חוץ ממנו יש את קסניה השחקנית הפלפלית, ואת יואל וסלוצקי החברים הרציניים יותר.

אני חושב שהספר כתוב נפלא. השפה של הראבן שופעת בדימויים יפים וניתן לצטט משם משפטים רבים. הספר נופל, בעיני, דווקא בעלילה. היא מתקדמת לאט מידי, ולמען האמת פשוט לא מעיינת מספיק. יואש לבדו דמות פשוט לא מעניינת. למעשה למעט קסניה (שאולי אם הספר היה מתמקד בה היה עדיף) אף דמות שם לא מספיק מעניינת. הדגש אמור להיות על ״החבורה״ - אך גם היא פשוט לא מעניינת מספיק.

מתחת לפני השטח, הראבן מנסה לדבר ולהבין מה הופך את ה״חיים״ שלנו ל״חיים״. יואש כל הזמן עסוק במוות. כה עסוק במוות שהוא שוכח לחיות. קסניה לעומת זאת עסוקה אך ורק בחוויות הכאן והעכשיו ולכאורה חיה יותר ומתקדמת יותר בחיים - אך האם היא חיה בעצמה חיים מאושרים וטובים. או אולי דווקא יואל וסלוצקי ה״נורמליים״ הם אלו שהצליחו לפצח את הנוסחה הנכונה?. בסופו של דבר העיסוק בחיים ובמוות בספר לא מצליח להעלות אותו לרמה מספקת בעיניי והוא נותר ספר מעייף ופשוט לא מעניין מספיק בשביל לקרוא אותו. בהינתן שלהראבן יש ספרים מעניינים יותר עלילתית אני אמליץ לקרוא אותם. יהיה חבל לוותר על סופרת עם כתיבה יפה כמו שלה.

[Hannah Rosenthal · Rating 4 out of 5]

אהבתי את הדמויות, קראתי בכייף. הזכיר לי אנשים שגדלתי איתם.